אם איחור בהגשת הערעור בבית דין לעבודה נבע מייצוגו של המערער על ידי הלשכה לסיוע משפטי, יראו בכך "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. כלל נקוט הוא בפסיקתנו כי אם האיחור בהגשת הערעור נבע מייצוגו של המערער על ידי הלשכה לסיוע משפטי, יראו בכך "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. פסיקתו של בית המשפט העליון הכירה במצב של עיכוב בהסדרת הייצוג מקום בו בעל הדין מעוניין בייצוג משפטי, וזכאי לייצוג כזה מאת הלשכה כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור. להלן דוגמא לפסק דין בנושא: פסק דין השופטת נילי ארד 1. בפנינו ערעור על החלטת רשם בית דין זה השופט אילן סופר, בה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 180/07). פסק הדין של בית הדין האזורי 2. המערער הוא חירש אילם וסובל ממחלת הפטיטיס C ומבעיות גב. גילו 33 שנה ולו נכות רפואית צמיתה בשיעור 84%. המערער הגיש ערעור לבית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית הנשיא יהודית גלטנר הופמן; בל (ב"ש) 1721/05) על החלטת ועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 7.12.04 (להלן גם : הוועדה) בה נקבע כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. עיקר טענותיו היו בכך שנפלו פגמים בהחלטת הוועדה גופה, וכי בהחלטה קודמת משנת 2002 נמצא המערער כמי שאיבד יותר מ - 50% מכושרו להשתכר, הגם שבאופן זמני. 3. בפסק דין מנומק ותוך התייחסות לטענותיו של המערער, דחה בית הדין האזורי את הערעור, תוך שקבע כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה לפיה המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר. בהתייחס להחלטת הוועדה הוסיף בית הדין וקבע כך: "מעיון בדו"ח הועדה עולה, כי הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער; הוועדה הייתה מודעת לליקוייו הרפואיים וסיכמה מסקנותיה בעניינו, תוך שציינה כי 'הוועדה בדעה שהמערער מסוגל לעבוד באופן מלא במגוון רחב של עבודות, שאינן דורשות תקשורת וורבלית'; הוועדה אף "הסבירה למערער אפשרות להמשיך טיפול במסגרת השיקום" של המוסד לביטוח לאומי. נדחו טענות המערער לפיהן הוועדה לא התייחסה להעדר שיפור במצבו הרפואי ולא נתנה דעתה להחלטתה הקודמת משנת 2002 לפיה איבד יותר מ-50% מכושרו להשתכר. בנדון זה, קבע בית הדין האזורי כי "מדובר היה בקביעת אי-כושר זמני אשר מעצם טיבה נועדה למקרים בהם הנכות טרם התגבשה". פסק הדין ניתן ביום 30.4.06. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור 4. המערער הגיש לבית דין זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. הבקשה הוגשה על ידי עורך דין ממונה מטעם הלשכה לסיוע משפטי וההסבר שניתן בה להגשת הבקשה היה זה: מלכתחילה נעשה ייצוגו של המערער בבית הדין האזורי על פי מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי (להלן גם: הלשכה). הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, מחייבת קבלת אישור מראש של הלשכה לסיוע משפטי. בהתאם, פנה בא-כוחו ללשכה בהמלצה להגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. אלא שבשל "העומס הרב בלשכה לסיוע משפטי ובעיקר בשל תקלה טכנית בלשכה לסיוע משפטי מונה הח"מ לייצוג רק ביום 25.1.2007". לגופו של עניין נטען תוך הנמקה, כי טובים סיכוייה של בקשת רשות הערעור שהוגשה (להלן גם: הבקשה להארכת מועד). 5. המוסד לביטוח לאומי התנגד לבקשה להארכת מועד וטען כך: מאז מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה להארכת מועד חלפו כתשעה חודשים, ואיחור כה רב הוא בעל משקל; המערער לא הראה "כל סיבה שלא הייתה בשליטתו, אשר מנעה ממנו מלהגיש את הערעור במועד". לא ניתן טעם מספיק לאיחור הניכר בהגשת הבקשה ולא התגבש "טעם מיוחד" המצדיק היענות למבוקשו; "אין כל ממש בטענתו הסתמית של המבקש כי פנה ללשכה לסיוע משפטי ללא שצוינו בבקשה תאריכי פניית המבקש ללשכה לסיוע משפטי"; היה על הלשכה להגיש למצער בקשת רשות ערעור בלתי מנומקת, ואם טעתה בהתנהלותה, אין בכך כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד; לגופו של עניין, סיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים מאחר ולא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. החלטת הרשם 6. בהחלטתו מיום 8.5.07 דחה הרשם את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, תוך שקבע כך: לא נמצא טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד; משלא צוין בבקשה מועד הפנייה ללשכת הסיוע המשפטי, אין ניתן לקבוע אם סיבת האיחור הרב בהגשת הבקשה נובעת מהתמשכות הליכי הסדרת הייצוג או שמא יש לזקוף לחובתו של המבקש "אשם תורם" לאיחור בכך שהשתהה בפנייתו להסדרת הייצוג. שיהוי זה יש לזקוף לחובת המבקש; מכל מקום, "אין בבקשה כל הסבר המניח את הדעת מדוע הוגשה הבקשה אך ורק ביום 25.2.07 לאחר שבא כוח המבקש כבר מונה ביום 25.1.07" ועורך הדין שמונה לייצגו הינו "אותו עו"ד שמונה למבקש בדיון בבית הדין קמא, כך שחזקה שב"כ המבקש היה מודע לדחיפות שבהגשת הבקשה". בהתייחס לסיכויי הערעור, קבע הרשם כי "היה מקום להתחשב בסיכויי הערעור ולהאריך את המועד, לו האיחור בהגשת הבקשה היה קצר יותר ונובע רק מהסדרת הייצוג, אולם כאמור, לא כך הם פני הדברים במקרה דנן"; "עיקרו של הערעור מופנה לשוני המהותי בין החלטה קודמת של וועדה לעררים משנת 2002 אשר קבעה כי המבקש איבד 50% מכושרו להשתכר לבין החלטה מ- 2004 אשר מצאה כי המבקש לא איבד 50% מכושרו להשתכר; בית הדין קמא ציין כי החלטתה האחרונה של הוועדה התבססה על חוות דעת ודו"ח כושר השתכרות עדכניים מ- 2004, הקביעה מ- 2002 היתה זמנית ובחלוף השנים יתכן ומצבו של המבקש השתנה. כל אלו מלמדים כי קביעת בית הדין מעוגנת במסמכים שעמדו בפני הוועדה ובעניין זה לא ניתן לומר כי טובים סיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל". הערעור על החלטת הרשם 7. בתאריך 16.5.07 הגיש ב"כ המערער ערעור על החלטת רשם, בו חזר על נימוקי הבקשה כפי שהובאה בפני הרשם. לערעורו צירף ב"כ המערער מכתב מאת הלשכה מיום 22.1.07 המודיע למערער על אישור מבוקשו לייצוג משפטי בערעור והגשת בקשה להארכת מועד להגשתו. כמו כן צירף מכתב למוסד לביטוח לאומי מיום 25.1.07 בו הודיע על מינויו לייצוג המערער וביקש הסכמת המוסד להגשת הבקשה באיחור שנבע מתקלה בלשכה לסיוע משפטי. משסורבה בקשתו זו ובסמוך לה הגיש את הבקשה להארכת מועד שנדחתה, כאמור על ידי הרשם. לטענת המערער, העיכוב בהחלטה על מתן ייצוג על ידי הלשכה לסיוע המשפטי, היא בבחינת עיכוב הנובע מגורם חיצוני שאינו בשליטתו; בנסיבות העניין ונוכח מצבו הכלכלי והגופני, בהיותו חירש אילם, הנזקק לייצוג משפטי, מתגבש "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד; הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור לא תגרום כל נזק למוסד לביטוח לאומי; סיכויי בקשת רשות הערעור טובים משהוועדה "לא נימקה את השינוי לרעה בקביעת אי כושר להשתכר בהיעדר שינוי בנכותו הרפואית" וזאת "למרות שהליקויים הרפואיים לא השתנו וגם לא השתנו הנתונים האחרים (למעט גילו של המערער)" ויש להשיב את עניינו לוועדה "אשר תחזור ותנמק את קביעת כושר[ו] להשתכר מחודש 1/03 לאור קביעה קודמת בדבר אי כושר להשתכר מעל 50%". 8. המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את הערעור, תמך בהחלטת הרשם וטעמיה וחזר על טענותיו בפני הרשם לעניין האיחור הניכר בהגשת הבקשה, משקלו של האיחור, והיעדר טעם המצדיק היענות לבקשה. בנוסף על כך חזר וטען כי לגוף העניין, סיכויי הערעור נמוכים. דיון והכרעה 9. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שבתיק ולטיעוני הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתבי הטענות, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. טעמינו לכך נבאר להלן. עיכוב בהסדרת הייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי כ"טעם מיוחד" 10. כלל נקוט הוא בפסיקתנו כי אם האיחור בהגשת הערעור נבע מייצוגו של המערער על ידי הלשכה לסיוע משפטי, יראו בכך "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. כדברי חברי השופט עמירם רבינוביץ בעניין אלון יוסף: "בית דין זה הולך בתלם אותו חרשה פסיקתו של בית המשפט העליון, ומכיר במצב של עיכוב בהסדרת הייצוג מקום בו בעל הדין מעוניין בייצוג משפטי, וזכאי לייצוג כזה מאת הלשכה כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור" [עאח 62/05 אלון יוסף - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.6.05; וראו: עאח 1011/00 משה באדר - צבי אבנשפגר, פד"ע לו 385, 393; עאח 1016/01 נורית וימן - נאוה ברזילי, ניתן ביום 4.8.02; וראו גם עאח 46/07 משה אשוש - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5.12.2007, להלן: עניין אשוש)]. עם זאת, הדין הולך אחר המהות, ויש לבחון גם קיומם של טעמים אחרים המצדיקים דחיית הבקשה או קבלתה, על רקע כלל נסיבותיו של המקרה הנדון. במסגרת זו, יש לבחון את טיב ההליך ומהותו ואת סיכויי הערעור אשר אף להם השלכה מכרעת על התגבשותו של טעם מיוחד להארכת מועד [ראו: עניין אשוש; וכן: עאח 15/07 אורן פור - חברת דואר לישראל, ניתן ביום 18.6.07 והאסמכתאות שם]. ולענייננו 11. נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, כפי שהובררו, מצדיקות קבלת הערעור. מדובר באדם בעל לקות קשה ונכות מורכבת, חירש אילם שנקבעה לו נכות צמיתה גבוהה. ייצוגו המשפטי, מראשית ההליך בפני בית הדין האזורי, היה באישור הלשכה לסיוע משפטי ומטעמה. בנסיבותיו המיוחדות של המערער, יכול היה לסמוך על כך שבא-כוחו יקבל את אישור הלשכה לסיוע משפטי להמשך הייצוג גם בשלב הערעור, באופן שהבקשה למתן רשות ערעור תוגש במועד וללא שיהוי. אולם לא כך קרה. לפי שהוברר, בסמוך לאחר קבלת פסק דינו של בית הדין האזורי, פנה ב"כ המערער ללשכה לסיוע משפטי במכתב נושא תאריך 10.10.06 וביקש לשקול פנייה לערכאת הערעור, וכך כתב: "עניין אחד לפחות בפסק הדין לדעתי ראוי לשקול והכוונה ל'סוגי העבודות'. לאחרונה, בתי הדין מאמצים גם קטע זה בהלכת מוהרה, כמו גם המלל מסכים ברוח זו, בכל הפעמים שהעניין הובא בפני ערכאת הערעור" (המכתב צורף לסיכומים שהגיש לנו המערער). המלצה זו נענתה בסופו של דבר, כאשר בתאריך 22.1.07 נתנה הלשכה אישורה לייצוג משפטי בערעור, באיחור של למעלה משלושה חודשים תמימים ממועד פנייתו של ב"כ המערער אליה. במצב דברים זה, ניתן לקבוע, כי משעה שב"כ המערער הביא המלצתו להגשת ערעור בפני הלשכה לסיוע משפטי, יצא העיכוב הממושך במתן האישור לייצוג, אף מגדר שליטתו של המערער. ככל שהיה "אשם תורם" באיחור בהגשת הערעור, אין להטילו על המערער, ולא מן הנמנע לייחסו להתנהלות הלשכה לסיוע משפטי, שיש בה כדי להוות "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. 12. נוסיף ונציין, כי האיחור הנוסף שדבק בבקשה, למן מועד אישור הייצוג ועד להגשתה לרשם, אף הוא אינו עומד לחובתו של המערער. כפי שהוברר, כעבור שלושה ימים מקבלת אישור הלשכה לייצוג בערעור, פנה ב"כ המערער למוסד לביטוח לאומי, במכתב מיום 25.1.07, הודיע על קבלת האישור לייצוג וביקש הסכמת המוסד להארכת מועד. בתוך כך, הסביר כי "על פי כתב המינוי, העיכוב נובע מתקלה טכנית בלשכה לסיוע משפטי בירושלים". לאחר שהמוסד לביטוח לאומי סרב ליתן הסכמתו להגשת הבקשה לרשות ערעור, הגיש ב"כ המערער את הבקשה לבית דין זה בתאריך 25.2.07. אכן, אין אנו מתעלמים מכך שבא-כוח המערער החטיא את מטרתו, בכך שלא המציא למוסד לביטוח לאומי ולרשם בית הדין הארצי, את כל המסמכים לביסוס טענתו בדבר התקלה שנפלה בהתנהלות הלשכה לסיוע משפטי באישור הייצוג למערער. אולם, בכך בלבד, אין די כדי למנוע מן המערער את יומו בערעור. 13. בנסיבות המקרה, כמתואר לעיל, התנהלותו של המערער אינה מגיעה לכדי "ניצול לרעה בוטה של ההליך השיפוטי" או "זלזול חמור בהליכי המשפט" המצדיקים סילוק על הסף של הליך בקשת רשות הערעור [כדברי הנשיאה דורית בייניש בבש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ, ניתן ביום 15.1.07 (להלן: עניין שנפ)]. במיוחד כן, כאשר האיחור בהגשת הבקשה נבע, כאמור, מהתנהלות הלשכה לסיוע משפטי ויצא, למעשה, מגדר שליטתו של המערער. לפיכך, התקיים בנסיבות המקרה טעם מיוחד להארכת מועד המצדיק היענות לבקשה. 14.משקיבלנו את טענת המערער, כי התנהלות הלשכה לסיוע המשפטי היא זו שגרמה לשיהוי הניכר במינוי ייצוג משפטי למערער, ומשנתנו דעתנו להתנהלות בא- כוחו בפניותיו ללשכה לסיוע משפטי ולמוסד לביטוח לאומי, פוחת משקלם של אינטרס סופיות הדיון וסיכויי הערעור, וגובר משקלה הנכבד של זכות הגישה של המערער לערכאות, שהיא "...זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש הרואים בה זכות חוקתית על-חוקית" [עניין שנפ לעיל; וכן: עע 1424/02 פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU , ניתן ביום 6.7.03]. 15. סוף דבר - לאור האמור לעיל, ולאחר שנתנו דעתנו לשיקולים הצריכים לעניין במקרה זה, הערעור מתקבל. בהתאם, מוארך המועד למערער להגשת בקשת רשות ערעור, כפי שהוגשה לבית דין זה בתאריך 25.2.07. אין צו להוצאות. איחור בהגשת בקשת רשות ערעורסיוע משפטיערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)