מורשה נהיגה

מורשה נהיגה מוגדר בהסכם הניידות כך: "כל אחד מהמנויים להלן אם בידו רשיון נהיגה בר תוקף, המוסד אישר כי הוא רשאי לנהוג ברכב של המוגבל בניידות ובתנאי שהוא והמוגבל בניידות חתמו על כתב התחייבות כאמור בסעיף 3(א): (1) קרוב משפחה ; (2) מי שאינו קרוב משפחה ובתנאי שפקיד שיקום של המוסד קבע כי הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה ועומד לרשותו וכן שהוא והמוגבל בניידות גרים באותו בנין או בבניינים שהמרחק ביניהם אינו עולה על המרחק הקבוע בהגדרת קרוב משפחה." להלן פסק דין בנושא: פסק דין 1. הוגשה תביעה בעקבות החלטת המל"ל מיום 5.11.07, לפיה נדחתה תביעת התובעת להכיר בגיסה הנשוי לאחותה, מר ולדימיר קוגן, כ"מורשה נהיגה" עבורה. 2. התובעת, נכה המרותקת למיטתה, בעלת דרגת נכות בשיעור של 64%. התובעת מתגוררת בדירה עם אחותה, גיסה ואחיינה. התובעת הגישה תביעה להכיר בגיס כ"מורשה נהיגה" עבורה. התביעה נדחתה. במכתב הדחייה מיום 5.11.07 נכתב שלא ניתן למנות גיס או אחיין כמורשה נהיגה, שכן אין מדובר בקרוב משפחה כהגדרתו בהסכם הניידות. 3. לאחר הגשת התביעה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יוחזר התיק לבדיקה נוספת, האם ניתן להכיר במר קוגן כ"מורשה נהיגה", כמי שסועד את התובעת ולא כקרוב משפחה. 4. ביום 6.4.09 הוגשה הודעת הנתבע ולפיה נדחתה הבקשה, מכיוון שמר קוגן אינו סועד את התובעת. בהחלטת רכזת ניידות, הדס אבני, מיום 3.11.08 נכתב: "פרק א' בהסכם הניידות קובע בהגדרותיו כי ניתן לאשר למוגבל בניידות מורשה נהיגה- מטפל, אם הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה. מעיון בהערכת התלות של הגב' גרשקו בלה שנערכה בביתה ע"י אחות, נקבע כי המטפלת היחידה של הגב' גרשקו היא אחותה- הגב' מרגריטה קוגן. הטפול שלה כולל רחצה, האכלה, החלפת חיתולים וכד'. הגיס- מר ולדימיר קוגן אינו מוזכר כלל כמי שלוקח חלק בטיפול הסיעודי של הנכה. לפיכך אין שינוי בהחלטתנו מיום 5.11.07." 5. בהחלטת השופטת בן יוסף מיום 28.4.09 נקבע: "התיק ייקבע להוכחות בפני מותב בשאלת היות הגיס, מר ולדימיר קוגן, מי שסועד את התובעת, לעניין הסכם הניידות". 6. מטעם התובעת העיד מר ולדימיר קוגן. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור, ובה חזרה על האמור במכתב מיום 3.11.08. 7. לאחר עיון בחומר שבתיק ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין. 8. ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי, נועד להעניק הטבות סוציאליות שלא על פי חיקוק, למוגבלים בניידות. התובעת הינה מוגבלת בניידות ולכן זכאית, בכפוף להוראות ההסכם, להטבות ברכישת רכב שישמש אותה. לשם כך יש צורך "מורשה נהיגה" מטעמה. 9. "מורשה נהיגה" מוגדר בהסכם הניידות כך: "כל אחד מהמנויים להלן אם בידו רשיון נהיגה בר תוקף, המוסד אישר כי הוא רשאי לנהוג ברכב של המוגבל בניידות ובתנאי שהוא והמוגבל בניידות חתמו על כתב התחייבות כאמור בסעיף 3(א): (1) קרוב משפחה ; (2) מי שאינו קרוב משפחה ובתנאי שפקיד שיקום של המוסד קבע כי הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה ועומד לרשותו וכן שהוא והמוגבל בניידות גרים באותו בנין או בבניינים שהמרחק ביניהם אינו עולה על המרחק הקבוע בהגדרת קרוב משפחה." 10. התובעת מתגוררת תחת קורת גג אחת עם אחותה וגיסה. לאור הוראות הסכם הניידות, הגיס מר קוגן, אינו קרוב משפחה. משכך, על מנת שיוכר כ"מורשה נהיגה" עבור התובעת, יש לבדוק האם הוא בגדר "סועד את התובעת ברוב שעות היממה", כדרישת ההסכם. 11. בתצהיר עדות ראשית של מר קוגן נכתב: "1. אני בעלה של ד"ר קוגן מרגריטה אשר מונתה להיות האפוטרופוס של גרושקו בלה על ידי המוסד לביטוח. 2. הנני בן 69 ומובטל מזה 9 שנים בערך, אשתי בת 63 יצאה לפנסיה בחודש נובמבר האחרון אך עדיין ממשיכה לעבוד מכיוון שהיא המפרנסת היחידה בבית מזה כמעט עשור. 3. מאז שפוטרתי מעבודתי האחרונה, עבר הטיפול בבלה לידיים שלי עקב הנסיבות. אמנם אשתי האפוטרופוס החוקי של בלה, אך בפועל אני זה שמתחזק אותה ודואג לצרכיה במהלך היום וזאת משום שאין לי עיסוקים במהלך היום ואני בעל רישיון נהיגה ואשתי לא. 5. באחריותי:- 5.1. לנסוע פעמיים בשבוע לקניות בסופר מרקט עבורה. 5.2. להסיע את בלה לביקורי הרופאים הרבים בהם היא נעזרת על מנת להתקיים. 5.3. לנסוע לבית המרקחת של קופת חולים ולקנות לה תרופות. 5.4. אני דואג להכין לה אוכל חם מידי יום (3 פעמים ביום). 5.5. לקנות לה טיטולים למבוגרים מדי כמה שבועות. 5.6. להסיע אותה ואת אשתי לקונצרטים הקשורים לתרבות הרוסית מידי כמה זמן. 5.7. להסיע את בלה לבית העלמין בו קבורים הוריה. 6. לסיכום בלה היינה נכה בעלת 64% נכות. היא מתקשה ללכת בכוחות עצמה ברחבי הבית בו אנו גרים יחד, כך שכל פעולה כמעט אשר נדרשת מממנה על מנת להתקיים, הופכת להיות פעולה שלי." 12. לתובעת נערכה הערכת הערכת תלות (נ/1) ביום 22.8.06. בדו"ח נכתב : "... מדברת מילים בעברית, חייכנית, מבט מעט בוהה, מהלכת לבד, אך סובלת מסחרחורת לכן נעזרת באחותה... גרה עם אחותה ובני משפחתה... " בהתייחס לקבלת תרופות נכתב: "לא יודעת מה מקבלת. האחות מגישה לה ודואגת לאספקה סדירה." לגבי סדר יומה של התובעת נכתב: "לדברי האחות מרגריטה אין שעה קבועה שקמה נמצאת בטיטולים ועושה צרכים בחיתולים. האחות מחליפה לה. האחות תמיד בבית. ארוחת בוקר האחות מגישה כאשר רואה שהיא ערה. במשך היום צופה בטלויזיה. לא עושה דבר. מתרחצת יום יום בישיבה על כסא במקלחת. האחות רוחצת ומסבנת ומחליפה לה בגדים..." 13. בהתייחס לכל פעולת יום יום - מתואר בדו"ח הערכת התלות (נ/1) מצבה של התובעת וכי אחותה מסייעת לה כמעט בכל פעולות יום יום, כך לגבי ניידות בתוך הבית, הלבשה, רחצה, אכילה ושתייה והפרשות. בכל דו"ח הערכת התלות (נ/1) של התובעת, לא מוזכר מר קוגן ולדימיר אלא פעם אחת בסעיף 10(א), המתייחס לעזרת בני משפחה לתובעת ללא תשלום: "אחות מרגריטה- אוכל, הלבשה, רחצה, תרופות, כביסה, ניקיון. גיס ולדימיר- קניות, ניקיון. האחות היא האפוטרופוס והמטפלת היחידה... מאז שהיתה ילדה טיפלה בה אחותה ואיתה היא גרה כל ימי חייה." כן מצוין בדו"ח הערכת התלות (נ/1) כי בכל שעות היממה נמצאת עם התובעת אחותה וכן: "לא נמצאת רגע לבד. עקב התקפים אפילפטיים יומיומיים." 14. בעדותו התייחס מר קוגן לדו"ח הערכת התלות (נ/1): "לטענתך שכתוב שם שהמטפלת העיקרית מרגריטה קוגן אני משיב שזה כתוב כי אנחנו לא מבינים את הדקויות המשפטיות... כאשר כתוב שהאחות היא המטפלת היחידה הכוונה כאן רק לפעולות אינטימיות שמבוצעות עבור הנכה. כאשר בטבלה למעלה בסעיף 10 כתוב אוכל, תרופות, כביסה, אני מבקש להגיד שכל מה שקשור לפעולות לא אינטימיות אני זה שמבצע אותם מ- 1991 למרות מה שכתוב בדו"ח". 15. בהתייחס לסעיפים בדו"ח הערכת התלות (נ/1) הנוגעים לניידות בבית, אכילה ושתייה וכן לסעיף בו נכתב כי האחות שוהה עם התובעת כל שעות היממה, העיד מר קוגן: "סעיף 14 א,ד, וסעיף 15 ד' - לשאלתך איך יכול להיות שמוזכרת רק האחות ואני בכלל לא מוזכר אני משיב שאני לא יודע מי כתב את המסמך. מה שכתוב שם זה לא נכון. אשתי עובדת בתור רופאת שיניים, הולכת מהבית ולא רואים אותה ובלה נשארת איתי. כאשר היא נשארת וצריך להלביש או לנקות אותה אני משיב שבערב הן עושות את מה שצריך בנקיון אינטימי. במשך היום אין צורך בדברים הללו..." 16. דו"ח הערכת תלות נערך כשנתיים בטרם הגשת התביעה. לא הוכח שחל שינוי משמעותי בחלוקת התפקידים והסיוע לתובעת מאז עריכתו. בנוסף יש לציין כי בדו"ח הערכת התלות נכתב שלאחות יש קליניקה צמודה. משמע - האחות עובדת בסמוך לדירת המגורים. 17. זאת ועוד, עיון בתצהיר של מר קוגן מעלה שמרבית הסיוע שלו לתובעת, מתבטא בסידורים מחוץ לבית - קניות, הסעה לרופאים. בתוך הבית דיבר רק על הכנת ארוחות, שלוש פעמים ביום. אף לפי האמור בתצהיר, לא ניתן לאמר שמר קוגן סועד את התובעת במשך מרבית שעות היממה. 18. בעניין פרשנות הסכם הניידות נקבע: "הסכם הניידות יפורש בהתאם למטרתו, לאור הגיונם של הדברים לטובת 'הצד השלישי', קרי המוגבל בניידות לפחות באותה מידה שכך יפרשו 'הסכם אחיד' על פי אומד דעת הצדדים, שהם המדינה והמוסד". וכן נקבע: "אין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם". מ. גולדברג ר. הורן, עוקדן הביטחון הסוציאלי, כרך ראשון, שער 2, עמ' 2.6 והאסמכתאות שם. 19. עיינו בטענות ב"כ התובעת לפיהן יש לפרש את הסכם הניידות לטובת המבוטח, ככל שניתן. אף אנו סבורים כי כך יש לפרש את ההסכם, ואולם על מנת לפרשו כך, יש להניח תשתית עובדתית לטיפול יומיומי בתובעת. כאמור, גם על פי תצהירו של מר קוגן, הסיוע שלו מתבטא בעיקר בהסעות וקניות ולא בטיפול היומיומי. 20. נוכח האמור, מר קוגן אינו רשאי לשמש "מורשה נהיגה" מטעם התובעת. 21. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 22. לא נוכל לסיים דברינו בטרם נבהיר כי לטעמנו, במצב שנוצר, התובעת נופלת בין הכסאות. התברר שגיסה של התובעת, שגר עימה ומסיע אותה ככל הנדרש, אינו בגדר "בן משפחה" וכן אינו מוגדר כמי שסועד אותה במשך רוב שעות היממה. מאידך, אין מחלוקת שהשניים דרים תחת קורת גג אחת וכי אחותה של התובעת, הסועדת אותה, אינה בעלת רשיון נהיגה. נוכח האמור, אנו ממליצים למוסד לביטוח לאומי לנהוג במקרה זה בדרך בית הלל ולבחון פעם נוספת את החלטתו בעניינה של התובעת. משפט תעבורהמורשה נהיגה