פסק דין 1. 1. בפנינו תביעה של התובעת להכיר בה כמי שנפגעה בעבודה כמשמעות הדבר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק). הרקע לבקשה הוא אבחונה בשנת 1998 כסובלת ממנינגיומה (גידול שפיר היוצא ממעטפת המח) שהוסרה לאחר מכן בניתוח. 2. 2. תביעתה של התובעת להכיר בה כמי שנפגעה בשל הקרינה במקום עבודתה במחלת מקצוע נדחתה ע"י הנתבע ביום 22.11.99. כתב התביעה הוגש לבית הדין ביום 4.5.00. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 24.7.04, ובו עתרה להכיר בה כמי שנפגעה בעבודה בשל חשיפתה לקרינה ו/או לחומרים כימיים. ביום 23.1.06 הגישו הצדדים רשימת עובדות ושאלות מוסכמות שיועברו למומחה. 3. 3. בשל עיכוב בהמצאת החומר הרפואי, רק ביום 17.9.06 מונה פרופ' הרולד י. ברנר כמומחה רפואי שייעץ לבית הדין בשאלות הרפואיות (להלן - המומחה). למומחה הועברו העובדות להלן: "א. התובעת ילידת שנת 1940. ב. מחודש 11/68 עד שנת 2004 עבדה כרנטגנאית בביה"ח קפלן. ג. התובעת עבדה 5 ימים בשבוע. עד מחלתה (3/98) עבדה 8 שעות ביום. לאחר חזרתה לעבודה בחודש 8/98 עבדה ללא חשיפה לקרני רנטגן במשך 4 שעות ביום (ובהמשך 5 שעות ביום). ד. במסגרת עבודה ביצעה התובעת צילומי רנטגן לנבדקים, השתתפה בבדיקות אנגיוגרפיות ופולשניות באמצעות קרני רנטגן, שהתה בחדר בו בוצעו שיקופי רנטגן לנבדקים במסגרת בדיקות אנגיוגרפיות (מעבר לתפקידה כרנטגנאית), פיתחה פילמים של צילומי רנטגן (כאשר עד 1973 שיטת הפיתוח היתה ידנית), ובמסגרת בדיקות ממוגרפיה (בין השנים 1968-69) שהתה בחדר בו היתה מצוייה האמבטיה פתוחה. ה. הציוד הבטיחותי שסופק לתובעת להגנה מפני קרינה מייננת הוא סינר עופרת (מתחילת עבודתה), מגן תאירואיד (משנת 1991) וכן תג מדידת קרינה (מתחילת עבודתה) שמוקם מתחת לחלוק העופרת. רק משנת 1991 סופק לתובעת תג קרינה חיצוני, 'תג ראש'. ו. משנת 1972 עד שנת 1995 סוג מכשיר האנגיו שבו עשתה התובעת שימוש היהSUPER M100 מתוצרת פיליפס. ז. בתקופה הנ"ל ביצעה התובעת בדיקות אנגיוגרפיות ופולשניות כאמור ב-3-2 ימים בשבוע, 2 עד 3 בדיקות ביום עבודה, ובסה"כ מעל 6 פעולות בשבוע. ח. האיבר שהיה חשוף בכל רגע שבו הופעלה מכונת השיקוף בחדר, בנוסף לגפיים, היה הראש, שלא היה מוגן. ט. המרחק הממוצע שבו היתה התובעת ממוקמת ביחס לנבדק בזמן פעולת השיקוף היה כ-150 ס"מ. התובעת היתה בקשר עין עם שדה הקרינה שנפל על הנבדק. י. רצ"ב נתוני קרינה שנמדדו ע"י המרכז למחקר גרעיני נחל שורק, המתייחסים לנתוני הקרינה שנמדדו החל משנת 1991. אין נתונים לגבי חשיפת ראשה של התובעת לקרינה עד לשנת 1991." 4. 4. למומחה הועברו, בנוסף לחומר הרפואי ולנתוני המדידה של הקרינה, גם חוות דעת של מומחים מטעם הצדדים: פרופ' עפר מרימסקי מטעם התובעת ופרופ' עדי שני מטעם הנתבע. 4.1. 4.1. פרופ' שני סבור (חוות דעת מיום 8.9.99) כי המנינגיומה התפתחה אצל התובעת "בלא קשר לאופי וסוג עבודתה כטכנאית רנטגן". נימוקיו הם שלוש בתמצית: האחד - רמת הקרינה אליה נחשפה התובעת (לפי הנתונים בסעיף 3 י' לעיל) מסתכמת ב- 1.2 RAD. כמות פחותה בהרבה מרמות הקרינה שיכולות לגרום לגידולים במוח (לכל הפחות כ- 600 RAD); השני - לפי תקנות הבטיחות מותרת חשיפה של 5 RAD לשנה; השלישי - אין ברשימות שונות בעולם המערבי המתייחסות למחלות מקצוע איזכור לקשר בין עבודה במכוני רנטגן לבין התפתחות מניניגיומה. 4.2. 4.2. פרופ' מרימסקי סבור (חוות דעת מיום 10.5.06) כי "ניתן לקשור באופן ברור בין החשיפה התעסוקתית של גב' גור לבין התפתחות מחלתה". קביעתו זו נעשתה על סמך חוות דעתו של מר אגאי (מהנדס גרעין ופיזיקאי רפואי) לפיה ספגה התובעת באזור הראש קרינה של כ- 120 RAD, וכן על השוני בין קרינה הנספגת במנות קטנות ולסירוגין במשך 40 שנה (כך מופיע בחוות דעתו) לבין קרינה טיפולית מרוכזת. 5. 5. ביום 28.12.06 השיב המומחה כדלהלן: "א) המחלה שממנה סובלת הגב' גור היא מחלה של גידול שפיר היוצא מהעטיפות של המוח (meninges) ובדרך כלל מתפתח בתוך הגולגולת. גדילתו גורמת ללחץ על המוח ועלול לגרום לנכות, שיתוק או התכווצויות ובמקרים קיצוניים ונדירים הגידול יהפוך לגידול ממאיר עם קצב גדילה מהיר שבסופו של דבר יגרום למוות. ..... ב) לשאלה האם מדובר במחלה עקב קרינה, במקרה זה ספציפית, אני בטוח שלא. כדי להבהיר את דברי עלי להודות, שבשנות 1940-50 מקרים שסבלו מגזזת קבלו קרינה לקרקפת כדי לגרום לנשירת שערות, במקרים אלו הופיעו מנינגיומתות בשיעור מעל המצופה. החולים קיבלנו מנות של אלפי יחידות קרינה (סנטיגריי centiGray) בדרך כלל כ - cGy 3000. זה אינו המקרה הנוכחי. הגב' גור לא נחשפה לכמויות קרינה כגון אלו ובוודאי לא בטווח של כמה שבועות כמו מקרי הגזזת. לפי הדוחות שקבלה גב' גור מנחל-שורק, היא קבלה בקושי חצי יחידה כל שנה מ 1981 עד 1997, ותלוי בשיטת החישוב בקושי REM 8 בכל השנים אלו. לדעתי אין סיכוי שמנות בסדר גדול זה יגרמו או יזדרזו הופעת של מנינגיומה. בהתאם לתשובותי הנ"ל אני חושב שיש לדחות את הבקשה להכרה שהמחלה נגרמה או הואצה על ידי עבודתה כטכנאית רנטגן." 6. 6. ביום 3.5.07 הועברו למומחה שאלות הבהרה, עליהן השיב המומחה ביום 18.7.07. להלן השאלות והתשובות: א. האם אתה מסכים שתג גוף הנמצא מתחת לסינר עופרת אינו משקף את מנת הקרינה אשר נספגה בקרומי המח של המוקרן? "תג גוף הנמצא מתחת סינור עופרת אינו בשימוש תקין. בהחלט לא היה יכול לשקף כל קרינה שהגיע לראש של הנבדקת" ב. מהי מנת הקרינה אשר נספגה בקרומי המח של התובעת במהלך עבודתה? בהתייחס לשנים עד לשנת 1991, אנא הסבר את תשובתך בשים לב לכך שעד אז לא היה לתובעת תג ראש? "במקרה שהגברת גור לבשה את התג מתחת לסינור כל פעם (שזה לא יתכן!) אין באפשרותי לתת הערכה על המנה שקיבלה לראשה". ג. האם נכון כי המוקרנים במקרי גזזת הוקרנו לקרקפת על ידי אנרגייה נמוכה ובמנה מצטברת גדולה? "מקרי גזזת קיבלו קרינה באנרגיה של 150,000 וולטים, צילומים ושיקופים צורכים אנרגיות בין 30,000 עד 70,000 וולטים. המנות היו כ-3,000 רנטגן, הם פי 6000 גדולות יותר". ד. האם נכון כי הקרינה למוח בקרב מוקרני הגזזת היתה פחותה באופן משמעותי מהקרינה לקרקפת, עקב הבליעה של הקרינה ברקמת העצם? "נכון שהקרינה לעטיפת המוח קטנה בהרבה מהקרינה לקרקפת (יש בלימה על ידי עצם הגולגולת) במיוחד שדובר בקרינה חלשה יותר וגם המתלוננת לא הייתה ישר בתוך אלומת הקרן, לכן לפי הערכתי היא קבלה מנות קטנטנות לעטיפת המוח". ה. מהי מנת הקרינה המינימלית להיווצרות שינוי גנטי ומנינגיומה? "מנת הקרינה הקטנה ביותר שיכולה לגרום למנינגיומה לא ידועה, אבל רוב המקרים ספגו מאות עד אלפים של ראדים ולא מיקרו מנות. בנוסף כל המקרים של מוקרני גזזת קבלו קרינה בגילאים צעירים לפני בגרות וזאת נקודה חשובה משום שילדים צעירים רגישים לקרינה הרבה יותר ממבוגרים". ו. אנא התייחס לחוו"ד מטעם פרופ' מרימסקי, במיוחד בנוגע לקיומו של קשר סיבתי. "פרופ' מרימסקי ודר. אגאי מנסים לבצע אקסטרפולציה ממנות יחסית גדולות שחולים קבלו תוך טיפול, ובזמן קצר, ולהגיש אותם נתונים על מקרה שספגה קרינה במנות קטנות משך שנים רבות. על מצב דומה אין מספיק ידע היום למרות מעקב קפדני על תגים שלובשים כחוק" 7. 7. ביום 18.11.07 נדחתה בקשתה של התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף או אחר, וניתנה לה שהות להגיש שאלות הבהרה נוספות. ביום 13.2.08 הועברו למומחה שאלות הבהרה נוספות, עליהן השיב המומחה ביום 3.5.08. להלן שאלות ההבהרה הנוספות והתשובות: 1.בחוות דעתך מיום 28/12/06 הנך מציין כי התובעת נחשפה לקרינה בשיעור 8 REM בקושי 'תלוי בשיטת החישוב' בכל השנים האלו. אנא פרט באיזו שיטת חישוב השתמשת על מנת להעריך את מנת הקרינה אליה נחשפה התובעת וכיצד הגעת לתוצאה זו. תשומת לבך מופנית לכך כי התובעת החלה עבודתה כרנטגנאית ב- 1968 ולא ב-1981. "כדי להיות הוגן הוספתי 30% למנה של 660 mrem =800 mrem והוספתי פי 1000 כך שהצטבר לה לכל החיים מקסימום של 8 rem. המנות שקבלה על העור, על האצבעות ועל הראש נמדדו ע"י יחידות דוזימטריה של נחל שורק, לפי הרישום לא היו תנודות חיצוניות במשך השנים ולכן ניתן היה להעריך הערכה גסה לטובתה". 2. בתשובתך הנך מציין כי 'לפי הערכתי היא קיבלה מנות קטנטנות לעטיפת המוח'. על סמך מה בוצעה הערכה זו של המנות לעטיפת המוח. מהי שיטת החישוב ועל פי אילו אמות מידה חישבת את מנת הקרינה לקרומים ולקרקפת? "המדידות של מנה בעור מתייחסות למנות קרינה יחסית קלות (ולא חודרות מעבר לשכבות העור). כדי להגיע למוח, הקרינה חייבת לחדור מעבר לעצמות הגולגולת ושם יש ספיגה של רוב הקרינה החלשה. יש להבין שהקרינה לחדר 'חם' היא קרינה לא ישירה ולכן חלשה (אלה אם כן הגב' גור הייתה שמה את ראשה מתחת לאלומה של שפופרת המכשיר הקרינה!). 3. בתשובותיך מתאריך 9/7/07 הנך מציין כי תג גוף הנמצא מתחת סינר עופרת אינו בשימוש תקין ולא יכול לשקף את הקרינה שהגיעה לראשה של התובעת. העובדה כי התג מוקם מתחת לחלוק העופרת מהווה חלק ממסכת העובדות שנקבעו על ידי בית הדין. לאור זאת ולאור העובדה כי מאז הצמדת 'תג ראש' (בשנת 1991) נמדדו רמות קרינה שהם לא אפס - האם תסכים כי ניתן להסיק מכך שגם לפני הוספת 'תג ראש' היתה קרינה זאת קיימת? אם כן, כיצד היית מעריך אז את הקרינה שספגה התובעת לראשה? "הקרינה לראשה של גב' גור קרוב לוודאי הייתה דומה לשנים בהם כן נמדדה הקרינה". 4. האם הינך מסכים כי מידת האנרגיה אינה מלמדת על המנה שסופגת הגולגולת אלא מתייחסת לתכונות האלומה למשל: יכולת החדירה של הקרניים (עוצמת הקרן)? "האנרגיה משפיעה גם על עומק החדירה וגם על מנת הספיגה של רקמות שונות". 5. האם נכון שככל שהקרן הינה בעלת אנרגיה גבוהה יותר היא תחדור עמוק יותר? "כן". 6. מהו ההבדל בין המושגים רנטגן לראד? האם נכון כי רנטגן הוא מושג המתאר חשיפה - היינו כמה קרינה יצאה ממקור הקרינה לכיוון המטרה המוקרנת, וראד הוא המושג המתאר את המנה המחושבת שסופגת הרקמה? "אני מצרף הסבר של יחידות קרינה". 7. האם לצורך חישוב הערכת המנות אותן ספגה התובעת לראשה במשך שנות עבודתה הינך זקוק להיעזר בפיסקאי רפואי (מהנדס קרינה)? "לשם הערכה של השפעת הקרינה אני לא צריך פיזיקאי או מהנדס. הם סיפקו לי את הנתונים שקיבלתי מנחל שורק". 8. אנא התייחס לחוות הדעת מטעם פרופ' מרימסקי המצויה בחומר הרפואי, במיוחד לעמדתו בנוגע לקיומו של קשר סיבתי ושיטת החישוב המוצעת בה. "אינני יכול לקבל את הערכות של פרופ' מרימסקי. 120 ראד לראשה של גב' גור, לדעתי אינה נכונה" 8. 8. ביום 15.9.08 הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה מהנדס קרינה או פיזיקאי רפואי. ביום 19.11.08 נדחתה הבקשה, וזאת מן הטעמים להלן: "לאחר עיון בבקשה למינוי מומחה מהנדס/פיזיקאי ובתגובה אני סבור שדינה להדחות. א. המומחה הרפואי קבע שהוא אינו זקוק לסיוע של פיזיקאי או מהנדס לצורך חישוב הקרינה לראש. חזקה על המומחה שתשובתו כנה. בדומה לכך שביה"ד אינו צריך למנות מומחה חשבונאי בחישובים שונים של פיצויי הלנה וכד'. ב. למעשה הבקשה מכוונת לשינוי התשתית העובדתית הנוגעת לרמת הקרינה. בשלב זה לא ניתן לקבל בקשה שכזו. ההסכמה של הצדדים התייחסה לנתוני נחל שורק. ג. חישוב פשוט של רמות הקרינה לראש בשנים 91-96 וביצוע הערכה לכל שנות העבודה (30 שנה) מעלה כי רמת הקרינה לראש היא כ - 1915 mrem שהם 1.92 REM הרבה פחות מ - 8 REM שהמומחה הרפואי היה מוכן להניח כרמת חשיפה. ד. ההפניה לחוות הדעת של פרופ' מרימסקי אין בה די. אציין כי בחישוביו הוא הניח עבודה של 40 שנה ברנטגן, בעוד שלפי העובדות שנקבעו מדובר ב-30 שנות עבודה. מכל הטעמים דלעיל הבקשה נדחית" 9. 9. ביום 22.12.08 הוגשו סיכומי התובעת. ביום 22.2.09 הוגשו סיכומי הנתבע. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי דין התביעה להדחות. ואלה טעמנו בתמצית: 9.1. 9.1. חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין שוללת באופן נחרץ קשר סיבתי בין הקרינה אליה נחשפה התובעת לבין הפגיעה (המנינגיומה). ככלל בהעדר טעם לכך, יאמץ בית הדין את חוות הדעת של המומחה מטעמו. 9.2. 9.2. ביסוד טענת התובעת לפיה אין לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין עומדת הטענה ולפיה המומחה נסמך על תשתית עובדתית שגויה/חסרה בקשר לרמות הקרינה אליה נחשפה התובעת. אלא שעמדת התובעת כבר נדחתה בהחלטה מיום 19.11.08, ואין לנו אלא לחזור על הנימוקים שם. 9.3. 9.3. עוד טוענת התובעת כי התייחסות המומחה לחוות הדעת מטעמה אינה מספקת. בכל הכבוד, אין בידנו לקבל טענה זו. משהמומחה, חולק על היקף הקרינה עליה הושתתה חוות הדעת של פרופ' מרימסקי, הרי שהתייחסותו של המומחה מספקת. למעשה אין בין כל המומחים חילוקי דיעות לגבי קשר אפשרי בין הקרינה לבין המנינגיומה, אלא שהמחלוקת היא בשאלת היקף הקרינה. 10. 10. לאור האמור, התביעה נדחית. אין צו להוצאות על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. קרינה / רדיואקטיביותביטוח לאומי