מענק נכות מעבודה - חישוב

פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. מהו הבסיס לחישוב המענק למי שהוכרה פגיעתו כ"תאונה בעבודה", ולראשונה נקבעו לו אחוזי נכות שמעל 0%, במסגרת הליך של "החמרה"? זוהי השאלה שהועמדה לבירור והכרעה לפני בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא השופטת איטה קציר; בל 3466/05), והיא העומדת לדיון לפנינו במסגרת ערעור זה. העובדות 2. המערער, שעבד כמחסנאי בנמל חיפה, והוא סובל מליקוי בשמיעתו, הוכר על ידי המשיב (להלן - המוסד לביטוח לאומי או המוסד) כמי שנפגע בעבודה. פגיעת המערער בשמיעתו כ"מחלת מקצוע", הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 2.12.1992. ועדה רפואית קבעה למערער באותו מועד נכות רפואית בשיעור 0% בתחולה רטרואקטיבית מיום 2.9.92. אין מחלוקת כי למערער לא שולמו בשעתו דמי פגיעה. ביום 24.8.03 הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי "בקשה לדיון מחדש" לפי תקנה 36 הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות), וזאת בגין "החמרת מצב". ביום 6.2.05 קבעה ועדה רפואית למערער 10% נכות יציבה בגין טינטון תמידי, בתחולה רטרואקטיבית מיום 24.8.04. בהסתמכו על הוראת ס' 107 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1994 (להלן - החוק), שילם המוסד לביטוח לאומי למערער מענק נכות מעבודה בשיעור ארבעים ושלוש קצבאות חודשיות בשיעור של 67,381 ש"ח . בקשר לכך הבהיר המוסד לביטוח לאומי למערער כי "החל מ-1.7.2003 בהתאם לחוק ההבראה 2003, תשלום מענק למי שתחילת דרגת הנכות המזכה במענק נוצרה ב-1 ביולי ואילך יהיה בשיעור של 43 קצבאות". הקצבה החודשית של המערער, שעמדה בבסיס חישוב המענק, חושבה על בסיס הכנסתו של המערער כפי שהייתה ברבע השנה שקדמה לחודש אוגוסט 2004. כך בעוד שמקסימום קצבת נכות (בשיעור 100%) חושב על בסיס שכר מקסימלי שממנו נגבו דמי ביטוח כפי שהיה בשנת 1992 (להלן- תקרת הכנסה), עובר להכרה במערער כמי שנפגע בתאונת עבודה. סכום תקרת ההכנסה עמד בשעתו על סך של 15,669 ש"ח. 3. נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לחשב קצבתו לפי תקרת הכנסה כפי שהייתה בשנת 1992, כמו גם נגד ההחלטה לחישוב המענק בשיעור של 43 קצבאות בהתאם ל"חוק ההבראה 2003", הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי בחיפה. בעקבות עתירתו של המערער כנגד החלטות המוסד לביטוח לאומי, שב המוסד ובדק את האופן בו חושב המענק. בשלב זה החליט המוסד לחשב מחדש את המענק והפעם, על יסוד שכרו של המערער כפי שהיה ברבע השנה שקדמה לחודש ספטמבר 1992. לצורך עריכת החישוב המתוקן התבקש המערער להמציא למוסד את פרטי שכרו בחודשים יוני ועד ספטמבר 1992. המערער לא המציא את פרטי שכרו לפי המבוקש. משכך, לא ערך המוסד לביטוח לאומי חישוב מחדש של המענק. כך נותר על כנו החישוב שנערך על בסיס תקרת ההכנסה כפי שהייתה בשנת 1992 , עובר להכרה במערער כמי שנפגע בעבודה. פסק הדין של בית הדין האזורי 4. בית הדין האזורי התייחס בפסק דינו להוראת סעיף 107 לחוק כפי שתוקנה בתיקון מס' 61 לחוק, לפיה הופחת שיעור המענק לנכה עבודה מ-70 קצבאות ל-43 קצבאות, וציין את תחולת הוראת התיקון החל מיום 1.6.03. לאור מועד התחולה, ומשהזכאות למענק נוצרה למערער ביום 24.8.04, קבע בית הדין כי המערער זכאי ל-43 קצבאות חודשיות בלבד. בית הדין ציין, כי אף המערער אינו חולק על תחולת הוראת התיקון וכי זכאותו עומדת אכן על 43 קצבאות, בהתאם להוראתו. בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי משנקבעה למערער דרגת נכות בשיעור של 0% החל מיום 2.9.92, כי אז לפי הוראת סעיף 107 לחוק, הבסיס לחישוב המענק הינו על פי ההכנסה כפי שהייתה למערער בחודשים יוני יולי ואוגוסט 1992, ולא על בסיס שכרו בחודש אוגוסט 2004. בית הדין דחה בפסק דינו את טענת המערער, כי אין להגביל את שכרו לפי תקרת השכר כפי שהייתה בשנת 1992, וכי יש להחיל את הנתונים לפי הקבוע בחוק עובר למועד הגשת הבקשה ל"דיון מחדש", במסגרת של "החמרה". בקשר לכך ציין בית הדין, כי ברגע שנקבע, כי הבסיס לחישוב המענק יעשה לפי הכנסת המבוטח בעת קביעת דרגת הנכות לראשונה, אזי תחול עליו גם ההגבלה ביחס לתקרת ההכנסה כפי שהייתה קיימת במועד הרלוונטי. לפי קביעת בית הדין, אם לא ימציא המערער למוסד לביטוח לאומי את תלושי שכרו ביחס לחודשים יוני יולי ואוגוסט 1992, כי אז "הסכום ששילם הנתבע לתובע במסגרת המענק שולם כדין והתובע לא יהיה זכאי להפרשי מענק נוספים מהנתבע. אך אם התובע ימציא לנתבע את התלושים כנדרש, אזי על הנתבע לערוך את התחשיב מחדש ואם יגיע לתובע סכום כספי נוסף, על הנתבע לשלמו...". הערעור עיקרי טענות המערער 5. המערער טוען כנגד קביעות בית הדין האזורי לפיהן יש לחשב את המענק לפי בסיס שכרו כפי שהיה בספטמבר 1992, בעוד שהנכון הוא לשיטתו, לחשב את המענק לפי שכרו כפי שהיה עובר להגשת הבקשה "לדיון מחדש" בשנת 2004. כמו כן טוען המערער, כי כמו בסיס השכר, כך גם "תקרת ההכנסה צריכה להיות מחושבת לפי הוראת החוק כפי שהייתה בתוקף עובר להגשת הבקשה לדיון מחדש". לטענת המערער, זו דרך החישוב הנכונה, ולו מן הטעם שזו הפעם הראשונה שהוא מקבל תגמול כספי כלשהו מן המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעתו בעבודה. לא זו אף זו, לטענתו, מאז ומתמיד, כאשר מדובר במבוטחים המקבלים תגמול כספי ראשון במסגרת תביעה להחמרה, המוסד לביטוח לאומי מחשב את התגמול הכספי על בסיס שכרו של המבוטח כפי שהיה עובר להגשת הבקשה להחמרה. אף סבור המערער, כי לא נכון להחיל עליו את תקרת השכר כפי שהייתה נהוגה בשנת 1992, שכן כל המדדים צריכים להיקבע לפי מועד הגשת הבקשה ל"דיון מחדש". ואפילו ייקבע, כי הבסיס לפיצוי הינו השכר כפי שהיה בשנת 1992, אין להחיל עליו את "התקרה" כפי שהייתה בשנת 1992, באשר "התקרה" צריכה להיות מחושבת לפי הוראת החוק כפי שהיא חלה במועד התשלום. 6. עיקרי טענות המוסד לביטוח לאומי המוסד טוען, כי חישוב שכרו של המערער לרבות חישוב תקרת ההכנסה, נערך בהתאם להוראות החוק ובהתאמה לפסיקת בית דין זה, שלפיה, יחושב המענק על פי שכרו של המבוטח כפי שהיה עובר להכרה בו כ"נכה" וללא קשר לשיעור הנכות שנקבעה לו. המוסד מדגיש כי גם קביעה של נכות בשיעור 0% הינה קביעה של נכות מעבודה. התייחסות לתכלית ההסדר שבחוק מחייבת לקבוע שאין כל הבדל בין מי ששולמה לו גמלה בכסף ובין מי שנקבעה לגביו זכאות עקרונית, אך הגמלה המגיעה לו הינה בשיעור 0%. חשוב לקבוע מהו מועד האירוע ומהי ההכנסה שקדמה לו, משום שהשכר שקדם לאירוע הוא השכר שהיה מבוטח. זהו השכר שהמוסד מבטיח למבוטח במקרה של פגיעה שתגרום לירידה בשכרו. ברוב המקרים ההסתמכות על שיעור שכרו של המבוטח לפני הפגיעה אף תיטיב עם המבוטחים, שכן במקרה הרגיל הכנסת הנפגע תרד לאחר שנפגע בתאונת עבודה. ערכו של הסכום המרבי שנקבע לגבי המערער הוצמד למועד שבו בוצע התשלום בפועל. בהעדר תלושי שכר, המוסד אף חישב למערער את גובה המענק כאילו השתכר המערער את ההשתכרות המרבית כפי שהוכרה עובר להכרה בפגיעתו, וזאת אף שאפשר כי המערער השתכר סכום נמוך מהסכום המירבי שחושב. המסגרת הנורמטיבית 7. בבסיס הדיון עומדת הוראת סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 כפי שתוקנה בתיקון מס' 61 לחוק. תיקון זה התקבל במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 - 2004) התשס"ג-2003. וכך נקבע בהוראת התיקון הרלוונטית לענייננו: "א. נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית בארבעים ושלוש..." על פי הוראת התיקון, הופחת סכום המענק מן הסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית בשבעים, לסכום המתקבל מהכפלתה של הקצבה בארבעים ושלוש. בסעיפים 105 ו-106 לחוק נקבעה דרך חישוב הקצבה לנכה, כדלקמן: "105. חישוב קצבת נכות לנכה שדרגת נכותו 100% (א) נכה עבודה שדרגת נכותו היא 100%, ישלם לו המוסד קצבת נכות. הקצבה לחודש תהיה שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים למבוטח כפול שלושים (להלן - הסכום הבסיסי). (ב) ..... (ג)..... 106. קצבת נכות לנכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ-100% נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ב), שדרגת נכותו פחותה מ-100% ישלם לו המוסד קצבת נכות חודשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהייתה משתלמת אילו הייתה דרגת נכותו 100%, שווה ליחס שבין אחוז דרגת נכותו לבין מאה". 8. נוסיף עוד ונזכיר בבחינת "מושכלות יסוד", כי דמי פגיעה הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, שלו נקבעה על פי הוראת המחוקק "תקרה" (ס' 97). "שכר עבודה רגיל" של העובד השכיר, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח ברבע השנה שקדם ליום שבו מגיעים לראשונה דמי פגיעה בתשעים. הכנסת המבוטח לעניין זה היא ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח (ס' 98). לפי הוראות סעיפים 335 ו- 348 לחוק,לעניין דמי ביטוח המשתלמים בין השאר עבור ביטוח נפגעי עבודה: "לא יבוא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח יא". הוראות הלוח נתונות לשינוי, לפי המפורט בס' 349 לחוק. אין חולק כי בשנת 1992, עובר להכרה במערער כ"נכה" עמדה תקרת ההכנסה המרבית לעובד לחודש, על פי שלושה מן השכר הממוצע, בעוד שעובר להגשת בקשת המערער לדיון מחדש בדרגת נכותו, בשנת 2004, עמדה התקרה על פי חמישה מן השכר הממוצע. דיון והכרעה 9. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין שבערעור, לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה, כי דינו של הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בדין ובהלכה הפסוקה כפי שפרשה אותו, ולא נמצא בהחלטתו טעות משפטית המצדיקה את התערבותנו בו. אשר על כן אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף ונטעים עוד דברים אחדים כמפורט להלן. 10. נדגיש ראשית את הקביעה המפורשת שבחוק, לפיה, בבסיס חישוב המענק עומדים דמי הפגיעה המחושבים, כשלעצמם, על בסיס שכרו של הנפגע בעבודה כפי שהיה עובר לפגיעה. נוסיף עוד ונאמר כי עמדת המוסד לביטוח לאומי מבוססת היטב בפסיקתו של בית דין זה, כפי שמצאה ביטוי בעב"ל 1144/02 אפרים מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 19.6.03, טרם פורסם, להלן- פרשת מוסקוביץ'). בפרשת מוסקוביץ', כמו גם בענייננו, נדרש בית הדין לתביעתו של מבוטח, שליקוי השמיעה ממנו סבל הוכר כ"מחלת מקצוע". גם שם עמדה לבירור השאלה בדבר בסיס השכר על פיו יחושב המענק, למי שנמצא זכאי לו לאחר שהוגדלו אחוזי נכותו במסגרת בקשה שהגיש ל"דיון מחדש", לאחר שהוחמר מצבו. בפסק הדין מפי השופט רבינוביץ' נקבע, כי בסיס השכר לחישוב המענק הינו "לפי הכנסת המבוטח בעת קביעת דרגת הנכות לראשונה" , וזאת, בין השאר, מן הנימוקים הבאים: "א. ההליך בו נקט המערער במקרה זה הוא הליך של דיון מחדש בדרגת נכותו של נפגע שבבסיסה טענה להחמרה בפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות (תקנה 36 לתקנות). ב. מסגרתו של הליך זה מעצם טבעה מתייחסת למצב רפואי שנקבע בעבר ולגביו נטען שהוחמר. במקרה שלפנינו הטענה היא להחמרת מחלת מקצוע קיימת ולא בקשה להכיר במחלת מקצוע חדשה, או בתאונה חדשה. ג. בית דין זה הבחין הבחן היטב בין מחלת מקצוע לתאונה... ד. במקרה הנוכחי קבעה הועדה, כי קיימת החמרה בליקוי השמיעה של המערער... ועל בסיס זה הגדילה את דרגת נכותו. פירושם של הדברים הוא שקביעת הועדה נעשתה במסגרת הליך של "החמרת מצב",היינו, בעקבות החמרה במחלת המקצוע הקיימת אצל המערער, ולא כקביעה בדבר קיומה של מחלה חדשה. במצב זה חלות הוראות החוק לפיהן הבסיס לחישוב דרגת הנכות יעשה לפי הכנסת המבוטח בעת קביעת דרגת הנכות לראשונה" (ההדגשה שלי ר.ר.). 11. הינה כי כן, בבסיס הקביעה בדבר שיעור ההכנסה שיש להביא בחשבון לצורך חישוב המענק שהמבוטח נמצא זכאי לו במסגרת הליך של החמרה, עומד העיקרון, כי המועד הקובע הוא המועד בו הוכר לראשונה מצבו הרפואי של המבוטח כמי שנפגע בעבודה, ונקבעה לראשונה דרגת נכותו. אך למען הסר ספק נבהיר כי קביעת 0% נכות לנפגע עבודה, משמעה "קביעת דרגת נכות". נדגיש עוד כי לא מצאנו בסיס לטענת המערער כאילו קביעות בית הדין בעניין מוסקוביץ' יפות אך למקרה בו שולמו לנפגע דמי פגיעה, עובר להכרה בו כנפגע עבודה. קביעה כזו לא נמצא בפסק הדין. 12 . מקובלת עלינו גם עמדת המוסד לביטוח לאומי כי השכר "המבוטח" במקרה של פגיעה בעבודה הינו שכרו של מי שנפגע בעבודה כפי שהיה עובר למועד הפגיעה. עמדה זו אף מתיישבת עם התכלית העומדת ביסוד החוק, עליה עמד בית הדין לאחרונה בעב"ל 1304/04 עמירם כץ - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום כ"ד באדר ב', תשס"ח, וטרם פורסם), מפי השופט פליטמן, ובאלו המילים: "מענק הנכות כגמלת הנכות מעבודה, נועד לאפשר לנפגע העבודה שפגיעתו אינה קשה לשמור על רמת ההכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה אולם מכיוון שהפגיעה אינה קשה משולמת הגמלה בסכום חד פעמי" (ההדגשה שלי ר.ר.). תכלית החקיקה הינה הגנה על המבוטח, כך שתישמר רמת חייו כפי שהייתה בטרם נפגע בעבודה. הרציונל הטמון בעיקרון זה הינו החשש הסביר שהכנסתו של מי שנפגע בעבודה תרד נוכח פגיעתו. מכאן, שתשלום גמלתו של המבוטח בכל פעם שהוחמר מצבו, לפי שיעור הכנסתו ערב ההחמרה, לא ייטיב עימו בדרך כלל. 13. אין לקבל את טענת המערער כי אפילו נכון הוא שהשכר הקובע לעניין חישוב המענק הוא שכרו של הנפגע עובר למועד פגיעתו, יש לקבוע את תקרת השכר המבוטח לפי המועד שבו הוגשה הבקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות. משעה שהכלל הוא כי הכנסת המבוטח ערב הפגיעה היא שתעמוד בבסיס חישוב המענק, ומשזהו השכר המבוטח לעניין הפגיעה, אך סביר הוא שתקרת ההכנסה המבוטחת כפי שהייתה באותו מועד היא זו שתובא בחשבון, ולא זו הרלוונטית במועדים מאוחרים יותר. 14. ועניין אחרון- המערער מבקש להסתמך על מה שנראה בעיניו, מנהגו של המוסד לביטוח לאומי לחשב את המענק על בסיס שכרו של המבוטח כפי שהיה עובר להגשת הבקשה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות. הוא אף מלין על כך שהמוסד נמנע מלתת לו פרטים אודות מנהג זה, על אף שהתבקש לעשות כן. על כך יש לומר, כי אפילו היו מקרים בהם פעל המוסד כפי שטוען המערער(ואין אנו קובעים כן), אין בכך כדי להקנות זכות למערער, וזאת, לאור מחויבות המוסד לפעול על פי החוק ועל פיו בלבד. סיכומם של דברים- הבסיס לחישוב המענק לנכה עבודה לפי הוראת סעיף 107 לחוק הינו שיעור שכרו של נכה העבודה כפי שהיה עובר לקביעת נכותו לראשונה. בהתאמה לכך, תקרת ההכנסה שתובא בחשבון לעניין שיעור המענק תחושב בהתאם להוראת הדין, כפי שהייתה בתוקף באותו מועד. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. נכות מעבודהמענק נכותמענקנכות