החלטה לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת הראשית עליה פוגל; בשא 9782/06, תיק עיקרי בל 4411/04), בו נקבע, כי בקשתה של המבקשת ל"מתן הוראות לוועדה לעררים בענייני ניידות" מהווה, למעשה, ערעור על החלטת הוועדה מיום 2.1.2006 (להלן- הוועדה), וכי יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות. ביום 10.10.2005 ניתן פסק דין על ידי בית הדין האזורי, בו הוחזר עניינה של המבקשת לוועדה, תוך מתן הוראות כדלקמן: "א. הועדה תבדוק את המערערת בדיקה מקיפה ככל שהדבר ניתן מהבחינה הנוירולוגית. ב. הועדה תעיין במסמכים שיוגשו לה ובעיקר באיבחונים הרפואיים של מחלקת הנכות הכללית אשר קבעו כי למערערת ניוון שרירים מתקדם. ג. הועדה תקבע את ממצאיה, תבחן את רשימת הליקויים ואת יישומה לגבי המערערת, ותחזור ותתייחס לקביעת הועדה לעררים משנת 93' אשר העניקה לה 80% מוגבלות בניידות. ד. הועדה תבחן אפשרות של התאמת סעיף מסעיפי הליקוי למוגבלותה של המערערת, בהתאמה. ה. הועדה תנמק החלטתה בצורה מפורטת" (להלן- פסק הדין). 3. הוועדה ישבה בעניינה של המבקשת בעקבות פסק הדין פעמיים. בישיבתה הראשונה מיום 2.1.2006 קבעה הוועדה, כי מבחינה נוירולוגית, לא ניתן לקבוע אבחנת ניוון שרירים מתקדם, לאור משקלה ולאור העובדה שהיא סובלת מאלפנטיאזיס, וכי לצורך בדיקה זו יש צורך בביצוע בדיקת ביופסיה ובירור גנטי מקיף. מבחינה אנגיולוגית נקבע, כי ניתן ליישם ס' ט (2) ולקבוע 80% נכות. לאחר קבלת הבדיקות שביקשה, סיכמה הוועדה, ביום 10.5.2006 את ממצאיה, וקבעה, כי הממצאים מתאימים ליישום ס' א(4) וס' ט(2) למבחנים, ובסה"כ- 90% נכות, מיום 10.10.2005- מועד מתן פסק הדין. 4. המבקשת הגישה, באמצעות בא כוחה, בקשה ל"מתן הוראות לוועדה לעררים בענייני ניידות". זאת, לאחר חליפת מכתבים בין בא כוחה של המבקשת לבין פרופ' רוטשטיין, האחראי על הוועדות הרפואיות לגמלת ניידות, בה ביקש ב"כ המבקשת לתקן את מועד התחולה. במסגרת חליפת מכתבים זו, נשלח אל פרופ' רוטשטיין גם מכתב מגב' דיצה נחמדי, ראש תחום בכירה בתחום ניידות במוסד, ביום 23.7.2006, בו התבקשה הוועדה לבדוק את החלטתה לעניין התחולה, ואם מדובר בטעות קולמוס- לתקנה. יו"ר הוועדה, ד"ר אגמון, שלח מכתב אל פרופ' רוטשטיין, בצירוף העתק לב"כ המבקשת, בו קבע כי לטעמו, יש לקבוע את תאריך התחולה ליום 2.1.2006, הוא מועד ישיבתה הראשונה של הוועדה, בה נערכה למבקשת בדיקה נוירולוגית. מכתב זה אינו נושא כל תאריך, אולם ב"כ המבקשת ציין על גבי המכתב, בכתב ידו, כי המכתב הגיע למשרדו ביום 28.9.2006. 5. בית הדין האזורי קבע, כי מדובר, למעשה, בערעור על החלטת הוועדה, ומשכך- המשיב בערעור הוא המוסד, ולא משרד הבריאות, כפי שניסה לטעון בא כוחה של המבקשת. עוד נקבע, כי משמדובר בערעור על החלטת הוועדה מיום 2.1.2006, ומשהבקשה הוגשה ביום 7.11.2006, הרי שמועד הערעור חלף זה מכבר, ואין בחליפת המכתבים האמורה כדי להאריך מועד זה. משכך, הערעור נדחה מחמת התיישנות. 6. בבקשת רשות הערעור טען שוב ב"כ המבקשת כי ב"כ המוסד אינו יכול לייצג את משרד הבריאות בהליך זה, וכי יש לראות במכתבה של הגב' דיצה נחמדי כהודאת המוסד בזכותה של המבקשת, אשר יש לראותה כהסכמה מכללא שלא לטעון טענת התיישנות, או, לכל הפחות, להאריך את המועד להגשת הערעור. עוד נטען, כי למעשה, טרם ניתנה תשובה של הוועדה או של פרופ' רוטשטיין למכתב הנ"ל, או למכתבו של ד"ר אגמון, ועל כן, טרם הגיע המועד ממנו יש לספור את הימים להגשת הערעור. 7. ראשית נציין, כי צדק בית הדין האזורי, כי משמדובר, למעשה, בערעור על החלטת הוועדה, הרי שהמשיב הוא המוסד, ולמשרד הבריאות אין מעמד בהליך מעין זה. 8. שנית, שגה בית הדין האזורי כאשר קבע, כי הערעור הוא על החלטת הוועדה מיום 2.1.2006, בעוד שבתאריך זה נערכה ישיבתה הראשונה של הוועדה בלבד, והחלטתה הסופית ניתנה לאחר קבלת תוצאות הבדיקות הגנטיות שביקשה, ביום 10.5.2006. 9. עם זאת, גם לאחר שנקבע כי המועד לתחילת ספירת הימים להגשת הערעור מתחיל בתאריך זה, בקשתה של המבקשת הוגשה לאחר חלוף המועד. גם אם יש ממש בטענת ב"כ המבקשת בדבר מכתבה של הגב' דיצה נחמדי או בדבר מכתבו של ד"ר אגמון, הרי שכאמור, מכתבה של גב' נחמדי הוא מיום 23.7.2006, ומכתבו של ד"ר אגמון התקבל במשרד ב"כ המבקשת ביום 28.9.2006, ומשהוגשה הבקשה ביום 7.11.2006, הרי שגם ממועדים אלו, הוגשה הבקשה באיחור. משכך, יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות. 10. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. מתן הוראותועדה לערריםערר