תאונה בדרך מהעבודה - סטיה מהדרך

פסק דין 1. העובדות בתיק זה אינן במחלוקת: התובעת עובדת בשירות המדינה. לתובעת בן בגיל 4. מדי בוקר התובעת מביאה את בנה למעון ונוסעת מהמעון לעבודתה. שעת הסיום הרגילה של עבודת התובעת היא 15:30. התובעת נוסעת מעבודתה למעון של בנה ואוספת אותו בדרכה הביתה. כך ביום רגיל. ביום 8.2.09 התובעת עזבה את עבודתה בשעה 14:30. היא הקדימה לצאת מעבודתה כדי להשתתף במסיבת ט"ו בשבט שעמדה להתקיים במעון של בנה ושעמדה להימשך כשעה. היא תיכננה לקחת את בנה הביתה בסיום המסיבה. היא החנתה את רכבה בסמוך למעון וביציאתה ממנו הניחה את רגליה על המדרכה. הנעל של רגלה השמאלית התעקמה שמאלה. כתוצאה מכך היא נפלה ונחבלה ברגלה ובגבה. נגרמו לה 18 ימי אי כושר לעבודה. 2. ביום 9.3.09 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה. ביום 6.5.09 דחתה פקידת התביעות את תביעת התובעת בנימוק שהתאונה אינה "תאונת עבודה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי הואיל והיא לא אירעה בדרכה של התובעת מעבודתה למעונה אלא למעון של ילדה, ולחילופין, כי ביקורה ושהייתה במעון למטרת מסיבת ט"ו בשבט לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיה כלפי מעבידה, ועל כן הן בגדר הפסקה של ממש. 3. התובעת טענה בפנינו כי שלא היתה הפסקה בתהליך נסיעתה מעבודתה למעונה, שכן היא טרם הגיעה למסיבה בעת שאירעה התאונה. לטענתה, גם אם כוונתה היתה להשתתף במסיבה, "התוצאה מבטלת את הכוונה". לא היה כל שינוי במסלול הרגיל שהיא עשתה מדי יום בדרך מעבודתה למעונה. בנסיבות אלה, אין מקום ליתן משקל מכריע לכוונת הנסיעה. לטענתה, גישת הנתבעת היא טכנית והיא מסתמכת על "החוק היבש". 4. הנתבע טוען כי התאונה לא נכנסת לגדר סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק") שכן התאונה לא אירעה בעת שהתובעת היתה בהליכה או בנסיעה מעבודתה למעונה אלא בהליכה למעון הילדים של בנה. לחילופין, אף אם ייקבע שהתובעת היתה בהליכה מעבודתה למעונה בעת אירוע התאונה, חלה בהליכתה או בנסיעתה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, והן לא היו לצורך מילוי חובותיה כלפי מעבידתה, ועל כן אין רואים בתאונה תאונת עבודה לפי סעיף 81(א) לחוק הביטוח הלאומי. עוד טוען הנתבע כי עניינה של התובעת אינו נכנס לגדר הוראת סעיף 81(ב)(1) לחוק, לפיו לא יראו כהפסקה או סטיה של ממש הפסקה או סטייה שנעשתה כדי ללוות את ילדו של המבוטח לגן הילדים או להשיבו משם, וזאת מאחר שמטרת התובעת לא היתה לקחת את ילדה ממעונו לביתם אלא מטרתה היתה להישאר במעון לצורך השתתפות במסיבה. לעניין זה מדגיש הנתבע את הפסיקה המייחסת משקל מכריע למטרת הנסיעה או ההליכה. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה" כ - "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". 6. סעיף 80 לחוק קובע הוראות המרחיבות הגדרה זו. ההרחבה הנוגעת לענייננו מעוגנת בסעיף 80 (1) לחוק לאמור: חזקת תאונת עבודה 80. "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו." 7. סעיף 81(א) מצמצם את ה"הרחבה" של סעיף 80(1) בקובעו: הפסקה וסטיה "(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו 8. סעיף 81(ב) לחוק מצמצם את "צמצום ההרחבה" שבסעיף 81(א) בקובעו: "(ב) בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה: (1) כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע במקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם; (2) כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל". 9. עלינו לקבוע תחילה אם חלה על המקרה ההוראה של סעיף 80(1) המרחיבה את הגדרת "תאונה בעבודה" שבסעיף 79, דהיינו, אם התאונה אירעה לתובעת תוך כדי נסיעתה או הליכתה ממקום עבודתה אל מעונה. ככל שהתשובה לשאלה הזו היא שלילית, יהיה עלינו לדחות את התביעה. ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, יהיה עלינו לבחון אם חלה ההוראה המצמצמת שבסעיף 81(א), דהיינו, אם הליכתה של התובעת לצורך השתתפות במסיבה במעון של ילדה היוותה הפסקה או סטייה של ממש. ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה שלילית, יהיה עלינו לקבל את התביעה. ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, יהיה עלינו לדחות את התביעה, אלא אם כן נגיע למסקנה שעל ענייננו חלה הוראת סעיף 81(ב) לחוק הקובעת כי הליכה של מבוטח לגן ילדים כדי להשיב את ילדו ממנו איננה בגדר סטייה או הפסקה של ממש. 10. אנו סבורים כי הדין עם הנתבעת מהנימוק העיקרי שהעלה, דהיינו, שבעת התאונה לא היתה התובעת בדרך ממקום עבודתה למעונה, כי אם בדרך ממקום עבודתה למעון הילדים של בנה. 11. ענייננו דומה לעניין שנדון בדב"ע מח/39-0 המוסד לביטוח לאומי נ. סכנדריון מרים, פד"ע יט 502. באותו עניין יצאה המבוטחת ממקום עבודתה בשעה מוקדמת מהרגיל וכוונתה היתה להגיע למרפאה הסמוכה למקום מגוריה לשם בדיקה. הדרך למרפאה היתה זהה לדרך בה היתה המבוטחת נוסעת כדי להגיע לביתה. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהיא נדרשה לנסוע באותו קו אוטובוס בו חזרה לביתה בכל יום. בטרם עלתה לאוטובוס, מעדה המבוטחת ונפגעה. היא עלתה לאוטובוס ונסעה לביתה. נפסק שהואיל ומטרת צאתה באותה שעה לא היתה להגיע למעונה כי אם למרפאה, היא לא היתה תוך כדי הליכתה או נסיעתה ממקום עבודתה למעונה. מפסק דין זה עולה כי חרף הזהות בתוואי הדרך בין הדרך בה הולך או נוסע מבוטח במועד התאונה לבין הדרך בה הוא הולך או נוסע באופן רגיל, אם מטרת ההליכה או הנסיעה איננה להגיע לביתו של המבוטח, לא תוכר התאונה כ"תאונת עבודה" לפי החוק (עב"ל 1154/01 המוסד לביטוח לאומי נ. אלגריה רבקה לוי (לא פורסם - פס"ד מיום 6.12.04). 12. בדומה, בענייננו התובעת עזבה את מקום עבודתה מוקדם מהרגיל כדי להגיע למעון הילדים של בנה. מטרתה היתה לא להגיע לביתה כי אם למעון הילדים של בנה. בנסיבות אלה, לא חלה ההרחבה להגדרת "תאונת עבודה" שבסעיף 80(1) לחוק, אף אם התוואי בו הלכה הינו התוואי הרגיל בו היא הולכת בדרכה הביתה. 13. אף אם נניח לטובת התובעת כי עניינה נכנס לגדר "חזקת תאונת העבודה" שבסעיף 80(1) לחוק, דהיינו, שהתאונה אירעה לה בעת שהיתה בדרכה ממקום עבודתה למעונה, אנו סבורים כי יש תחולה בענייננו להוראת סעיף 81(א) לחוק המצמצמת את ה"הרחבה" של סעיף 80(1), שכן, כוונתה של התובעת לשהות במעון הילדים של בנה למשך שעה לצורך השתתפות במסיבת ט"ו בשבט היוותה "הפסקה או סטיה של ממש מן הדרך המקובלת", ואין מחלוקת כי הפסקה או סטייה זו לא היתה למטרה הכרוכה במילוי חובותיה למעבידה. 14. מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי אין בהוראת סעיף 81(ב) לחוק כדי לסייע לתובעת במקרה זה. הוראה זו מטרתה להבהיר כי לא יראו בסטייה למטרה של השבת ילד ממעון משום "הפסקה או סטייה של ממש". אנו סבורים כי יש לפרש סייג זה כך שיחול על הפסקות קצרות שכל תכליתן היא איסוף הילד מהמעון לשם השבתו הביתה, ולא מעבר לכך. בענייננו, אמנם התכוונה התובעת להשיב את בנה לביתם לאחר היציאה ממעון הילדים, אך זאת רק לאחר שהות של כשעה במסיבה במעון. לא על נסיבות כאלה חל הצמצום שבסעיף סעיף 81(ב) לחוק. 15. לאור האמור החלטנו לדחות את התביעה. 16. אין צו להוצאות. 17. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. תאונה בדרך / חזרה מהעבודההשעיה