גזר דין 1. ביום 25.5.05, הורשע הנאשם בגין אי קיום צווי בית משפט לפי סעיפים 210, 221 ו- 225 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965. ההרשעה היתה פועל יוצא מהרשעתו בת.פ. (חי') 2206/98 בגין בניית שני מבנים למגורים בני שלוש קומות כל אחד בשטח כולל של 370 מ"ר בחלקה 81 גוש 20355 באום אל פחם (להלן- "המבנים") ללא היתר כדין. גזר הדין ניתן ביום 13.3.01. על הנאשם הוטל קנס בסך 25,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪ ותשלום אגרת בניה בסך 11,268 ₪. הנאשם נצטווה להרוס את המבנה לא יאוחר מיום 31.3.05. כתב האישום דכאן הוגש מאחר שבדיקה ביום 14.5.03 העלתה כי המבנים לא נהרסו. 2. הטיעונים לעונש התייחסו לשלושה מישורים שונים: המישור המשפטי של מהות סעיף 210 לחוק; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם והעובדה שעודנו טוען שלא הוכח כראוי כי הוא לא הרס את המבנה (לדיון בעניין ראו הכרעת הדין); וטיעונים כלליים, מגזריים, המתייחסים למצבה התכנוני של העיר אום אל פחם. 3. בטיעוניו הציג הסניגור את המצב התכנוני העגום של העיר אום אל פחם וטען כי תושביה, וביניהם הנאשם, נאלצים בעל כורחם לעבור על החוק כיוון שאין להם מוצא אחר. לטענתו: "יותר מ- 80% באום אל פחם מהבתים בעיר של יותר מ- 45,000 תושבים אין להם היתרים. לעיר אום אל פחם אין תכנית מתאר. ענ/120 שבתוכה נמצאים שני המבנים האלו [נשואי כתב האישום] ועל פי תכנית מתאר זו אמורים לקבל לגליזציה והיתרי בניה כי הם נבנו על שטח שמיועד למגורים. התכנית הוכנה בשנת 77'... אבל מעולם לא הופקדה... יש גם מלחמה בין משרד הפנים לעירית אום אל פחם, זו גם בעיה פוליטית... הנאשם ואחרים שכמותו משלמים את המחיר כי אין להם ברירה והם צריכים לבנות. לנאשם יש 3 ילדים בוגרים שהתחתנו והבית הזה עדיין עומד כשלד והילדים צריכים להשכיר בתים... גם בעיריה עצמה המציאה נוהג שבהסכמה שבשתיקה עם רשויות התכנון שכל אחד שרוצה לבנות באום אל פחם בא למחלקת ההנדסה... ובודק אם הוא בונה בהתאם לתכנית המוצעת, והנאשם בנה על פי התכנית המוצעת... זה המצב באום אל פחם וזה הרקע שצריך לקחת בחשבון ". עבריינות בניה לסוגיה 4. חוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 הינו חוק בעל השפעה על תחומים רבים של החיים. החוק נחקק על מנת להסדיר את תחום התכנון באופן ההולם מדינה מתקדמת, ברם לישראל בעיות סבוכות בנושא התכנון הפיזי מסיבות גיאוגרפיות, היסטוריות, מגזריות, חברתיות, וביורוקרטיות המקשות עד היום על יישום החוק. מאז שחוק התכנון והבניה נחקק כהסדר מודרני ליישום נורמות משפטיות בתחום זה, נשפך ים של דיו בפסקי דין המתארים את עבירות הבניה כ"מגיפה" (ראו: ד"נ 12/81 ש' שפירא ושות' ו-3 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3), 645 ,עמ' 668-669). בשנים האחרונות הועלה רף הענישה באופן משמעותי בנסיון לצמצם ולשרש את התופעה של בניה בלתי חוקית (ע"פ (תל-אביב-יפו) 70440/02 מלכה מאיר נ' עיריית ראשון, תק-מח 2002(4), 242). 5. עבריינות בניה מתחלקת לכמה דפוסים. במקרים רבים העבריינות כלכלית ביסודה; הקנסות בגין עבירות בניה נתפסים כסוג של היטל נוסף שיש לשלמו בדיעבד תמורת האפשרות לקדם פעולות בניה ללא העיכובים הכרוכים בצורך לאשר תכניות ולקבל היתרים. זו עבריינות פשוטה ויש להניח כי כאשר הקנסות יהיו גבוהים מהתועלת, יפחת או אף יפסק ביצוע עבירות על רקע זה. 6. במקרים אחרים ישנו רצון מצד הגורם המבצע את הבניה לקבוע עובדות בשטח ולהציב בפני מוסדות התכנון fait accompli . במצב זה נאלצים המוסדות להתמודד עם הקושי של אישור בניה בדיעבד וויתור על האפשרות לבצע תכנון וביקורת מראש מול האפשרות להפעיל סמכויותיהם על ידי מתן צו הריסה ותוצאותיו הקשות. פעמים רבות מחלץ הגורם המבצע "הטבות" בבניה, דהיינו אישור בדיעבד שלא היה ניתן אילו המבנה לא היה קיים כבר, תמורת תשלום קנס. הפתרון לעבריינות מסוג זה תלוי בעיקר במדיניות ועדות התכנון; ככל שייודע כי אין תועלת בקביעת עובדות תיפסק התופעה. 7. שני סוגי העבריינות שתוארו לעיל אינם מציבים בעיה מיוחדת מבחינת אכיפת החוק וקביעת העונש הראוי. 8. סוג שלישי של עבריינות בניה נובע משוני הקיים ברמת ההתפתחות של התכנון במקומות שונים. ישנם יישובים ומגזרים בישראל עם מדיניות תכנון מפותחת, קיימות תכניות מתאר מעודכנות ויישומיות ומוסדות התכנון פועלים באופן יעיל. במקומות אחרים שוררת אנדרלמוסיה תכנונית: אין מדיניות תכנון ברורה או מוסכמת, אין תכניות מתאר עדכניות ומבוצעת בניה בהיקף נרחב ללא היתרי בניה; מצב זה הינו כאוס תכנוני. 9. דינו של נאשם החי בסביבה תכנונית כאוטית אינו כדינם של עברייני בניה אחרים. ציבור החי בסביבה כאוטית מתקשה לקיים נורמות התכנון הקבועות בחוק שלא באשמתו. הקושי האמור אינו נחלתם של תושבי המקום בלבד, אלא מתפרס על פני כלל המערכת. באין סדר בסיסי קשה לקדם תכנון עתידי, בין היתר של תשתיות חיוניות; לא תמיד ברור אימתי יש להגיש כתבי אישום, וקיים גם קושי בקביעת עונש הולם וראוי לעבריינים. 10. מצבו התכנוני של יישוב אינו נושא הנמצא בתחום הידיעה השיפוטית (ראו: ע"א 759/76 צביה, רמי ו-משה פז נ' יצחק נוימן פ"ד לא(2), 169 ,עמ' 174-175). במידה ובכוונת נאשם לטעון כי עבירה בוצעה בסביבה תכנונית אשר אינה מאפשרת קיום הסדרי תכנון נורמטיביים, חייב הוא להתכבד ולהגיש מסמכים התומכים בטענות אלה, כגון התכניות התקפות, התכניות המוצעות, ומסמכים נוספים המוכיחים את הנתונים הרלוונטיים אודות סביבת התכנון. מקומה של סעיף 210 במידרג העונשים בתחום התכנון: 11. באשר לטענות שעבירה על פי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה הינה חמורה פחות מעבירה על פי סעיף 204 לחוק, לא כך הדברים. ההבדל בין הסעיפים הינו בכך שסעיף 204 הינו סעיף עונשי גרידא וסעיף 210 נועד להביא לציות לצו שיפוטי שניתן כבר. אחרת אין כל הסבר לאפשרות של הטלת קנס יומי מצטבר בגין המשך ההפרה. בהיבט העונשי, אמנם נכון הוא כי הסעיף גורר עונש פחות מזה של העבירה המקורית, ברם הנחת המחוקק היתה כנראה כי מי שלא מקיים צו זקוק לתוספת עונש מדודה - ומספיק חלק מהעונש המירבי שנקבע בגין העבירה המקורית - כדי להביאו לציית לצו. הפסיקה אינה משאירה מקום לספק בעניין זה והפרת צווים גוררת כיום עונש חמור יותר מאשר העבירה המקורית (ראו: ע"פ 4603/90 אדירים חברה לבנין ועבודות נגד מדינת ישראל, פ"ד מז (2) 529). מן הכלל אל הפרט 12. נתונים מבוססים אודות סביבת התכנון באום אל פחם לא הובאו על ידי הנאשם וטענותיו נותרו ללא בסיס המאפשר הקלה בעונש. 13. מוטל על הנאשם קנס כספי בסך 25,000 ₪ לפי סעיף 61(א)(2) וקנס בסך 15,000 ₪ לפי סעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 או ששה חודשי מאסר תמורתם. 14. כמו כן, מוטל על הנאשם מאסר על תנאי של 4 חודשים כאשר התנאי הינו שלא יעבור עבירות מפרק י' לחוק התכנון והבניה משך 36 חודשים מיום מתן גזר הדין. 15. הקנס הכולל ישולם בתשלומים חודשיים של 1,000 לחודש ביום הראשון לכל חודש, החל מיום 1.10.05 ועד לתשלום המלא בפועל. עורך דיןבניהמקרקעיןבניה לא חוקית