בניה ללא היתר - מדיניות הענישה

הסוגיה של בניה ללא היתר נדונה בבית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין. התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה. מדיניות הענישה, אשר נקבעה על-ידי בית משפט זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים צווי בית משפט בנושא הבניה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד, שכל עונש הרתעה אחר אין בו כח ההרתעה הדרוש. להלן דוגמא לגזר דין בנושא: גזר דין 1. הנאשמת הורשעה על פי הודייתה בעבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה על סעיף210 יחד עם סעיף 205 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), וכן בעבירה של ביצוע עבודות הטעונות היתר ללא היתר - עבירה על סעיף 145 (א) יחד עם 204, 208 ו- 253 לחוק. 2. העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן ב"קצירת האומר": א) ביום 23.10.00 הורשעה הנאשמת בעבירה של בניה בלא היתר בתיק פלילי 70/00 ובמסגרת גזר הדין נצטוותה להרוס את הבניה שביצעה עד ליום 22.10.01. בפועל הוברר שהנאשמת לא ביצעה הצו ואף לא קיבלה היתר. ב) במהלך שנת 2000 ביצעה הנאשמת עבודות בניה נוספות אף הם בלא היתר של הצבת מנועים למזגנים וגדר סביבם באורך של 80 מטר אורך. 3. התובעת בטיעוניה לעונש ביקשה להשית על הנאשמת קנס וכן צווים מתאימים. 4. הסניגור בטיעוניו לעונש ביקש להטיל קנס נמוך שכן, העירייה לטענתו "סחטה" את בעל הנכס בכך שדרשה היטל השבחה, ונוכח ויכוח זה בין העירייה והבעלים של הנכס לא ניתן ההיתר, כאשר רק נושא זה עיכב את קבלת ההיתר. לענין ביצוע הבניה החדשה לא שמעתי כל הסבר סביר מדוע בוצעה העבירה כאשר צו הריסה מרחף מעל ראש הנאשמת. 5. בית המשפט העליון וכן בתי המשפט המחוזיים קבעו בשורה של פסקי דין, כי העונש ההולם נאשמת אשר לא קיימה צו שיפוטי הוא מאסר בפועל. בע"פ 578/78 מדינת ישראל נגד עיסא, פד"י לו' (1) בעמ' 725 נאמר: "ההשלמה של התביעה הכללית עם אי קיומם של צווים שיפוטיים, יש בה נזק חמור נוסף המצטבר לנזק, הנובע מן העבירה עצמה, ולמותר להוסיף כי לא ניתן לשקוד על קיומו של החוק, אם הדבר אינו כולל, בין היתר, גם אכיפת הצווים של בתי המשפט". לגבי העונש במקרים כגון המקרה דנן נאמר בע"פ 305/78 (לא פורסם): "האמצעים שננקטו עד כה כדי לרסן את ההתעלמות מהוראותיו של החוק, מההגבלות אותן הוא קובע ומדרכי הרישוי אותן הוא מחייב, לא נשאו פרי... האמצעים המשפטיים שהיו מקובלים עד כה בתחום זה לא השיגו את מטרתם: הקנסות שהוטלו לא היו שקולים בהשפעתם העונשית כנגד התועלת הצומחת מן הבניה תוך התעלמות ממגבלותיו של החוק וצווי הריסה אינם מקויימים... לאור המצב אליו הגענו יש לראות בהטלת עונשי מאסר בפועל על עבירות תכנון ובניה אמצעי הולם ויעיל, כדי לבלום את התפשטותה הנוספת של הפרת החוק המתוארת ולהחדיר יסוד מרתיע מוחשי לתוך מערכת הענישה הנוהגת בתחום אליו מדובר". 6. דברים דומים נאמרו אף בע"פ (ת"א) 39/98 עיריית נתניה נגד הראל שאול: "סוגיה זו של בניה ללא היתר נדונה בבית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין. התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה." ברע"פ 23/83 פור נגד מדינת ישראל, לח' (1) 534, בעמ' 535 נאמר: "מדיניות הענישה, אשר נקבעה על-ידי בית משפט זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים צווי בית משפט בנושא הבניה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד, שכל עונש הרתעה אחר אין בו כח ההרתעה הדרוש". בהמרצה 520/78 עבדול חפוז מוחמד פרוג'י ואח' נגד מדינת ישראל, פד"י לב' (3) בעמ' 611 נאמר מפי כב' הנשיא זוסמן: "ואולם לענין עונש המאסר לא אוכל להיעתר לבקשתו של הסניגור המלומד, כי בחומרה רבה רואה אני את הפרת הצווים של בית המשפט אשר היא כשלעצמה מחייבת הטלת עונש מאסר גם אם הבנין ישאר על כנו". 7. היינו, בהטלת עונש מאסר בפועל מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של אנשים המפירים בריש גלי את חוק התכנון והבניה. על כל אדם המפר צו בית משפט לדעת, כי בית המשפט מתייחס בחומרה יתרה לעבירות אלו - ונותן ביטוי להתייחסות זו בעונשי מאסר מתאימים. כאן מדובר בתאגיד ולפיכך לא ניתן לגזור עליו עונש של מאסר, אך שיעור הקנס יהיה בו כדי לבטא את עמדת בית המשפט על הזלזול בצו בית המשפט והוספת החטא על פשע, כאשר השיקול שעמד בפני הנאשמת הינו שיקול כלכלי באי קיומו של הצו. כנגד שיקול כלכלי של הנאשמת הרי שיש להשית עליה קנס שיבהיר כי אין כדאיות כלכלית באי קיום צו בית משפט. 8. בבוא בית המשפט לגזור את עונשה של הנאשמת הרי שעניינה הנאשמת עומד בפני בית המשפט, אך כשמלווה לכך עניינה של ההרתעה וההתראה לאחרים מבחינת "להזהיר הגדולים על הקטנים". הנאשמת הודתה בהזדמנות הראשונה וחסכה מזמנו של בית המשפט ושיקול זה אני שוקל לקולא. 9. אשר על כן, ולאחר ששקלתי הדברים, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: א) קנס בסך 150,000 ₪. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.3.02 ובכל 1 לחודש שאחריו. ב) צו הריסה לבניה המתוארת בפרט האישום השני. הצו יכנס לתוקפו ביום 31.5.02 אלא אם כן יהיה בידי הנאשמת היתר בניה כדין. בניה ללא היתרבניהמשפט פלילי