פסק דין רקע עובדתי: למשיבה היו זכויות של בר רשות בנחלה חקלאית מס' 80 במושב טירת יהודה (להלן - הנחלה). בדצמבר 2003 מכרה המשיבה את זכויותיה בנחלה. המשיבה התחייבה בהסכם המכר להמציא אישור מהמבקשת בנוגע להעדר חוב בגין היטל השבחה. המשיבה פנתה למבקשת לשם קבלת האישור. המבקשת התנתה את מתן האישור בתשלום היטל השבחה בסך של 87,663.25₪. הסך הנ"ל שולם על ידי המשיבה תחת מחאה. לטענת המשיבה אין חובה בתשלום היטל השבחה בעת העברת זכויות של בר רשות, ולכן לא היה יסוד חוקי לדרישת המבקשת לתשלום היטל השבחה. על כן עתרה המשיבה בתיק העיקרי למתן פסק דין הצהרתי, שיצהיר כי העברת הזכויות בנחלה מהמשיבה לרוכש פטורה מתשלום היטל השבחה. עתה מונחת בפני בקשת המבקשת לדחיית התביעה על הסף. טענות המבקשת: המשיבה לא נקטה בדרך הקבועה בסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן - התוספת השלישית). כמו כן, לא עתרה להארכת המועד להגשת ערעור, כפי שקבוע בסעיף 20 לתוספת השלישית. דרך הערעור הקבועה בסעיף 14 הנ"ל היא הדרך היחידה, שבמסגרתה ניתן לתקוף חיוב בהיטל השבחה. משלא נקטה המשיבה בדרך זו, אין היא יכולה לטעון כנגד החיוב בהיטל השבחה. דיון: סעיף 14 לתוספת השלישית קובע: "(א) הוצג לוח שומה, כאמור בסעיף 6, רשאי כל מי שמקרקעיו כלולים בלוח, להגיש שומה אחרת שהכין שמאי מקרקעין מטעמו תוך שנה מיום הצגת לוח השומה; הוכנה שומה עקב מימוש זכויות במקרקעין, רשאי החייב בהיטל להגיש שומה אחרת שהכין שמאי מקרקעין מטעמו, תוך 30 ימים מיום שהודעה לו השומה. (ב) הסכימו הועדה המקומית ובעל המקרקעין לשומה, יותאם החיוב בהיטל לשומה שהוסכם עליה; לא הסכימו כאמור - יבחרו הועדה המקומית ובעל המקרקעין שמאי מקרקעין אחר (להלן - שמאי מכריע) ושומתו תהא מכרעת; השמאי המכריע יפסוק גם בדבר השתתפות בהוצאות שומתו. (ג) על חיוב בהיטל ועל הכרעת שמאי מכריע כאמור בסעיף קטן (ב) ניתן לערער בנקודה משפטית בלבד, או בעילה שלא ניתנה לועדה המקומית או לבעל המקרקעין או לשמאים מטעמם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיות בפני השמאי המכריע; הערעור יוגש לבית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין, תוך 45 ימים מהיום שבו הודעה ההחלטה שעליה מערערים. (ד) הגשת ערעור לא תעכב את מימוש הזכויות במקרקעין, אם המערער שילם את ההיטל; אולם מי שמבקש היתר בניה לצרכי מגוריו או מגורי קרובו והגיש ערעור כאמור, לא תעכב הגשת הערעור את מתן ההיתר, אם נתן ערובה לתשלום סכום ההיטל השנוי במחלוקת; תקנות על פי סעיף 8(ב) יחולו גם על מתן ערובה כאמור. (ה) הועדה המקומית, על פי חוות דעת שמאי מקרקעין, רשאית לתקן את השומה אם היא סבורה, מטעמים שיירשמו, שהשומה הקודמת בטעות יסודה; החליטה ועדה מקומית על תיקון שומה, יחולו הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד) בשינויים המחוייבים ; תיקון שומה לא יחול לגבי מקרקעין שבעדם שולם היטל. (ו) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את סדרי הדין בערעור לפי סעיף זה, לרבות האגרות שישולמו, והוראות בדבר תשלום ההוצאות של בעלי הדין בערעור". סעיף 20 לתוספת השלישית קובע: "מועד שנקבע בתוספת זו, רשאי שר הפנים, על פי בקשה, להאריכו". בתביעה שהגישה המשיבה בתיק העיקרי היא איננה מבקשת לתקוף את השומה שהוצאה על ידי המבקשת אלא את עצם חיובה בהיטל השבחה. לכאורה, בהתאם להוראות סעיף 14(ג) היה על המשיבה להגיש את ערעורה לבית משפט זה בתוך 45 יום מהמועד בו הודעה למשיבה ההחלטה בדבר חיובה בתשלום היטל השבחה. אין מחלוקת, כי המשיבה לא פנתה בבקשה להארכת המועד בהתאם להוראות סעיף 20 לתוספת השלישית.. כפי שעולה מנספחי כתב התביעה, שילמה המשיבה את היטל ההשבחה ביום 29.7.04, כך שלכל המאוחר ידעה כבר במועד זה על החיוב. התביעה המקורית בתיק העיקרי הוגשה רק ביום 23.9.04..תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, איננה חלה במקרה זה, וימי פגרת בתי המשפט נמנים לצורך קביעת המועד להגשת הערעור, משום שאין מדובר במועד שנקבע באותן תקנות. על כן, ברור שהתביעה הוגשה לאחר חלוף 45 יום מהמועד בו הודע למשיבה דבר חיובה בתשלום היטל השבחה. זאת מבלי שהתבקשה הארכת מועד כלשהי. בתגובתה של המשיבה לבקשה מועלית לראשונה הטענה העובדתית, כי ב"כ המבקשת לא התנגד להארכת המועד להגשת הערעור על החיוב בהיטל השבחה. טענה עובדתית זו לא נתמכה בתצהיר. תחת זאת צירפה ב"כ המשיבה לתגובתה מכתב ששלחה ביום 29.12.04 לב"כ המבקשת, אלא שעל גבי המכתב מצויה בכתב יד תגובתו של ב"כ המבקשת, עו"ד רוני צין, ושם נאמר במפורש: "מעולם לא הסכמתי להארכת המועד". הכיצד דברים אלו מתיישבים עם הטענה, כי ב"כ המבקשת לא התנגד להארכת המועד? לב"כ המשיבה הפתרונים! די באמור לעיל כדי להביא לקבלת הבקשה ולדחיית התביעה על הסף, לאור הגשת התביעה לאחר חלוף המועד הקבוע לכך בחוק, ומבלי שהתבקשה הארכתו של אותו מועד. משהוגש הערעור על עצם החיוב בהיטל השבחה ולא על סכום החיוב, הרי שלהליכים הקודמים, שניהלו ביניהם הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט, אין שום משמעות לענין קביעת המועד להגשת הערעור על החיוב בהיטל השבחה. הערעור הוא על ההחלטה לחייב את המשיבה בתשלום היטל השבחה. החלטה זו הודעה למשיבה, לכל המאוחר, ביום 29.7.04, כך שהמועד להגשת הערעור חלף לכל המאוחר ביום 12.9.04. בפועל הוגשה התביעה רק ביום 23.9.04, אחד עשר יום לאחר חלוף המועד. אשר על כן, דין התביעה להידחות על הסף. לסיכום, התביעה שהגישה המשיבה בתיק העיקרי נדחית בזאת. המשיבה תשא בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורך דינה בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. היטל השבחהבר רשותהעברת זכויות