השאלה המרכזית בפסק הדין להלן היא האם יכול היה האב לחזור בו עקרונית מהסכם המתנה עם אחים ? פסק דין א. ההליך. אלה הן שתי תביעות מאוחדות. בת"א 581/00, התובעת היא זינאת X (להלן: "זינאת") והנתבעים הם עלי עבד לסלאם X (להלן: "עלי"), עלי X X (להלן: "עלי X"), X X עלי (להלן: "X") וסאמי עלי בדראן (להלן: "סאמי"). עלי ועלי X הם אחיה של זינאת. X הוא האב של זינאת, עלי ועלי X (שיקראו להלן: "האחים"). התביעה היא למתן סעד הצהרתי, לפיו זכותה של זינאת להרשם כבעלים של הזכויות בחלקה 70 גוברת על זכותם של עלי, עלי X וסאמי. עוד מתבקש בית-המשפט להצהיר, כי ההסכם שנכרת בין סאמי לבין עלי ועלי X מתיחס לגוש אחר ואין לו קשר לחלקה 70. הסכם ויתור ללא תמורה (להלן: "הסכם המתנה") בין X לבין עלי ועלי X, אינו מתיחס לחלקה 70. X רשאי היה לחזור בו מהסכם המתנה, כל עוד לא נסתיימה העיסקה ברישום. התביעה בת"א 789/00, הוגשה על-ידי סאמי נגד זינאת, X, עלי ועלי X ואף היא מתיחסת לאותה חלקה 70. הסעד המתבקש הוא מתן פסק-דין הצהרתי, לפיו הרישום של מחצית חלקה 70 מיום 18.5.00 ע"ש זינאת בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, הוא בטל וכי סאמי הוא הבעלים של חלקה 70 וזכותו להרשם ככזה במרשם המקרקעין. האחים לא התגוננו בתביעת זינאת בת"א 581/00. הם התגוננו בתביעת סאמי בת"א 789/00. ב. העובדות שאינן במחלוקת. X היה רשום במרשם ספרי האחוזה, כבעלים של מחצית חלקה 70. שטח החלקה 70 כולו הוא 1,973.00 מ"ר. החצי השני היה רשום ועדיין רשום ע"ש מוחי אלדין עלי. ביום 28.12.94, חתם X על טופס מש"ח וכן על תצהיר בהם נכתב שהוא התחייב להעביר במתנה מספר חלקות וביניהן חלקה 70 לבניו עלי ועלי X. האחים דיווחו על העיסקה למס שבח ושילמו את המיסים על העיסקה. ביום 9.7.99 נערך חוזה בין עלי ועלי X מצד אחד, לבין סאמי מן הצד השני. בהסכם זה, מצהירים האחים, כי הם "הבעלים הרשומים והמחזיקים במחצית חלקה 70 והרשומה ע"ש מר עלי X X ת"ז X בלשכת רישום המקרקעין". בהמשך, הם חוזרים ומאשרים שהחלקה 70 עדיין רשומה ע"ש האב X, אך האב העביר להם את זכויותיו. סוכם, ש"בתמורה לזכויות המוכרים בקרקע" ישלם סאמי 150,000 ש"ח ושהמוכרים מאשרים את קבלתם עם חתימת החוזה. האחים התחייבו לחתום על יפוי כוח לטובת סאמי לשם העברת הבעלות בחלקה 70 על שמו. סאמי התחייב לתשלום כל המיסים וההוצאות לרבות מס שבח, מס רכישה, היטל השבחה וכל הוצאה אחרת בקשר לרישום. לפי האמור בחוזה (ס' 6) אמורה היתה החזקה להמסר לסאמי עם ביצוע תשלום התמורה. בחוזה המקורי צוין מספר הגוש כ- 18973, שהוא גוש אחר. לאחר מכן, תוקן ההסכם ומספר הגוש שונה ל- 18972 שהוא מספר הגוש של החלקה נשוא המחלוקת. עו"ד אסאדי כמאל, שהיה מעורב בתיקון, אומר בתצהירו, כי מדובר בטעות דפוס שתוקנה. אין הוא מציין מתי בוצע התיקון. ביום 15.2.00, שלח X מכתב לשני בניו הנ"ל, שבו הוא מודיע להם שהתחיבותו להעביר להם את הזכויות בחלקה 70 בטלה, וזאת בשים לב להתנהגותם המחפירה כלפיו המתבטאת בין היתר בהעדר דאגה לו ולאמם לעת זקנה וכן בשל כך שהם מבזים ומעליבים אותו ואת אשתו. ביום 27.3.00, פנה X לסאמי באמצעות עו"ד בוקאעי, בדרישה להפסיק ביצוע עבודות עפר בחלקה 70. ביום 28.3.00, נערך הסכם מכר ללא תמורה בין האב X לבין זינאת, לפיו הוא מעביר לזינאת ללא תמורה את זכויותיו במחצית החלקה (שטח של 986.5 מ"ר). ביום 29.3.00 נרשמה הערת אזהרה לזכות זינאת. ביום 30.3.00 הוגשה מטעם זינאת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד סאמי (בש"א 5069/00). ניתן באותו היום צו במעמד צד אחד, האוסר על סאמי לעשות כל דיספוזיציה בחלקה. ביום 3.4.00, הוגשה תביעתה של זינאת בת"א 581/00. ביום 10.4.00, נערך דיון במעמד הצדדים בענין המשך תוקפו של צו המניעה הזמני שניתן לבקשת זינאת וביהמ"ש הורה לבטלו. ביום 18.5.00 נרשמה זינאת כבעלים של מחצית חלקה 70. עד כאן העובדות. ג. עמדות הצדדים. 1. כאמור, האחים לא התגוננו בתביעת זינאת, ואילו סאמי בהגנתו מסתמך על החוזה שערך עם האחים ביום 9.7.00 שעליו דיווח למס שבח. בחוזה זה נפלה אמנם פליטת קולמוס ומספר הגוש נרשם באופן מוטעה. טעות זו תוקנה על-ידי עו"ד אסאדי שערך את ההסכם. האחים היו זכאים למכור את זכויותיהם בחלקה, שכן הם רכשו זכויות אלה לפי הסכם המתנה משנת 94, אשר כל המיסים שולמו עליה. סאמי תפס לדבריו חזקה בחלקה 70 והוציא הוצאות להכנת הקרקע לבנייה. הסכם המכר ללא תמורה בין X לזינאת, אינו אלא קנוניה. בתביעת סאמי, עומדים זינאת וX על טענותיהם בדבר ביטול המתנה לאחים על-ידי X. האחים לא קיבלו חזקה בחלקה 70 ולכן לא יכלו למסור החזקה לסאמי ותקפות הסכם המכר ללא תמורה של X לזינאת, מוכחשת גירסת הקנוניה. האחים בכתב הגנתם לתביעת סאמי, אומרים שתיקון מספר הגוש בחוזה המכר לסאמי נעשה שלא בהסכמתם ושלא על דעתם. האחים הודו, כי התחייבו כלפי X, בהקשר להסכם המתנה, לדאוג לצרכיו ולצרכי אשתו ולא להעביר את החלקה לזרים שאינם מבני המשפחה. למעשה, האחים מתנערים מהתחיבותם כלפי סאמי ותומכים בעמדת זינאת ובתביעתה. הם מוכנים להחזיר לסאמי את התמורה ששולמה להם על פי חוזה המכר. ג. דיון ומסקנות. 1. ההתחיבות של X למתן מתנה לאחים, נעשתה בכתב ודווחה למס שבח מקרקעין ובכך היא ענתה על דרישות סעיף 5(א) לחוק המתנה. 2. השאלה שעל פיה יקבע גורל שתי התביעות המאוחדות, היא איזו זכות עדיפה - הזכות הבלתי רשומה של סאמי לפי החוזה עם האחים, זכות הנובעת מכוחו של הסכם המתנה בין האב והאחים מיום 28.12.94 שלא נסתיים ברישום, או זכותה של זינאת מכוח ההסכם שערכה עם האב X ביום 28.3.00 ואשר הסתיים ברישום. 3. בהקשר לשאלה מרכזית זאת, יש להכריע במספר שאלות משנה: (א) האם יכול היה האב X לחזור בו עקרונית מהסכם המתנה עם האחים? (ב) בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם יכול X לעשות זאת לאחר שהאחים כבר התחיבו כלפי סאמי להעביר לו זכויותיהם לפי הסכם המתנה? (ג) בהנחה שהמתנה בין המנוח והאחים היתה תקפה ובשים לב לכך שהחוזה בין האחים וסאמי קדם בזמן להתחיבות של האב כלפי זינאת, האם בשים לב לכך שזכותו של סאמי לפי החוזה עם האחים לא נרשמה, ומאידך הצליחה זינאת לממש את ההתחיבות המאוחרת של X כלפיה על-ידי רישום הזכויות בשמה, - יש להעדיף את זכויותיה על אלה של סאמי? 4. עקרונית, X היה רשאי לחזור בו מהמתנה (שלא נרשמה בשם האחים) בשל התנהגות מחפירה של האחים (ראה סעיף 5(ג) לחוק המתנה), וזאת גם אם שינו האחים מצבם לרעה עקב התחיבותם כלפי סאמי (ראה ראבילו, חוק המתנה, תשכ"ח1968- מהד' שניה ע' 384 סעיף 5.23). עם זאת, המבחן להיותה של התנהגות כלפי נותן המתנה מחפירה, הוא מבחן אוביקטיבי (ראבילו (שם)). גירסתו של X היא, כי הוא ואשתו באים בימים וזקוקים לעזרה ולתמיכה במילוי צרכיהם היום יומיים. האחים התחייבו לדאוג ולעזור לו ולאשתו במילוי צרכים אלה, לשמור על האדמות נשוא המתנה בתוך המשפחה ולא למכרן לאחרים. 5. האחים לא מילאו את התחיבויותיהם כלפיו ולא דאגו לו ולאשתו ולעומת זאת זינאת דאגה ודואגת והוכיחה עצמה כבת מסורה. לפיכך, הודיע לאחים על ביטול המתנה ביום 15.2.00. X לא הופיע לישיבה מיום 25.12.00 כדי להחקר על תצהירו. נטען, כי הוא חולה. קבעתי, שתוגש תעודה רפואית להוכחת מצבו. תעודה כזו לא הוגשה ולכן אין לתת לתצהירו כל משקל. כתוצאה מכך, גם אין הוכחה על משלוח מכתב הביטול לאחים. זינאת בתצהירה אומרת שX נתן לה את החלקה 70 כאות הכרת תודה מטעמו על עזרתה לו ולאם. בחקירתה (ישיבה 25.23.00) אומרת זינאת (ע' 5), כי האחים לא ביקרו את X ולא עזרו לו. אחד האחים גר בבית בו מתגורר X, אך אין קשרי דיבור בינו לבין האב. האב דרש ממנו לפנות את הבית. בהמשך היא אומרת (בע' 6), שהאחים צועקים על X ואינם שומעים בקולו. היא עצמה מבקרת את ההורים יום יום למרות שהיא גרה במרחק של כ- 500 מ' מבית ההורים והיא שוהה שם כל יום 5-6 שעות. היא עצמה אם לשלושה ילדים שהיא מטפלת בהם עם בעלה (ע' 6). היא מטפלת בהוריה ומביאה להם תרופות מקופ"ח (ע' 7). לאם יש מחלות בגב ובידיים (ע' 6). 6. אני סבור, שאין די בעדות זינאת כדי לבסס את טענת ההתנהגות המחפירה, כאשר "בעל הדבר" דהיינו האב אינו טורח להעיד על כך בביהמ"ש, וכאשר כתוצאה מאי התיחסות לתצהירו גם המכתב שהוא טוען שנשלח לאחים בדבר ביטול ההתחיבות למתן מתנה ושצורף לתצהירו, אין כל בטחון שנשלח לאחים. 7. אמנם ההתחיבות כלפי זינאת נסתיימה ברישום, אך הדבר אינו יכול לסייע בידי זינאת, שכן היא לא נתנה תמורה בגין החלקה. אני סבור גם, כי זינאת היתה חסרת תום לב. אנמק את דברי: כל העיסקה של מתן מתנה לזינאת, ריח חריף של קנוניה נודף ממנה. הדבר בולט לעין, נוכח התנהגות האחים בהליך זה, הרי מוטחת באחים אשמה חמורה של הזנחת התחיבויותיהם כלפי אביהם מולידם והם אינם טורחים כלל להתגונן בפניה. הרושם המתקבל הוא שבני המשפחה עשו יד אחת כדי למנוע ביצוע העיסקה של האחים עם סאמי. הרישום במרשם המקרקעין בוצע על-ידי זינאת כ"מחטף" לאחר שהיא כבר ידעה שסאמי תובע זכויות בחלקה 70 מכוח ההסכם עם האחים. סאמי בדראן הצהיר ועדותו נתמכה בתצהיר נימר בדראן, כי ביצע עבודות חפירה בחלקה בתאריכים 24.3.00, 25.3.00 ו- 26.3.00. הסכם המכר ללא תמורה נעשה ביום 28.3.00, כנראה בתגובה לעבודות אלה. הוא לא נעשה מיד לאחר משלוח מכתב הביטול שנמסר לפי הנטען על-ידי X כבר ביום 15.2.00. 8. ברור שנפלה טעות קולמוס בהסכם בין האחים לסאמי, שכן האחים לא העידו כי התכוונו למכור לסאמי חלקה אחרת מזו שהיא נשוא הדיון. אין ליחס כל חשיבות לפליטת קולמוס זו שניתן לתקנה לפי סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי). ד. התוצאה: התוצאה מכל האמור היא, שזכותה של זינאת חייבת לסגת בפני זו של סאמי שקדמה לה ואין ברישום כדי לסייע בידה באשר לא ניתנה תמורה בגין העיסקה של זינאת והיא פעלה שלא בתום לב הן בחתימת ההסכם עם אביה והן בעת הרישום. אני מורה לבטל את הרישום במחצית חלקה 70 שנעשה ע"ש זינת. אני מצהיר, שסאמי זכאי להרשם כבעלים של מחצית חלקה 70. אני מחייב את זינאת וX יחד ולחוד לשלם לסאמי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. חוזהמתנהמתנה במקרקעין