##כפל אגרה:## סעיף 245(1)לחוק התכנון והבניה קובע: "הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 243 או 244, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש או תשלום אחר, להטיל עליו קנסות אלה: (1) קנס בגובה שיעור האגרות ותשלומי החובה שהוטלו עליו לפי סעיף 254י, אף אם שילם את האגרות ותשלומי החובה האמורים" וסעיף 254י(א) קובע: "בית המשפט רשאי לצוות על מורשע בעבירות לפי סעיפים 243, 244 או 246 לשלם כל אגרה או תשלום חובה אחר, לרבות היטל השבחה, שהיה חייב בתשלומם לפי חוק זה אילו היה ניתן היתר לבנייה או לשימוש שבשלהם הורשע, ככל שלא שילם אותם קודם לכן; תשלומי חובה כאמור, למעט אגרות, יחושבו בהתחשב בתקופה שבה לא נהרסה העבודה האסורה או שבה נעשה השימוש האסור." מצירופם של הסעיפים ברור הוא כי לבית המשפט המרשיע נאשם על שימוש אסור במקרקעין, על פי סעיפים 243 ו- 244 לחוק החדש, יש סמכות גם לשלם את סכום האגרה המקורי (סעיף 254י(א) לחוק), וגם להטיל עליו קנס נוסף בשווי שיעור האגרות שהוטל עליו לפי סעיף 254י' לחוק (סעיף 245(1) לחוק) – היינו להטיל עליו כפל אגרה. יצוין כי החוק אף החמיר את מצבו של נאשם בהקשר זה, מאחר ולפי המצב החוקי על פי סעיף 218 לחוק הישן נפסק כי ככל ושילם הנאשם את אגרת הבניה לא ניתן לחייבו בכפל אגרה (ראה: המ' 998/72 מנדלסון נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (1) 477 (1974)). הגבלה זו בוטלה במפורש בסעיף 245(1) לחוק החדש. על האמור יש להוסיף כי עיון בהליכי חקיקת החוק, אינו מגלה כוונה כלשהי של המחוקק לבטל את האפשרות של בית המשפט לחייב בכפל אגרה. להיפך, מהליכי חקיקת החוק ניתן ללמוד שהמחוקק בחר להשאיר את ההסדר הקיים בסעיף 218 לחוק הישן על כנו. כך ראה את הצעת חוק התכנון והבנייה ( תיקון מס' 109) , התשע"ו 2016 (ה"ח הממשלה 1074 מיום 1.8.16), בעמ' 1436 ו- 1443 המתייחסים לסעיפים המקבילים בהצעת החוק (סעיפים 223 ו- 244(א)) ).\ ##תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 ## ##חישוב שטחי בניה לקביעת אגרות## ##חישוב השטח של בנין או תוספת לבנין ## 1.00.2 שטחו של בנין או תוספת לבנין הוא השטח הכולל שהותר לבניה, המחושב לפי תקנות אחוזי בניה, והכולל שטחים למטרות עיקריות ושטחי שירות; לענין זה, "השטח הכולל שהותר לבניה" – שטח הבניה הכולל המצוין במפרט שנערך לפי טופס 1 לתוספת הראשונה, אושר בידי הוועדה המקומית וצורף להיתר. ##חישוב השטח של מיתקן ## 1.00.3 על אף האמור בפרט 1.00.2, שטחו של מיתקן העשוי קונסטרוקציות הוא מספר המ"ר הכולל – (1) של שטח ההיטל האופקי על פני הקרקע של חתך המיתקן, התחום בקו דמיוני המחבר את העמודים החיצוניים של שלד המיתקן; (2) של שטח ההיטל אופקי של חתך יחידות ציוד המותקנות באותו מיתקן, ככל שהן מותקנות מחוץ לשטח ההיטל האופקי של המיתקן כאמור בפסקה (1); לענין זה, "יחידות ציוד" – לרבות מכלים, ריאקטורים, תנורים, צינורות והחללים שביניהם. ##חישוב הנפח של בנין ## 1.00.5 (א) נפחו של בנין הוא הסכום במ"ק של שטחי כל הקומות שבו, המוכפלים כל אחד מהם בגובהה של אותה קומה הנמדד במ"א. (ב) בפרט זה, "גובהה של אותה קומה" – המרחק האנכי בין המפלס העליון של הרצפה לבין מפלס הרצפה מעל התקרה שמעליה, אם היא בנמצא ואם לאו, לבין המפלס העליון של התקרה, כאשר התקרה שטוחה, בין אם יש גג מעליה וביניהם עליית גג ובין אם הגג שטוח או משופע או מונח על הקירות ובין אם לאו. (ג) אין בבנין תקרה שטוחה וגגו משופע, יימדד גובה הקומה העליונה עד מחצית המרחק האנכי שבין הקו הגבוה ביותר שבו נפגשים מישורי הגג המשופעים עם מישור הקירות או הקורות החיצוניים של הבנין. (ד) יש לגג שיפוע אחד או צורה של מישור, יימדד גובה הקומה העליונה עד הקו הגבוה ביותר שבו נפגש מישור הגג עם מישור הקירות או הקורות החיצוניים של הבנין. (ה) אין בבנין, כולו או מקצתו, תקרה שטוחה או גג, או שחלק ממנו אינו מוקף קירות ואין לו גג, יימדד גובה הקומה האמורה עד קצהו העליון של הקיר הגבוה ביותר בבנין או הקורה הגבוהה ביותר בבנין. ##חישוב הנפח של חפירה, חציבה או מילוי## 1.00.6 (א) הנפח של חפירה, חציבה או מילוי הוא מספר המ"ק המתקבל מהכפלת שטח המגרש או אותו החלק שבו מתבצעת עבודת החפירה, החציבה או המילוי, בגובהו. (ב) בפרט זה – (1) "גובהו" של חפירה, חציבה או מילוי – המרחק האנכי במ"א המהווה את ההפרש בין גובה שהוא ממוצע אריתמטי של הגבהים האבסולוטיים הקיימים בשטח המגרש האמור לפני תחילת ביצוע אחת העבודות המפורטות בפרט משנה (א) והמסומנים בתכנית הבניה, לבין גובה המהווה ממוצע אריתמטי של הגבהים האבסולוטיים שיהיו בשטח המגרש האמור לאחר תום העבודה כאמור והמסומנים בתכנית הבניה; (2) "גובה אבסולוטי" – גובה המתייחס לפני הים או לגובהה של נקודה מסוימת וקבועה בסביבה. נוהלי תשלום אגרות 1.00.7 (א) בעד כל עבודה או שימוש הטעונים היתר המפורטים בטורים א' ו-ב' בטבלה שבסימן ד', תשולם אגרה בשיעור הנקוב לצדם בטור ג'. (ב) חישוב האגרה ייערך על בסיס תכניות הבניה המצורפות להיתר ובהתאם לשיטות החישוב של שטחי הבניה המפורטות בסימן ב'; (ג) בהיתר לבנין חדש או לתוספת לבנין קיים, תשולם האגרה בהתאם לאחת החלופות המנויות בפרטים 1 ו-2 לטבלה שבסימן ד', ולא תיווסף אגרה בשל בניה לפי פרטים 3 עד 7 לטבלה האמורה, הנלווית לבנין או לתוספת כאמור, ובלבד שהיא כלולה בהיתר הבניה. ##שיעור מינימלי ## 1.00.8 נקבע שיעור האגרה לפי יחידת חישוב של מידה או כמות, תחושב האגרה בהתאם להיקף העבודה, ובלבד שלא תפחת מ-299.97 שקלים חדשים, ובהיתר לעבודה מצומצמת כמשמעותה בתקנות עבודה מצומצמת – 59.99 שקלים חדשים. ##תוספת בניה ## 1.00.9 לצורך חישוב האגרה דין תוספת בניה כדין בניה חדשה ונפרדת מהבנין הקיים. ##המרת סוג הבניה ## 1.00.10 בעד היתר להמיר בנין מסוג לסוג, בין בדרך שינוי השימוש, שינוי הבניה או בניה חדשה ובין בכל דרך אחרת, תשולם אגרה כמפורט בסימן ד', בהתאם לשיעור הנקוב לגבי סוג הבנין החדש המבוקש. ##בנין בעל שימוש מעורב ## 1.00.11 חלקים שונים של בנין, המשמשים או המיועדים לשמש, למטרות שונות, תשולם אגרה לכל חלק וחלק כאילו היה אותו חלק בנין נפרד. ##שינוי בתכניות בניה ## 1.00.12 בעד שינוי בתכניות בניה המצורפות להיתר, הטעון דיון חוזר בוועדה המקומית, תשולם האגרה המינימלית הקבועה בפרט 1.00.8 או האגרה שנקבעה לגבי העבודה הנוספת הכרוכה בשינוי האמור והמפורטת בסימן ד', הכל לפי הסכום הגדול. ##הגדרות## 1.00.13 (א) עם הגשת בקשה להיתר ישלם המבקש לוועדה המקומית 20% מסכום האגרה המשוערת המשתלמת בעד ההיתר (להלן – הפיקדון). (ב) סירבה הוועדה המקומית לתת את ההיתר, תודיע למבקש בכתב על הסירוב וכי הפיקדון יוחזר לו בתוך 30 ימים. (ג) קבעה הוועדה המקומית תנאי להיתר או הכניסה שינויים בבקשה לא ייחשב הדבר כסירוב ליתן היתר. ##מועד תשלום ## 1.00.14 (א) בכפוף לאמור בתקנה 20(א) חייב המבקש לשלם את האגרה בניכוי הפיקדון לוועדה המקומית בתוך שנה מיום קבלת ההודעה על אישור הבקשה להיתר מאת הוועדה האמורה; הפיקדון יהיה צמוד למדד כמשמעותו בתקנה 19א. (ב) לא שילם המבקש את האגרה כאמור בפרט משנה (א), לא יוחזר לו הפיקדון. ##החזרת מחצית האגרה ## 1.00.15 (א) בעל היתר שלא החל בעבודה, החזיר את ההיתר לוועדה המקומית בתוך שישה חודשים מיום הוצאתו, וצירף בקשה לבטלו – זכאי להחזרת מחצית האגרה. (ב) נתמלאו התנאים המפורטים בפרט משנה (א), תוחזר מחצית האגרה לבעל ההיתר לא יאוחר משלושה חודשים מיום החזרת ההיתר. ##חידוש ההיתר ## 1.00.16 (א) בעד חידוש היתר ישלם בעל ההיתר 10% מסכום האגרה שנקבעה לגבי ההיתר המקורי, ובלבד שהתשלום לא יפחת מהאגרה המינימלית הקבועה בפרט 1.00.8. (ב) בעד חידוש היתר בנסיבות האמורות בתקנה 20א(ה) ישלם בעל ההיתר 50% מסכום האגרה ששולמה בעד מתן ההיתר המקורי. (ג) הוחל בעבודה שלגביה ניתן היתר אך היא לא הושלמה בתוך תקופת תוקפו, פטור בעל ההיתר מכל תשלום בעד חידוש ההיתר. ##פטור מאגרה ## 1.00.17 יושב ראש ועדה מקומית רשאי לפי החלטת ועדה מקומית, ועל פי אישור לשכת הסעד כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958, לפטור מבקש מתשלום אגרה, כולה או מקצתה, אם מצבו החומרי מצדיק זאת. ##פטור לרשויות מקומיות ## 1.00.18 רשות מקומית ואיגוד ערים פטורים מתשלום אגרה בעד היתר לגבי – (1) בנינים ציבוריים שבנייתם מבוצעת על ידיהם; (2) עבודות לצורכי עצמם. ##פטור חלקי למדינה ## 1.00.19 המדינה פטורה מתשלום מחצית האגרה בעד היתר לגבי בניה המבוצעת בידיה, מטעמה או ביזמתה והמיועדת למטרות אלה: (1) שיכוני עולים ומפונים; (2) בניני מסחר, מלאכה ותעשיה לצורכי עולים ומפונים; (3) שיכוני זוגות צעירים; בפרט זה, "שיכון זוגות צעירים" – שיכון המיועד לזוגות צעירים על פי אישור הרשות המקומית הנוגעת בדבר או על פי אישור משרד הבינוי והשיכון. ##פטור חלקי לבנין להשכרה ## 1.00.20 (א) המבקש היתר לבנין להשכרה, כהגדרתו בסעיף 53א לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959, פטור מתשלום מחצית האגרה. (ב) נמכר בנין שניתן לו היתר כאמור בפרט משנה (א), חלקו או כולו, ישלם המוכר את המחצית הנותרת של האגרה שהיה פטור מתשלומה לפי פרט משנה (א). ##להלן פסק דין בנושא כפל אגרת בניה:## פסק דין 1. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, והיא מבוססת על גזר דין שניתן בבית משפט השלום בעכו ביום 31.10.02, ובו חוייב הנתבע, בין היתר, לשלם לתובעת כפל אגרת בניה. 2. התובעת טוענת כי הנתבע טרם שילם את הסכום שחוייב בו בגין כפל אגרת הבניה, ובשל כך הוגשה התביעה. 3. הנתבע הגיש את הבקשה המונחת בפניי, ובה עתר לדחיית/מחיקת התביעה על הסף, לחילופין למחיקת הכותרת, ולחילופי חילופין למתן רשות להתגונן. 4. בין היתר טען הנתבע כי אין מקום לדרישת התשלום בגין כפל אגרת הבניה, וזאת מאחר שבחר שלא להגיש בקשה להיתר בניה, ובמקום זאת הרס את המבנה שבגינו ניתן גזר הדין נשוא התביעה. לפיכך, כך טענת הנתבע, מאחר שבפועל לא הוגשה בקשה להיתר בניה והמבנה נהרס על ידו, אין עוד מקום לחיוב שחוייב בתשלום כפל אגרת הבניה, וממילא אין מקום לתביעה ודינה להידחות. 5. התובעת, בתשובתה לבקשה, טענה כי החיוב בתשלום כפל אגרת הבניה מפורט בגזר הדין, וגזר הדין הפך חלוט, ומכאן שאין המבקש יכול לחלוק עוד על החיוב הזה כפי שחוייב בו בגזר הדין. התובעת טענה עוד כי כל טענה שהיתה לנתבע בנוגע לגזר הדין, היה עליו להעלות או בטיעוניו לעונש לפני מתן גזר הדין, או בערעור על גזר הדין כפי שניתן, ומשלא עשה כן אין הוא רשאי עוד לטעון כל טענה כנגד החיובים שחוייב בהם בגזר הדין. 6. מאחר שמדובר בשאלה משפטית, הוריתי לצדדים לסכם בכתב, וכעת מונחים בפניי סיכומי הצדדים. 7. גזר הדין נשוא התביעה ניתן כנגד הנתבע לאחר שהורשע בעבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר, וזאת בניגוד לסעיף 145 א' וסעיף 204 א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: החוק). 8. סעיף 204 לחוק הנ"ל קובע את העונשים שבית המשפט רשאי להטיל על מי שהורשע בעבירה של בניה ללא היתר או בחריגה מהיתר. 9. סעיפים נוספים בחוק התכנון והבניה מעניקים לביהמ"ש סמכות למתן צווים נוספים הקשורים לעבירה של בניה ללא היתר. כך למשל סעיף 205, מאפשר לביהמ"ש להורות על הריסת המבנה שנבנה ללא היתר. 10. סעיף 218 לחוק מורה כדלקמן: "בית המשפט יצווה על הנשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל על עבירה לפי פרק זה ולחיוב בהוצאות המשפט, לשלם את האגרה או את תשלום החובה האחר הקשורים בעבירה ושהנשפט חייב בתשלומם אותה שעה מכוח חוק זה וטרם שילם אותם, ואם היתה העבירה בקשר לעבודה או לשימוש הטעונים היתר לפי חוק זה - אותן אגרות או תשלומי חובה אחרים שהיו מגיעים ממנו מכוח חוק זה אותה שעה אילו ניתן ההיתר; בית המשפט רשאי גם לחייב את הנשפט בתשלום נוסף, שלא יעלה על סכום האגרה או תשלום החובה הקשורים בעבירה." 11. סעיף 218 סיפא, הוא המסמיך את בית המשפט להטיל על הנאשם את התשלום המכונה "כפל אגרה" שהוא נשוא המחלוקת שבפניי. 12. בהתאם לסעיף זה, מוסמך בית המשפט לחייב, בנוסף לכל עונש אחר, גם בתשלום האגרה או תשלום החובה האחר הקשור בעבירה, ושהנשפט חייב בתשלומם אותה שעה. 13. מאחר שבעת מתן גזר הדין היה המבנה קיים, מבלי שהוגשה בקשה להיתר, ממילא באותה עת ובאותה שעה שניתן גזר הדין, היה הנתבע חייב בתשלום אגרת הבניה וטרם שילם אותה. לפיכך, בדין חוייב הנתבע בתשלום האגרה, וגם בכפל האגרה בהתאם לסיפא של סעיף 218 הנ"ל. 14. המועד הקובע הוא, איפוא, המועד שבו ניתן גזר הדין, ובאותו מועד היה הנתבע חייב בתשלום האגרה, אילו ניתן ההיתר. 15. הנתבע אינו יכול להיבנות מהעובדה שבשלב מאוחר יותר בחר להרוס את המבנה. 16. יש להבחין בין המקרה שבפניי למקרה אחר שבו בוטל החיוב בכפל אגרה. באותו מקרה לא חוייב הנאשם בתשלום האגרה עצמה מאחר שהתברר כי שילם אותה קודם למתן גזה"ד. שם קבע ביהמ"ש כי אין מקום לחיוב בכפל האגרה, וזאת משום ש: "חיוב בכפל האגרה אינו יכול לעמוד לבדו, אלא יכול רק לבוא כשהוא מצטרף אל חיוב בתשלום האגרה, ומקום שאין חיוב באגרה חיוב בכפוף האגרה מניין? זאת ועוד: באותו משפט בסעיף 218 סיפא מדובר על כך שבית המשפט רשאי "גם לחייב" את הנתבע בתשלום הנוסף, ללמדך שהתשלום הנוסף מצטרף לתשלום האגרה, וממילא, כשאין חיוב בתשלום האגרה גם לא יוכל להתווסף חיוב בתשלום נוסף, של כפל האגרה". המר' 998/72 מנדלסון ואח' נ' מד"י, פד"י כ"ח (1) 477, 17. ואולם, המצב העובדתי בפניי שונה ואין להקיש מהמקרה בענין מנדלסון למקרה שבפניי. במקרה שבפניי לא שולמה האגרה עבור ההיטל כלל, ובית המשפט בגזר הדין חייב את הנאשם לא רק בתשלום כפל האגרה אלא גם בתשלום האגרה עצמה. 18. התוצאה היא שטענות הנתבע בענין זה נדחות. 19. טענה נוספת שהעלה הנתבע היא כי החיוב בכפל האגרה שהוטל עליו במסגרת ההליך הפלילי הוא חיוב אזרחי, וביצועו יהיה לכן בדרך של הגשתו לביצוע בלשכת ההוצל"פ. אני דוחה טענה זו. 20. לא ניתן לגבות את הסכום שנפסק בגין כפל אגרה בלשכת ההוצל"פ. 21. על פי הגדרת המונח "פסק דין" בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ, כולל מונח זה אך ורק "פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט בענין אזרחי, לרבות החלטה על תשלום הוצאות בענין שאינו אזרחי." 22. מאחר שההליך שבו חוייב הנתבע בכפל אגרה לא היה הליך אזרחי, ממילא מוגבלת אפשרות הגביה בלשכת ההוצל"פ לגביית הוצאות, אם נפסקו כאלה. 23. זה אינו המקרה שבפניי. במקרה שבפניי קובע סעיף 222 לחוק התכנון והבניה, כדלקמן: "נצטווה אדם לשלם כל סכום לפי סעיף 218 גובים אותו בדרך שגובים קנס שהוטל על ידי בית המשפט". מכאן, שלא מדובר בחיוב אזרחי, כפי שטען הנתבע, אלא בחיוב שדינו כקנס. 24. ואולם, דין התביעה להידחות - אם גם לא מהטעמים שפרט הנתבע. 25. כאמור, יש לגבות את החיוב בגין כפל אגרה כדרך שגובים קנס. קנס ניתן לגבות או בדרך שנקבעה בפקודת המיסים (גביה), או באמצעות המרכז לגביית קנסות שפועל מכח חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה - 1995. 26. הוראות חוק המרכז לגביית קנסות, מגבילות את החובות שנגבים באמצעותו, לקנסות המשולמים לאוצר המדינה. במקרה שבפניי, ובהתאם להוראות סעיף 223 לחוק, ישולם הקנס לועדה המקומית מאחר שכתב האישום הוגש מטעמה. לפיכך, לא ניתן להעזר בחוק המרכז לגביית קנסות לשם גביית סכום כפל האגרה שנפסק. 27. אשר להוראות פקודת המיסים (גביה) - כאמור, חיוב לפי סעיף 218, גובים כדרך שגובים קנס. בהתאם להוראות סעיף 70 לחוק העונשין, קנס שלא שולם במועדו יחולו על גבייתו הוראות פקודת המיסים (גביה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה. 28. מכאן - שעל התובעת לנקוט בהליכים לפי פקודת המיסים (גביה), ואין מקום להגשת תובענה נוספת בגין חיוב שכבר נפסק והוטל על הנתבע. 29. התביעה נדחית. לנוכח העובדה שהנתבע טרם שילם קנס שהושת עליו - אין צו להוצאות. בניהאגרת בניהאגרה