החלטה 1. משיבה 2, היא הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז הדרום, דחתה תוכנית שהוגשה על ידי העותרת. בקשת האחרונה להרשות לה לערור על החלטה זו, נדחתה על ידי משיב 1, הוא יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (להלן: "הוועדה", ולהלן: "יושב ראש הוועדה "). על שתי החלטות אלה מוגשת העתירה הנידונה. סדר הדין המותווה על ידי חוק התכנון והבנייה, קובע, בסעיף 110(א)(2), שעל המסתייג מהחלטה לאשר או לדחות תוכנית, לפנות ליושב ראש בבקשה לקבל רשות לערור בפני המועצה הארצית. ניתן לומר שמצב זה מוביל לתוצאה דיונית נוספת, לפיה על בית משפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטת הגורם העליון בהיררכיה, הוא יושב ראש הוועדה המחוזית. ואולם, הואיל ונושא דיוני זה לא זכה להתייחסות הצדדים, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, אתייחס לשני הסעדים המבוקשים - דהיינו, ביטול החלטת הוועדה וביטול החלטת יושב ראש הוועדה. העותרת הינה הבעלים של מקרקעין המצויים בסמוך לאתר רמת-חובב. היא יזמה תוכנית שעניינה שינוי תוכנית מתאר, ומטרתה איתור ויעוד שטחים לשם כריית חול. הוועדה החליטה שלא להפקיד את התוכנית, הואיל והשטח המדברי הנידון אינו מוגדר כאתר כרייה, אלא כאזור לשימור שטחים פתוחים. אף בתוכנית המקומית נקבע שהשטח מיועד לשטחים פתוחים ולקרקע חקלאית, שלא מותרת בה כרייה. נימוק נוסף הינו שבמקום קיימת פעילות בטחונית שוטפת במסגרת שטחי אש פעילים של צה"ל. יושב ראש הוועדה נימק את סירובו לקבל את הבקשה למתן רשות ערר, בכך שהתוכנית אינה מגלה עניין בעל השלכות כלל-ארציות או מחוזיות והשימוש הצה"לי הינו שיקול רלוונטי. עוד הדגיש שהנושא נתון לשיקול דעת הוועדה, אשר אמורה לדון בשיקולים תכנוניים. 2. בפסק דין ועד שכונת עין-כרם קבע כב' השופט אור כללים מנחים ומחייבים למקרים הראויים לזכות במתן רשות ערר על ידי יושב ראש הוועדה. כלשונו: "נדרש שהעניין יהיה חשוב... אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה" (עע"מ 3663/02 ועד שכונת עין-כרם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ירושלים, פ"ד נז(2) 882 פיסקה 10). לנוכח "מבחן החשיבות הציבורית" שנקבע, אין תימה שהעותרת טענה שעניינה מעלה סוגיות עקרוניות חשובות שיש להן השלכה רחבה. עורך דין מיומן יצליח להציג את עניינו של הפרט כחשוב גם לציבור. למשל, טוענת העותרת שהואיל והקרקע בבעלותה, דחיית התוכנית מגבילה את השימוש בה ומכאן את זכותה הקניינית, שהינה זכות יסוד לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד נטען שצה"ל משתמש בלא מעט שטחים כבשטחי-אש, ועל כן ההתנגשות בינו לבין הפרט רלוונטית למקרים רבים אחרים. ברם, המבחן האמיתי בדבר החשיבות הציבורית של עניין כלשהוא, מצוי גם - ואולי בעיקר - בפרטים. במקרה דנא העותרת רכשה את המקרקעין לפני כחמש שנים, ואילו צה"ל משתמש באיזור משך תקופה של כשלושים שנה. צודק בא כוח המשיבים שסוגייה כגון מדוע צה"ל אינו משלם דמי שימוש לעותרת הינה שאלה קניינית, שאינה עומדת תחת המטרייה של הוועדה, אשר מתמקדת בשאלות תכנוניות. זאת ועוד, יושב ראש הוועדה התבטא בזהירות ובדיוק משפטי הולם. הוא ציין שהוועדה רשאית לשקול את עמדת צה"ל. לכן, טענת העותרת כאילו לצה"ל כוח וטו מובנה בכל מקרה, אינה הצגת הדברים בצורה נכונה. עסקינן בהענקת שיקול לעמדת כוחות הביטחון. שיקול נוסף הינו שהתוכנית הקיימת לא מייעדת את השטחים לכריית חול. בשל כך הגישה העותרת, בצדק מבחינה דיונית, בקשה לשנות את התוכנית. אין זכות קנויה לשינוי הייעוד. הוועדה היתה רשאית לתת משקל לתוכנית כפי שהיא, ולהשלכות שיהיו לשינוי שלה. האמור מהווה תשובה לסעד החלופי שמבקשת העותרת - קביעה שהחלטת הוועדה אינה סבירה. ברם, אין ההחלטה נופלת מחוץ למתחם הסבירות. לא ניתן לקבוע במקרה זה שהסבירות מצביעה על החלטה אחת ויחידה - היא הפקדת התוכנית שהוגשה על ידי העותרת. בל נשכח כי "שלב הפקדתה של התוכנית - גם אם בתנאים, הינו שלב בעל משמעות בהליך התכנון" (בג"צ 10934/02 כפר עזה נ' מנהל מקרקעי ישראל תק-על 2004(2) 1135). כלומר, על הוועדה היה לשקול את העניין בכובד ראש, ואין לאשר כל תוכנית רק משום שהוגשה. בתיק זה הוועדה השהתה את החלטתה למשך תקופה של שנתיים על מנת לאפשר לעותרת לנהל משא ומתן עם משרד הבטחון ועם מנהל מקרקעי ישראל לגבי חילופי שטחים. ואולם משמשא ומתן זה לא הניב פרי, אין לוועדה אלא לשקול את העניין על פי המצב בשטח. 3. טענה אחרונה שדורשת עיון מופנית כנגד השתתפות נציג משרד הבטחון בדיוני הוועדה. לגישת העותרת, שמיעת קולו של משרד זה דובק בה פסול נוכח קיומו של ניגוד אינטרסים. לדעתי, לא רק שטענה זו אינה נכונה במובן שאין בהשתתפות נציג משרד הבטחון בדיוני הוועדה כל רבב, אלא אף יש לראות זאת באור חיובי. ההליך המינהלי במיטבו הינו פרי עבודת צוות. גורמים שונים מציגים את נקודת מבטם. השילוב של הדעות המייצגות את האינטרס הציבורי מפרה את שיקול הדעת של הגורם המחליט. נציג משרד ממשלתי תפקידו לייצג את משרדו. חזקה על הגורם המנהלי המחליט שיקח בחשבון כי המשרד הממשלתי קרוב לעצמו ורגיש במיוחד ליעדי המשרד. אין עסקינן בניגוד אינטרסים בעל אופי אישי, אלא מוסדי. כב' השופטת בייניש היטיבה להציג את הסוגייה בבג"צ פריצקי (בג"צ 5848/99 פריצקי נ' הוועדה המחוזית ירושלים, פ"ד נד(3) 5). כדבריה: "בהרכב זה של הוועדה שנקבע בפירוט מדוקדק בחוק, כי הוא נועד לקבוע איזון ראוי בין השיקולים הכלל-ארציים, שהם מעניינו של השלטון המרכזי, לבין השיקולים המקומיים, שהם מעניינו של השלטון המקומי. נציגי השרים מייצגים אינטרסים שמבחינה מקצועית מצויים באחריות השר שאותו הם מייצגים… מוסד תכנון שיש בו תפקיד סטטוטורי ייחודי רשאי ואף חייב להפעיל שיקול דעת מוסדי עצמאי… הדבר אף מתחייב למעשה בכל גוף קולגיאלי המורכב מנציגים המציגים אינטרסים שונים, כיוון שגוף כזה חייב להגיע להחלטה מאוזנת בראייה הממזגת את מכלול האינטרסים המיוצגים בו…". בענייננו, וכי מי היה אמור לייצג את עמדת צה"ל - נציג של משרד איכות הסביבה? ודוק: אין בהצגת העמדה על ידי משרד הבטחון בכדי לחייב את קבלתה. יש והוועדה המחוזית תעניק משקל, ואף משקל רב, לשיקולי בטחון ויש והוועדה תעניק משקל, ואף משקל רב, לצרכי הפרט. אלו ואלו תוצאה של בדיקה פרטנית של המקרה והפעלת שיקול דעת ענייני. 4. סוף דבר. הנני מורה על דחיית העתירה. העותרת תשלם למשיבים הוצאות ושכר טירחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח להיום. תוכנית בניהבניהתכנית מתארכריית חול