בית המשפט ציין בפסיקתו כי יש שתי רמות של ניתוק חשמל לשוכר. יש ניתוק חשמל לשוכר המכונה "ניתוק מקומי", שאיננו מחייב לאחר מכן, כאשר השוכר מבקש לחזור ולהתחבר, תשלום דמי חיבור. ניתוק זה "חלש" יותר, וניתן לעקוף אותו בהתחברויות פיראטיות, כפי שקרה בפסק הדין להלן. יש ניתוק חשמל לשוכר מסוג אחר, המכונה "ניתוק שורש", שאותו לא ניתן לעקוף בהתחברות פיראטית, אך לאחריו, אם מבקש השוכר לשוב ולהתחבר, יש צורך לבצע פעולות משמעותיות יותר ובעקבות חיבור כזה, נדרש השוכר לשלם דמי חיבור גבוהים יחסית. להלן פסק דין בנושא ניתוק חשמל לשוכר: פסק- דין טענות התובעת: התובעת שבפני ירשה חנות ברחוב סירקין בגבעתיים מהוריה (להלן - "החנות" או "הנכס"). לטענתה, ביום 17.11.02 הודיע אביה לנתבעת שהחליף שוכר בחנות וביקש שיועבר חשבון החשמל על שמו. השוכר הפסיק לשלם את שכר הדירה והתובעת קיבלה פסק דין פינוי נגדו בחודש נובמבר 2003. אלא שאז, מצאה התובעת אדם אחר שהשתלט על החנות - יחזקאל אליהו, שטען שרכש את הזכויות מהשוכר הקודם. בחודש יולי 2004 עלה בידי התובעת להביא לפינויו של יחזקאל אליהו. כאשר פנתה התובעת, עם מציאת שוכר חדש, לנתבעת, על מנת לבקש שינוי שם הצרכן לשוכר החדש, סרבה הנתבעת לשנות את שם השוכר וניתקה את החשמל בחנות, כיוון שלטענתה, הותיר אליהו יחזקאל חוב מדצמבר 2003 ועד יולי 2004 בסך 9,848 ש"ח. אז הסתבר לתובעת, כי אליהו יחזקאל שילם בשלב כלשהו לנתבעת, בשני שיקים, סכום של כ-4,000 ש"ח, אלא שהשיקים לא כובדו והוחזרו לנתבעת, וזאת בדצמבר 2003. לטענת התובעת, היה על הנתבעת לנתק את החשמל לנכס ברגע שחוללו השיקים של אליהו יחזקאל, אך היא לא עשתה כן והמשיכה את אספקת החשמל לחנות. בנוסף, המשיכה להחזיק את שני השיקים הנ"ל, שהיו ערוכים לפקודת הנתבעת, מבלי לעשות כל פעולה שהיא לגבייתם. הנתבעת התנתה את חידוש אספקת החשמל לחנות בתשלום החובות שהצטברו כאשר השתמש בחנות אליהו יחזקאל, והתובעת, בלית ברירה, ומאחר שמצאה שוכר חדש שביקש להכנס לנכס, נאלצה לשלם את החוב בסך 9,848 ש"ח, כאמור. התובעת הגישה תביעתה זו הן על החוב האמור, והן על סכום נוסף של 25,000 ש"ח, מאחר שלטענתה עקב חידוש אספקת החשמל לאליהו יחזקאל, נשאר זה בנכס בלי לשלם שכירות ובכך גרמה הנתבעת נזק לתובעת בסכום השווה ל-8 חודשי שכירות. טענות הנתבעת: הנתבעת טענה כי בשום שלב לא קיבלה הודעה של התובעת על החלפת הצרכן במושכר. המכתב אליו מתייחסת התובעת מיום 17.11.02 לא הגיע מעולם לידי הנתבעת, לטענתה. הנתבעת מפנה לאמות המידה אשר נקבעו על ידי "הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל" מכח חוק החשמל, תשנ"ו-1996, לפיהן הצרכן הרשום בחצרים מסויימים רשאי להורות לנתבעת על רצונו לחדול מקבלת אספקת חשמל, במידה והינו עוזב את מקום האספקה או מכל סיבה אחרת. כמו כן, רשאי הוא להורות על החלפת רישום צרכנים, כלומר, רישום צרכן חלופי תחתיו, שאז מסתיימים היחסים החוזיים בינו לבין הנתבעת והצרכן הרשום משתנה לאחר. כל עוד לא פעל הצרכן לשינוי הצרכן הרשום לאחר, ישאר הצרכן הרשום אחראי לתשלום בגין שירותי החשמל הניתנים לאותם חצרים, שבהם הוא הצרכן הרשום. לדברי הנתבעת, היא מקבלת תשלום בגין אספקת חשמל מכל אדם המוכן לשלם, וזאת מאחר שאין ביכולתה לבדוק את זהות המשלם בכל מקרה (למשל - יש המשלמים את חשבון החשמל באמצעות הוראה טלפונית), וגם מאחר שבמקרים רבים נהוג ששוכר דירה (או נכס אחר) משלם את חשבון החשמל בגין אותו נכס, אף כאשר הצרכן הרשום נשאר הבעלים של הנכס (המשכיר). לפיכך, כאשר שילם אליהו את חשבון החשמל, קיבלו ממנו את השיקים, ואף חיברו בעקבות מסירת השיקים את החשמל בחנות. לטענת הנתבעת, התובעת המשיכה לנהוג כצרכן רשום בנושא החשמל בחנות, והא ראיה כי פנתה ביום 11.3.04 לנתבעת כדי לבקש ממנה לנתק את החשמל למושכר, כאשר אליהו לא שילם. מכך, טוענת הנתבעת, ניתן ללמוד כי התובעת ידעה שהיא רשומה כצרכן. כאשר ביקשה התובעת לנתק את האספקה לחנות, עקב אי תשלום החשבון על ידי אליהו, ניתקה הנתבעת את האספקה כמבוקש, אלא שאליהו שב והתחבר לחשמל בצורה פיראטית פעם אחר פעם. ואולם, בכל פעם שהתובעת פנתה לנתבעת והסבה תשומת לבה לכך, שבה הנתבעת וניתקה את החיבור לחשמל. דיון והכרעה: מתברר, כי יש שתי רמות של ניתוק נכס מאספקת החשמל. יש ניתוק, שאקרא לו "ניתוק מקומי", שאיננו מחייב לאחר מכן, כאשר הצרכן מבקש לחזור ולהתחבר, תשלום דמי חיבור. ניתוק זה "חלש" יותר, וניתן לעקוף אותו בהתחברויות פיראטיות, כפי שקרה במקרה דנן. יש ניתוק מסוג אחר, שאקרא לו "ניתוק שורש", שאותו לא ניתן לעקוף בהתחברות פיראטית, אך לאחריו, אם מבקש הצרכן לשוב ולהתחבר, יש צורך לבצע פעולות משמעותיות יותר מצד הנתבעת, ובעקבות חיבור כזה, נדרש הצרכן לשלם דמי חיבור גבוהים יחסית. לטענת הנתבעת, במקרים רבים, בעל נכס מעדיף שלא להזקק ל"ניתוק השורש" אלא רק ל"ניתוק המקומי", כאשר הנכס פנוי מדיירים, על מנת שלא יצטרך לשלם את דמי החיבור הנגבים לאחר "ניתוק שורש". מלכתחילה, סברתי כי צודקת הנתבעת לחלוטין, כי מבחינתה נותרה התובעת הצרכן הרשום היחיד, ולפיכך, בהעדר הוכחה להודעה מצד התובעת על החלפת צרכן, אין לתובעת להלין אלא על עצמה, שלא ביצעה את "ניתוק השורש", שלא הודיעה על שינוי צרכן רשום, ולפיכך, היא חבה, באחריות מלאה, בחובות שנצברו, כאשר אליהו יחזקאל פלש לנכס. ואולם, במהלך הדיון, התבררו הדברים הבאים: אספקת החשמל לחנות הופסקה כאשר השוכר הקודם (לפני יחזקאל) לא שילם את חשבון החשמל. היא חודשה בעקבות כך, שאליהו יחזקאל בא ב-9.11.03 ושילם כ-4,000 ₪ לסילוק חובות קודמים. כאשר חזרו ההמחאות, נתקה הנתבעת את אספקת החשמל בנכס, בחודש ינואר 2004, אך אליהו שב והתחבר. הנתבעת שוב נתקה את האספקה בחודש מרס 2004 (ראה נ/3 שהינו מסמך בנושא "דרישה לניתוק אספקת חשמל" בנכס של התובעת). למרות שהשיקים שבזכותם חודשה אספקת החשמל חוללו, לא פעלה הנתבעת בשום צורה לגבות את תמורתם מול מושך השיק, האדון אליהו יחזקאל. הנתבעת החזיקה את השיקים אצלה, ולא עשתה עמם דבר, לרבות לא הבאת דבר קיומם לידיעת הצרכן הרשום - התובעת. ביום 11.3.04 פנתה התובעת לנתבעת, כעולה מרישום שיחה נ/4, ושאלה אם אפשר לנתק את אספקת החשמל מהנכס עקב שוכר שלא משלם. הנתבעת ענתה לה, כי כבר יצאה הוראה לניתוק, עקב חובות שהצטברו. ביום 22.6.04 פנה בעלה של התובעת והודיע על חיבור לא חוקי וטען שלדייר יש חשמל בנכס, כעולה מ-נ/1 (תרשומת השיחה במחשב הנתבעת). ביום 29.6.04 שוב פנה בעלה של התובעת ושוב הודיע על ההתחברות העצמית של יחזקאל אליהו, כעולה מ-נ/2. למרות פניות אלה (והתובעת טוענת כי היו פניות רבות נוספות, ואף ידעה לציין שמות הפקידים עמם דיברה), בשום שלב לא הוסבר לתובעת כי ביכולתה לבצע "ניתוק שורש", שלא יאפשר את ההתחברויות העצמיות של יחזקאל אליהו. בשל ההתחברויות העצמיות, הצליח יחזקאל אליהו לצבור את החוב הגדול בסך 9,848 ₪, חוב שהיה נמנע אילו נאמר לנתבעת שביכולתה לבצע "ניתוק שורש". בנוסף, אילו פעלה הנתבעת לבצע הליכי גבייה של השיקים של אליהו יחזקאל שחוללו, היה החוב האמור קטן בכמחצית. תחת זאת, העדיפה הנתבעת לא לעשות דבר, אף לא ליידע את התובעת על קיום השיקים, ולפנות לתובעת בדרישה לחוב. למרות שקיבלתי את טענתה הראשונית של הנתבעת, כי יחסיה החוזיים הם עם התובעת בלבד, וכי היה על התובעת להודיע לנתבעת במפורש על החלפת שם צרכן, שאם לא כן - חובות שמצטברים נזקפים לחובתה של התובעת, הרי שלאור הדברים ששמעתי הגעתי למסקנה, כי הנתבעת תרמה ברשלנותה להצטברות החוב למימדים אליהם הגיע. משהיתה הנתבעת מודעת לבעיית ההתחברות העצמית של אליהו יחזקאל, כעולה מ-נ/1, נ/2 ו-נ/4, היה עליה להבהיר לתובעת כיצד ניתן להמנע מהתחברויות חוזרות ונשנות של אליהו באופן פיראטי, והיה עליה לבצע הליכי גבייה של השיקים, על מנת להקטין את החוב שנצבר. קיבלתי את טענת נציג הנתבעת, שהנתבעת לוקחת כסף מכל מי שמוכן לשלם, ואין ביכולתה לבדוק בכל מקרה ומקרה מי המשלם ומה הקשר שלו לצרכן שאת חשבונו הוא משלם. ואולם, המצב לפיו חיברה הנתבעת את הנכס לחשמל, בניגוד לרצון הצרכן, רק בשל כך שנתקבל כסף מגורם זר כלשהו, אך כאשר אותו תשלום התברר כחסר כיסוי - הנתבעת לא עשתה דבר ולא חזרה אל אותו גורם זר, אלא פנתה לצרכן על מנת שיכסה את החוב, הוא מצב לא צודק ולא ראוי. לפיכך, למרות שהיה על התובעת להודיע לנתבעת כי הצרכן הרשום צריך להיות אדם אחר, ולא התובעת, ולמרות שהיה עליה לדאוג לכך שהנתבעת תבצע את ניתוק החשמל לנכס בצורה שלא תאפשר חיבור פיראטי, אני מוצאת כי לנתבעת תרומה ברשלנותה לחוב שנצבר, בשל כך שלא הבהירה לתובעת את ההבדל בין מה שכיניתי "ניתוק מקומי" לבין "ניתוק שורש", ובשל כך שלא פעלה לגבות את השיקים של אליהו יחזקאל אשר חוללו. לנתבעת נודע בחודש ינואר 2004 כי השיקים של אליהו יחזקאל חוללו. נודע לה בחודש מרס 2004 שלתובעת בעיה עם שוכר שלא משלם, והיא אמרה לתובעת כי כבר יצאה הוראה לניתוק. לענין נזקי התובעת, אני מקבלת את הקשר של הנתבעת לחוב שהצטבר כלפי הנתבעת, אך אינני מקבלת את טענת התובעת בקשר לאחריותה של הנתבעת לכך שאליהו יחזקאל נשאר בנכס בלי לשלם שכירות. לפיכך, נזקי התובעת הרלבנטים מסתכמים בסך של 9,848 ₪. לאור מסקנותי דלעיל, לאחר שהתחשבתי בתרומת הנתבעת לחוב, כפי שקבעתי, ובכך שהנתבעת לא ידעה לפני מרס 2004 על הבעיות של התובעת עם השוכר, ובכך שהנתבעת החזיקה בשיקים של אליהו תוך ידיעה שהם חוללו מינואר 2004, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,000 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (4.11.04) ועד התשלום המלא בפועל. אם תצליח הנתבעת לגבות מאליהו את התמורה לשיקים שחוללו - ישאר סכום הגבייה בידיה. אם תצליח התובעת לגבות מאליהו סכום כלשהו בגין חובותיו כלפיה בענין החשמל, ישאר סכום זה בידיה. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 350 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. ניתוק חשמלשכירותחשמל