לטענת התובעת הנתבע החל עושה דין לעצמו ע"י תפיסה ועיבוד אדמות בכוח. להלן פסק דין בנושא תפיסה ועיבוד אדמות בכוח: פסק דין 1. התביעה תביעה לסילוק יד. התובעת היא אגודה שיתופית-מושב עובדים להתיישבות חקלאית המצוי בהרי יהודה. הנתבע,מתגורר במושב אך הוא אינו חבר באגודה ואינו בעל משק במושב. לטענת התובעת הנתבע החל עושה דין לעצמו ותופס בכוח מיקצת אדמות המושב ומעבדן (נספחים א,ב לכתב התביעה, חלקות 4-1 המסומנות ע"ג מפה מחסייה-1998- נספח 4 לתצהיר ע"ת/1)(להלן:החלקות או המקרקעין). הנתבע טוען כי הוא בן ממשיך וכי הוא מחזיק בשטח ברשות התובעת, שכן אביו המנוח ואמו תבדל"א מחזיקים בשטח הנזכר בנספח א מזה 42 שנה והנתבע מעבד השטחים במשך עשרות שנים. אשר לחלקה נשוא נספח ב' (חלקה 1) לכתב התביעה טוען הנתבע כי החלקה ניתנה בשנת 1979 כפיצוי להוריו כתחליף למקרקעין אחרים שלקחה מהם התובעת וכי הנתבע מעבד הקרקע מאז שנת 1979. ביום 03/01/00 התחייב ב"כ הנתבע כי הוא יגיש מפה בה יסומנו בין השאר, "השטחים שהנתבע מחזיק, שהוא נדרש לסלק ידו מהם בצירוף הטיעונים והראיות לזכותו של הנתבע להחזיק באותם שטחים"(ע' 3 ש' 2-1). ביום 07/06/00 קבעתי, לאחר בירור עם ב"כ הצדדים כי הפלוגתאות הן כדלקמן(ע' 5 ש' 19-11): פלוגתא ראשונה-האם הנתבע הוא חבר באגודה השיתופית - היא התובעת, ואם כן ממתי? פלוגתא שניה-מהן בדיוק חלקות 1, 2, 3, 4, כמסומן על גבי התשריט שנקרא מחסיה 1998, להלן התשריט. פלוגתא שלישית-האם לנתבע זכויות שימוש ו/או עיבוד ו/או אחרות בחלקות הנ"ל או בחלק מהן, מכח מה, וממתי? פלוגתא רביעית-מהו הפיצוי עליו הוסכם בפרוטוקול מ09/05/79- ומהי הנפקות של הפיצוי הנ"ל, ומה חלקה של משפחת הנתבע בפיצוי הנ"ל? פלוגתא חמישית- האם זכאית התובעת לקבל צו של סילוק יד כנגד הנתבע מהחלקות הנ"ל או מחלק מהן או שהיא מנועה מכך ומאיזה טעמים? 2. טענות התובעת התובעת טוענת כי משהודה הנתבע שהוא מחזיק ומעבד החלקות בטענה שנתנו לו הסכמות לכך, עליו הנטל להוכיח ההסכמות. הנתבע טוען כי אימו (לעניין חלקות 4-2-1) ומשה שמעון(לעניין חלקה 3) נתנו לו הרשאה לעבד הקרקע ואולם הוא לא העידם, ולא סיפק כל ראיה אחרת. הנתבע טוען שהוא "בן ממשיך" במושב במובנו של ביטוי זה בתקנה 3א. לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג - 1973, זאת בעוד שאימו כתבה מכתב שהוא לא בן ממשיך. כמו כן מנוהל תיק המע"מ על שמו ולא על שם אימו. עוד טוענת התובעת כי גם אם ניתנה רשות, הרשות היא הדירה. מכל מקום, לפי סעיף 8 לחוזה המשולש (מנהל-סוכנות-מושב) שמכוחו מחזיקה התובעת במקרקעין, לא ניתן להעניק רשות במקרקעין למי שאינו חבר באגודה. 3. טענות הנתבע הנתבע מודה כי אין לו זכויות במקרקעין, ואולם לטענתו הוא פועל ומפרנס את אמו שהיא חברה באגודה התובעת, וכי החלקות נמסרו לאם הנתבע ע"י התובעת. חלקה מס' 1 נמסרה כפיצוי לאביו של הנתבע לפני 22 שנים, האב נטע עצים ומעולם לא תבעו ממנו לעקור עצים.משתיקת התובעת ניתן ללמוד על הסכמתה לשימוש שעושה הנתבע בקרקע. עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא תבעה את סילוק המכולה והעצים,ולא תבעה את אימו של הנתבע. לפיכך מבקש הנתבע לדחות התביעה. 4. דיון והכרעה אין חולק על כך שהנתבע לא חבר באגודה השיתופית-התובעת ולא בעל משק במושב. (פלוגתא ראשונה) (ס' 1 לכתב ההגנה). לפיכך יש לבחון האם לנתבע זכויות שימוש ו/או עיבוד ו/או אחרות בחלקות הנ"ל או בחלק מהן, מכח מה, וממתי? (פלוגתא שלישית). ראשית יוער כי לנתבע אין כל הגנה בנוגע לחלקה 3. בתצהירו של ע"ת/1 חיים בוזגלו יו"ר ועד האגודה-התובעת , נכתב כי חלקה 3 היא "חלקה בת כ-2.5 דונם אליה פלש אילן בן יאיר[הנתבע-י.מ.] וזרע בה ירקות...שטח זה לא נמסר מעולם למשפחת בן יאיר . לא ניתנה למשפחת בן יאיר כל רשות לעבד את השטח הנ"ל...חלקה זו הנה חלקה ב' השייכת לאגודה השיתופית, ולא לשום אדם אחר" (ס' 13.5-13.1). לטענת הנתבע החלקה שייכת למשה שמעון והוא מעבד השטח ברשות משה שמעון. ע"ת/1 העיד "...שמעון משה הוא לא חבר במושב ולא שום דבר, אין לו זכויות לעבד, החלקה לא שלו. שמעון משה זה אחד שאמא שלו היא חברה באגודה, ואין לו שום זכויות לעבד אדמה. הנתבע אומר שזה של שמעון משה, אני אומר לך שזה לא של שמעון משה...החלקה הזאת גם לא שייכת לאמא של שמעון משה" (ע' 16 ש' 17-10). הנתבע העיד "החלקה שסומנה רומי 3, עכשיו יש לי סוף גידול של שומר, כרוב, חסה וסלק , וזה בסיום,שמעון משה אמר לי שהוא צריך את השטח ועכשיו אני מפנה עוד שבועיים שלושה. ביקשתי משמעון משה אם אני יכול לעבד את השטח, הוא אמר לי שאני יכול לעבד.אני מכיר את בעל השטח, אני לא מכיר סוכנות, ועד האגודה או המנהל ולא פניתי אליהם לקבל אישור, לא הזקתי, הכל נתוע, אין מבנים אין שום דבר"(ע' 21 ש' 15-9)(הדגשה לא במקור-י.מ.). משמע, בפנינו הודאת בעל-דין כי הוא מתעתד לפנות את החלקה בתוך שבועיים שלושה.יש לזכור כי הנתבע העיד ביום 02/05/01. זאת ועוד הנתבע לא העיד את משה שמעון הנ"ל ובאי העדתו טמונה חזקה שבעובדה כי דבריו לא יתמכו בגירסת הנתבע. די בכך כדי לקבוע שהתובעת זכאית לקבל צו של סילוק יד כנגד הנתבע מחלקה 3. לאחר שראיתי ושמעתי בפני את עד התביעה מחד ואת עדי ההגנה מאידך, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת זכאית לסלק את ידו של הנתבע גם מיתר החלקות. תימוכין למסקנתי מצאתי, כדלקמן: תמך ראשון-בעדות הנתבע שהעיד "אין לי זכויות במקרקעין באף אחת מהחלקות נשוא משפט זה. מהסוכנות אין לי אישור שאני מתיישב או חבר אגודה אבל מהאמא שלי יש לי אישור לעבוד בשטחים.נכון שטענתי שאני בן ממשיך"(ע' 19 ש' 12-9). הנתבע, הטוען להרשאה מאמו, לא הביאה לעדות. הדבר תמוה שבעתיים לאור העובדה שאמו של הנתבע נכחה בישיבת ההוכחות ושתקה, ולא ביקשה לומר דבר. לא ניתן כל הסבר ונימוק לכך שהאם לא העידה ולא עמדה לחקירה נגדית ואף לא הוגש מטעמה אישור בכתב. בנסיבות אלה, שתיקתה במקרה זה, בלתי הגיונית ובלתי מובנת, אלא באופן שלילי לאמור, משתיקתה אני שמעתי "לא" לגרסת הבן - הנתבע ולא "הן" לגרסתו. הנתבע אף לא העיד מי מקרוביו, שכניו, מכריו או כל אדם אחר לעניין ההרשאה שקיבל לדבריו מאמו. על כגון דא כבר נאמר "יש והדרך שבה מנהל בעל הדין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית ,כאילו הייתה ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר , פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.הימנעות מהבאת ראיה - במשמעותה הרחבה של המושג כמוסבר לעיל- מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי, לראיה שלא הובאה" (י' קדמי על הראיות , תשנ"ט-1999, חלק שלישי, 1391 )(וראו גם: ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי פ"ד לד(1) 301; ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר פ"ד לא(2) 743,737; ע"א641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1)239; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו פ"ד מה(4) 651, 659). הנתבע לא הביא את העדים הנ"ל לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שהוא טוען להן. בנסיבות אלה קמה חזקה שבעובדה לחובתו הפועלת לרעתו של הנתבע. לשון אחר, מאי העדת העדים הנ"ל קמה חזקה שבעובדה לחובת הנתבע כי טענתו בדבר ההרשאה שניתנה לו מאימו לעבד החלקות - לא הוכחה. די בכך כדי לקבוע שלתובעת הזכות לסלק ידו של הנתבע מהחלקות. תמך שני-בעדותו של הנתבע "נכון שטענתי שאני בן ממשיך"(ע' 19 ש' 12). עדות זו נסתרה כבר בדברי בא כוחו (ע' 19 ש' 15). יתירה מזו נספח 1 לתצהירו של ע"ת/1 הוא מכתבה של אם הנתבע מיום 20/12/93 הממוען אל יו"ר ועד האגודה-המושב כלומר התובעת. במכתב הנ"ל נכתב כי "...כמו כן אני מבטלת כיום את אישור הבן הממשיך עד לקבלת כל זכיות המשק ולאחר מכן אחליט מי יהיה הבן- הממשיך". הנתבע לא הציג כל מסמך ואף לא העיד כל עד באשר להיותו בן ממשיך. מכאן שאין לטענתו בדבר היותו בן ממשיך, על מה שתסמוך. תמך שלישי-בעדות הנתבע שהעיד "לא פניתי לא לוועד האגודה, לא לסוכנות ולא למנהל לקבל רשות לעבד את החלקות"(ע' 19 ש' 26-25). הנתבע הוא לא חבר אגודה, ועל כן אין הוא יכול לקבל רשות מהתובעת לעבד חלקות של המושב, זאת לאור חוזה השכירות המשולש שבין מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות והתובעת. (נספח 6 לתצהיר ע"ת/1)(להלן: החוזה המשולש). סעיף 8ב לחוזה המשולש קובע כי "אין האגודה רשאית להעביר את זכותה שבחוזה לאחר בכל דרך שהיא או להשכיר, או לשעבד, או למסור חלק כל שהוא מהמשבצת- פרט לאנשים שהינם חברי האגודה בתאריך חתימת חוזה זה ושאושרו ע"י המשכיר והמיישבת...". משמע, גם אם הנתבע היה רוצה לקבל זכויות בחלקות , אין בכח התובעת כדי לסייע בידו, וזאת לאור הוראת סעיף 8ב הנ"ל המונע מתן זכויות בחלקות למי שהם לא חברי האגודה-התובעת. תמך רביעי-בעדות ע"ה/5 ,משה נמדל, סוחר ירקות, "החשבוניות שאני מוציא היום אני מוציא על שם אילן בן יאיר. קודם הייתי מוציא חשבוניות על שם האבא ועל שם המשק"(ע' 27 ש' 19- ע' 28 ש' 1). בכך, יש כדי לסתור את טענתו של הנתבע לפיה הוא עובד עבור אמו. שאם כן, לא ברור מדוע החשבוניות אינן מוצאות על שם אימו של הנתבע. אמנם הנתבע העיד "אני רשום כעוסק מורשה. התיק מופיע על שמי. התיק מנוהל על שמי ויש בעיות של מע"מ, אז אני העברתי את התיק על שמי כי יש בעיה של החזרים של מע"מ וגם מנהל החשבונות יעץ לי שהכל יעבור על שמי והאמא חיה מזה. הספקים שלי מוציאים חשבוניות על שמי"(ע' 22 ש' 7-3). ואולם חרף עדותו, הנתבע לא הציג כל ראיה לפיה הוא מעביר לאמו תשלום כלשהו ובכך יש כדי לפגום בטענתו "האמא חיה מזה". גם "הבעיות" עם מע"מ, והיעוץ של רו"ח, לא הוכחו, אף לא לכאורה. גם העובדה שעל שם הנתבע רשומים שלושה מתוך ארבעה מוני מים (ע' 22 ש' 23-22) פוגמת בטענת הנתבע. שכן, בעניין זה לא הוברר מדוע לא רשומים מוני המים על שם אם הנתבע. לא הוכח, אף לא לכאורה, כי העסק הוא עיסקה של האם וכי הנתבע הוא עובד שלה או מנהל את עיסקה. ב"כ הנתבע טוען כי התובעת אשר לא התנגדה להחזקת הנתבע או אימו במקרקעין, הייתה צריכה לעשות כן בסמוך לתפיסת החזקה ומהתנהגות התובעת ניתן ללמוד הסכמה.ב"כ הנתבע סומך ידו על ע"א 3217/91 בנימין פלד נ' יורשי המנוח דב אקסלרוד ואח' פ"ד מז(2)281. ואולם בע"א 3217/91 הנ"ל,פסק כב' השופט ת' אור בעמ' 285ד-ה" ברור, שאם על פי נסיבות המקרה ניתן להסיק, כמסקנה עובדתית, שההחזקה נעשתה בהסכמת הבעלים, אפילו היתה זו הסכמה שבשתיקה, בבחינת רשות שהרשה למחזיק להשתמש בקרקע, תחשב החזקתו של המחזיק בקרקע להחזקה מכוח זכותו של הבעלים במקרקעין וממילא חסר בה יסוד הקונפליקט והיא אינה נוגדת (ראה בעניין זה ע"א (נצ') 2/81קונס בע"מ נ' שושני ואח' ; ע"א(ת"א)631/82,רשות הפיתוח ואח' נ' להבי ואח'; וכן, באופן כללי, מאמרו הנ"ל של גלעד). כשפלוני מחזיק בקרקע שהבעלות הרשומה בה היא של אחר, שתיקתו של הבעלים יכולה להתפרש לעתים כהסכמה להחזקת פלוני בקרקע אם כי אין היא חייבת להתפרש כאמור..."(הדגשה לא במקור-י.מ.). מעניינת גם עמדת המשפט העברי כפי שהובאה ע"י כב' השופט ב"צ שרשבסקי בע"א 213/76 גרשון גילברג נ' ויקטוריה פאנוס פ"ד לא(2)272,בעמ' 279.כך המשנה במסכת בבא בתרא ,דף מא,א "כל חזקה שאין עמה טענה, אינה חזקה, כיצד? אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והוא אמר לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם, אינה חזקה. שמכרת לי שנתת לי במתנה...הרי זו חזקה". בענייננו אופי הזכות של התובעת נגזר מהחוזה המשולש.החוזה המשולש מתחדש בכל שלוש שנים והתובעת אינה רשאית למסור כל חלק למי שאינו חבר בה. הטענה כי התובעת לא התנגדה להחזקת אימו של הנתבע במקרקעין, אינה ממן העניין; שכן אימו של הנתבע אינה בעל דין במקרה דנן ואינה נתבעת לסלק ידה. ואולם, הנתבע שהוא בעל דין אינו חבר בתובעת ,ועל כן אינו רשאי להחזיק במקרקעין, אף לא מכח הסכמה, ככל שזו הייתה, דבר שלא הוכח. מכל מקום,בנסיבות הענין,לתובעת הזכות לחזור בה מהסכמתה כלפי הנתבע והזכות בידה להפסיק הרשות שניתנה לנתבע ,ככל שזו ניתנה, דבר שלא הוכח. (לעניין זה ראו:ע"א 586/69 מיכאל כרסנטי נ' הימנותא בע"מ פ"ד כ"ד(2)789;נ' זלצמן "רשות במקרקעין" הפרקליט מ"ב(תשנ"ה)24). משהגעתי למסקנה כי התובעת זכאית לסלק את ידו של הנתבע מהחלקות-המקרקעין, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בפלוגתאות הנוספות. בשולי הדברים אציין כי התובעת לא תבעה את סילוק המכולה והעצים ועל כן לתובעת הזכות לסלק רק את ידו של הנתבע בלבד מהמקרקעין. 5. סוף דבר 5.1 מורה לנתבע לסלק ידו מהחלקות 1,2,3,4 כפי שהן מסומנות ע"ג המפה מחסייה -1998, לא יאוחר מתום שלושה (03) חודשים מהיום. 5.2 מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט (כולל) ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 5.3 מתיר פיצול סעדים כמבוקש. קרקעותסילוק ידמקרקעין