פסק - דין רקע 1. התובעת, חברה בע"מ, התאגדה כדין (ביום 10.3.03), לשם עיסוק בחקלאות. המייסדים ובעלי המניות (בחלקים שווים), ארבעה המה: מר שמעון מרק ממושב חוסן (להלן: "שמעון"), מר מודי רובינשטיין מראש-פינה (להלן: "מודי"), מר רפאל סלומון מרחובות (להלן: "רפאל") ומר אלי אוחיון ממושב חוסן (להלן: "אלי"). מודי מכהן כדירקטור ומנהל מקצועי של התובעת. 2. התובעת גידלה והחזיקה, בתקופה הרלוונטית לכתב-התביעה, מטע פרי נשירים, בשטח של 75 דונם, והנמצא באזור צומת גבעת חנניה, בחלקו הדרומי של כביש כרמיאל-עמיעד וסמוך לישוב עין כמונים. המטע מורכב מ- 50 דונם שזיפים מזנים לריאן, ניוקר ו- 1200, ועוד 25 דונם אגסים מזנים ספדונה, גנט'ל וקוסטה. הנטיעה היתה בסוף חודש מרץ 2003, ושנת הניבה המסחרית הראשונה (שנה רביעית לגידול), לאחר עורלה, בשנת 2007 (להלן: "המטע"). 3. בתאריך 24.4.03, הוציאה הנתבעת פוליסה לביטוח "אלומה לחבר מושב", מס' 03/06/74/004748, אשר לפיה ותמורת דמי הביטוח המוסכמים, התחייבה היא לפצות את התובעת-המבוטחת, למשך תקופת הביטוח (מ- 3.4.03 עד 31.3.04) בשל אובדן או נזק שייגרם למטע עקב מקרה ביטוח, ובכלל זה סיכון של נזק בזדון, והכל לפי תנאי הפוליסה וטופס הרשימה המצורף לה (להלן: "הפוליסה"). 4. בתאריך 17.4.03, אירע מקרה הביטוח נשוא התובענה, בו נעקרו בזדון כל השתילים אשר היו נטועים במטע, וכן נגרמו נזקים בזדון למערכת ההשקיה במקום (להלן: "מקרה הביטוח"). 5. התובעת הגישה תביעה לנתבעת לתשלום תגמולי הביטוח בגין מקרה הביטוח. שמאי מומחה, מבר-טל שמאים (1991) בע"מ (להלן: "השמאי"), בדק את הנזק שנגרם למטע, וערך (ביום 1.6.03) חוות-דעת מומחה (להלן: "חוות-הדעת"). לפי חוות-הדעת, למטע נגרם נזק בזדון, בכך שאלמונים עקרו בלילה את כל עצי המטע הצעירים. מדובר בשתילים רכים ששליפתם מהמקום נעשית בקלות. השתילים נעקרו ממקומם והושלכו סמוך למקום הנטיעה. 6. בתאריך 8.7.03, דחתה הנתבעת את תביעת התובעת האמורה, מהטעם, כי התובעת נהגה בחוסר תום לב ולא גילתה מידע מהותי שבכוחו להשפיע על הוצאת הפוליסה. הנתבעת אף הוסיפה, כי על-פי המידע שברשותה ועובר לכריתת חוזה הביטוח והוצאת הפוליסה, התקבלו איומים לגרימת נזק בזדון לשתילים שבמטע, במידה וינטעו במקום, ובגין מעשה זה אף הוגשה תלונה למשטרת כרמיאל. מידע זה לא הובא לידיעת הנתבעת, במעמד עריכת חוזה הביטוח. טענות הצדדים 7. התובעת טוענת, כי בתאריך 17.4.03 אירע מקרה הביטוח, והיא זכאית לתגמולי ביטוח מהנתבעת כפיצוי על הנזקים שנגרמו לה, בסך של 215,859 ₪, כהערכת השמאי, כאמור בחוות-הדעת. 8. אליבא דתובעת, היא לא הסתירה בכוונת מרמה מהנתבעת עניין מהותי שהיה בידיעתה. אכן, כשלושה חודשים עובר לכריתת חוזה הביטוח והוצאת הפוליסה, איים מר מוטי חלפה (להלן: "מוטי") על מודי, כי יפגע בו שלא כדין וכי "לא כדאי לו לטעת, כי יגרם נזק", ובגין כך הוגשה (ביום 31.1.03) תלונה למשטרת כרמיאל. מודי לא דיווח, בתום לב, לנתבעת על התלונה, שכן הוא לא יחס לה כל חשיבות, ולא חשב עליה כלל. הוא לא חשב, כי כוונותיו של המאיים הן רציניות. 9. מנגד, טוענת הנתבעת, כטענה עיקרית, כי אינה חייבת בתגמולי הביטוח, היות והתובעת לא מילאה אחר חובת הגילוי המוטלת עליה על-פי הדין; התובעת הסתירה ממנה, בכוונת מרמה, עניין שהיא (התובעת) ידעה, כי הוא עניין מהותי. על-כן, דין התביעה להידחות, והכל כמצוות סעיפים 6(ג) ו- 7(ג) (1) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). מסכת הראיות 10. שני עדים העידו מטעם התביעה: הגב' ענבל עמר, סוכנת הביטוח של התובעת (להלן: "ענבל") ומודי. וכן, הוגשו וסומנו מטעם התביעה שלושה מוצגים: ת/1 - תצהיר עדותה הראשית של ענבל; ת/2 - תצהיר גילוי מסמכים, חתום על-ידי הגב' איילה פרנקל - פקידה במחלקת תביעות אצל הנתבעת ות/3 - תצהיר עדותו הראשית של מודי. 11. מטעם ההגנה, העידו שני עדים: הגב' ציפורה פיסטוקצ'י, חתמת במחלקה החקלאית של הנתבעת (להלן: "ציפורה") ומר אלון הלפרין, סוקר סיכונים בעסקים וחקלאות, בחברת סורדם (סוכנויות 1980) בע"מ (להלן: "אלון"). כמו-כן, הוגשו וסומנו מטעם ההגנה 7 מוצגים: נ/1 - הודעת שמעון במשטרה, מיום 18.4.03; נ/2 - הודעת שמעון במשטרה, מיום 20.4.03; נ/3 - הודעת מודי במשטרה, מיום 31.1.03; נ/4 - הודעת מודי בפני חוקר מטעם הנתבעת, מיום 28.4.03; נ/5 - שאלון ותצהיר תשובות לשאלון, של מודי (בטעות נרשם בפרוטוקול - נ/4); נ/6 - תצהיר עדותה הראשית של ציפורה (בטעות נרשם בפרוטוקול - נ/5) ונ/7 - תצהיר עדותו הראשית של אלון (בטעות נרשם בפרוטוקול - נ/6). הפלוגתא 12. הפלוגתא העיקרית בעניין שלפנינו ואשר עלינו לתת עליה את הדעת, אחת היא: האם התובעת הפרה את חובת הגילוי, בכך שהסתירה מהנתבעת בכוונת מרמה עניין שהיא ידעה כי הוא עניין מהותי? דיון 13. בתצהיר עדותו הראשית, (ת/3), מסר מודי בעניין זה כדלקמן: "11.1 תלונתי במשטרה מיום 31 בינואר 2003 (להלן: "התלונה"), כשלושה חודשים טרם כריתת הסכם הביטוח, היתה לגבי איומים לפגוע בי גופנית, ואיום "כי לא כדאי לי לטעת, כי יגרם נזק". 11.2 בפועל- איש לא פגע בי- גופנית, ואין כל ראיה, כי המעוול, במקרה הביטוח נשוא תביעה זו, הוא אותו אדם, אשר חשוד באיומים, נשוא התלונה במשטרה. 11.3 בעת כריתת הסכם הביטוח, בתום לב, לא דיווחתי על התלונה, שכן לא יחסתי לה כל חשיבות. בניגוד לאמור בכתב ההגנה של הנתבעת, לא היתה לי כל כוונת מרמה, ונהגתי בתום לב. 11.4 התובעת לא שאלה אותי דבר, ואף לא בדקה, אם היו ארועים כלשהם, אשר יש צורך לציין בפניה. 11.5 לא חשבתי, כי כוונותיו של האדם עליו התלוננתי הן רציניות, ואם בכל זאת הייתה למאיים כוונה כלשהי, הרי עצם הגשת התלונה, תגרום לכך, כי לא יממש את איומיו. 11.6 בנוסף לכך, לא הייתי מקים את חברת מטעי בית הכרם בע"מ- התובעת, חותם על הסכמים והתחייבויות ולא הייתי נוטע מטע, לו סברתי, כי מאן דהוא ישחית את המטע. . . . . . 12.1 לאחר קרות מקרה הביטוח, ועקב שאלות מדריכות ומכוונות של השמאי והחוקר, סיפרתי מיזמתי על התלונה לשמאי ולחוקר מטעם חברת הביטוח". 14. במהלך חקירתו שתי-וערב, הוסיף מודי והעיד, בין השאר, כי מר מוטי ובני משפחתו מגדלים ובעלים של עדר בקר, ושטח המטע, היה עובר לנטיעה, שטח מרעה לעדר הבקר האמור. וכן, כשלושה חודשים לערך עובר למקרה הביטוח, (ביום 27.1.03) איים עליו מוטי, שלא כדין, בכך שאמר לו: "שלא כדאי לי לטעת מטעים" (עמ' 6, ש' 13-14), והוא התייחס לאיום זה בתור "איום פיזי" על גופו ולא איום כזה (שם, שם). וכן, הוסיף מוטי ואיים עליו, כי: "צריך להיזהר להסתובב שם לבד בלילות" (שם, ש' 15). והוסיף, בין השאר, "שלא כדאי לטעת שם מטעים" (שם, ש' 16). מודי חזר והדגיש, כי הוא התייחס לאיומים אלה, "כאיום פיזי", קרי - איום לפגיעה שלא כדין בגופו. בגין עבירת האיומים האמורה, הוא הגיש (ביום 31.1.03), תלונה למשטרה ומסר הודעתו (נ/3). וכן, הוסיף מודי, במהלך עדותו, כי לאחר דברי האיומים האמורים, קרו שני אירועים בהם נגרמו לו נזקי רכוש, כאשר החשוד למעשה הוא מוטי: האחד, מיום 29.1.03 ועניינו חיתוך 4 צמיגים, צינורות שמן הידראולי, בלמים וסולר של טרקטור מסוג סאמר, ששימשו לעיבוד שטח המטע והשני, מיום 31.1.03 ועניינו כניסת עדר בקר, בבעלות מוטי, לשטח המטע וגרימת נזקים לקרקע ע"י הידוקה (עמ' 7, ש' 6-26, עמ' 8, ש' 1). 15. בהודעתו במשטרה (נ/3), מסר מודי, בעניין שלנו ובין השאר, כי: "ביום שני 27/1/03, הגעתי לשטחים החקלאיים השייכים למושב חוסן שנמצאים באזור חזון, השטחים האלה מוחכרים לשמעון מרק ואני שותף שלו לעיבוד השטחים. כשהגעתי לשטח, שנמצא דרומית לכפר חנניה בסמוך לשעה 08:00 בבוקר, ראיתי בקר שמסתובב ואז ראיתי את הבחור שהבקר שייך לו, שמו מוטי חלפה ממושב חזון, פלאפון שלו 064580884, ביקשתי ממנו שיקפיד שהבקר לא יכנס לשטח שליד קברי הצדיק מכיוון שאני הולך לטעת שם והבקרים עושים לי נזקים בשטח. הבחור השיב לי שלא כדאי לי לטעת בו ומוטי הוסיף שאם אני אתקרב לשטחים ואטע אז יגרמו לי נזקים וכמו כן מוטי איים עלי בלשון הבאה: כדאי לך לא להסתובב לבד בלילה בו אפשר לתפוס אותך ולשבור לך עצמות. אני לא התייחסתי לאיום ברצינות ונסעתי מהמקום. ביום רביעי בתאריך 29/1/03 התקשר אלי שמוליק, מרכז מטע קיבוץ פרוד אשר אצלו השארתי טרקטור מסוג סאמר מספר רישוי 5223415 אשר שימש אותי בעיבוד השטח ומסר לי כי גרמו לי נזק לטרקטור ואני הייתי בחופש ולא יכולתי להגיע לבדוק. היום בסמוך לשעה 07:30 בבוקר הגעתי לסככה של קיבוץ פרוד וראיתי את הנזק לטרקטור, שהוא חיתוך ארבע צמיגים על-ידי כלי חד. כמו-כן חיתוך צינורות שמן הידרואלי, בריקס וסולר. אני מעריך את הנזק לפחות ב- 10,000 ₪, ואני חושד במוטי חלפה שהוא עשה את הנזק. בנוסף, ברגע זה, נמצא בקר שלהערכתי שייך למוטי בתוך השטח שלי וגורם לי נזק לשטח על-ידי הידוק הקרקע. מבקש טיפול והוצאת הבקר מהשטח. אני חש מאויים ממוטי". (נ/3, ש' 1-27) 16. וכן, מסר מודי בהודעתו בפני חוקר מטעם הנתבעת (נ/4), בין השאר, כי: "מס' חודשים קודם לאירוע, כאשר היינו בתהליכי הכשרת השטח פגשתי את מוטי חלפה ליד השטח השני שלנו סמוך לשטח שנהרס במרחק של מס' ק"מ ושם הוא אמר לי פה לא יגדלו מטעים, משהוא כזה, שזה נשמע לי כאיום ומייד אחרי זה הגשתי תלונה על זה במשטרת כרמיאל, אך חשבתי שבזה נגמר הסיפור והמשטרה טיפלה בזה אך לא ביררתי במשטרה לגבי מה קרה עם תלונתי. מעבר לכך לא קיבלתי איומים נוספים. להערכתי מוטי חלפה קשור בהרס המטעים ומדובר בקבוצה גדולה של אנשים שביצעו המעשה במשך מס' שעות במהלך הלילה שבין יום חמישי לשישי". (נ/4, עמ' 3, ש' 12-25) ויודגש: מודי אימץ במהלך עדותו את כל האמור בהודעתו בפני החוקר מטעם הנתבעת (עמ' 9, ש' 2). 17. בתאריך 18.4.03, נחקר שמעון, בעניין מקרה הביטוח, ומסר הודעה (נ/1). בהודעתו האמורה, מסר שמעון, לענייננו, בין השאר, כי: "שאלה: האם אתה ראית או ידוע לך מי גרם לכל הנזק הזה. תשובה: אני חושד בחלפה מוטי, תושב חזון. שאלה: מדוע אתה חושד בחלפה מוטי. תשובה: כי מהיום הראשון, הוא איים על השותף שלי מודי רובינשטיין מראש פינה ואמר לו שאתם לא תעשו כלום בשטח ואמר שיגרום לנו נזק. שאלה: האם יש סכסוך כל שהוא בינך לבין חלפה מוטי. תשובה: אני לא מכיר אותו בפנים, אפילו, אבל הסכסוך בגלל אותו שטח שעיבדתי [שטח המטע - ש.ס], כי שימש את מוטי לשטח למרעה הפרות שלו". (נ/1, ש' 14-21) 18. וכן, מסר שמעון, בהודעתו השניה במשטרה (נ/2), בין השאר, כי: "אני קיבלתי את האדמה הזאת (שטח המטע - ש.ס) ב- 20/1/03 ושתלתי את העצים ב- 3/4/03. אני חושד באדם בשם כלפה מוטי, כי הוא איים על השותף שלי רובינשטיין מודי מראש פינה. הוגשה תלונה על כך. הוא איים עליו כי בעבר השטח הזה היה משמש אותו במשך 7 שנים למרעה העדר שלו. אני יודע את זה מאלי שהוא חבר ועד האגודה. אני מבקש את טיפול המשטרה". (נ/2, ש' 7-11) 19. ציפורה העידה, בין השאר, כי: "ביום 30/3/03 נתקבלה בחברת הפניקס הצעת הביטוח של התובעת, בה ביקשה התובעת לבטח את המטע נשוא התובענה. . . . . עם העברת הצעת הביטוח לידי, פנתה אלי סוכנת הביטוח של התובעת - הגב' ענבל אמר - בבקשה כי הצעת הביטוח תאושר באופן מיידי, וכי המטעים המועמדים לביטוח ייבדקו על ידי סוקר במהירות. שאלתי את סוכנת הביטוח האם קיימת בעיה כלשהי בשטח המטע המועמד לביטוח, ונעניתי בשלילה. לאחר קבלת הצעת הביטוח ובעקבות שיחתי עם סוכנת הביטוח פניתי אל הסוקר מר אלון הלפרין מחברת סורדם (סוכנויות 1980) בע"מ וביקשתי כי יפעל במהירות לביצוע סקר סיכונים, ויבדוק מה פשר הדחיפות בביצוע הסקר והאם קיים חשש כלשהו ביחס לשטח המועמד לביטוח. הנחיתי אותו כי יבדוק חשש לנזק בזדון. בשיחה טלפונית עם אלון הלפרין, מסר לי אלון כי פעל בהתאם לבקשתי, וכי לא נמסר לו כל מידע מחשיד ביחס לשטח המועמד לביטוח. לאחר השיחה הועבר לידי דו"ח הסוקר. בהסתמך על המידע שמסר לי הסוקר וסוכנת הביטוח החלטתי לאשר את הצעת הביטוח. ביום 24/4/03 אושרה על ידי הפוליסה. . . . . בדיעבד הסתבר כי מספר חודשים עובר לקבלת המטע נשוא התובענה לביטוח בחברת הפניקס, הופנו כנגד מר מודי רובינשטיין, המנהל ובעל המניות בתובעת, ומי שפעל לעריכת חוזה הביטוח, איומים ספיציפיים ביחס למטע נשוא התובענה. לו היתה חברת הפניקס יודעת, עובר לעריכת חוזה הביטוח, כי חודשים ספורים לפני נטיעת המטע נשוא התובענה הופנו כנגד מנהל התובעת איומים ספיציפיים ביחס למטע המתוכנן; כי נאמר למנהל התובעת מפורשות שבמידה ויינטע המטע המתוכנן בשטח, ייגרם נזק; וכי הופנו כנגד מנהל התובעת איומים מפורשים לפגיעה בגופו, במידה ויינטע המטע המתוכנן בשטח - לא היתה חברת הפניקס מסכימה לבטח את המטע נשוא התובענה כלל, ואף לא תמורת דמי ביטוח מרובים ביותר. לו היתה התובעת מגלה את כל הפרטים המהותיים והנכונים אודות העימות שהתקיים בין מודי רובינשטיין למוטי כלפה והאיומים שהופנו כלפי מודי רובינשטיין, ולו היתה חברת הפניקס יודעת את מצב הדברים לאמיתו, לא היתה מתקשרת עם התובעת בחוזה ביטוח ביחס למטע נשוא התובענה, וזאת אף בדמי ביטוח מרובים יותר". (נ/6, סעיפים 5-12) גם במהלך חקירתה שתי-וערב, חזרה ציפורה ואישרה, כי: "אני אמרתי לו [לאלון - ש.ס] שבקשו ממני לזרז את העניין של הסקר וכל העניין של הלחץ מצד הסוכנת [ענבל - ש.ס] לבצע את הסקר לי נראה לא כל כך. אז הנחיתי אותו מה לבדוק. הסוקר זה אלון הלפרין. אני הנחיתי אותו לבדוק אם איזה חשש או משהו באזור שהסיכונים העיקריים שלי הם גניבה של מערכות ההשקייה, אש ונזק בזדון. אני הנחיתי אותו מכיוון שהוא העיניים שלי והוא נמצא בשטח וביקשו ממני לזרז את עניין ההגעה של הסוקר כיוון שהוא בשלב של נטיעה של המטע...". (עמ' 15, ש' 19-24) וכן: "בין תאריך שליחת הבקשה הסקר לא נערך עדיין והסוכנת [ענבל - ש.ס] התקשרה ורצתה לראות כיסוי ביטוחי". (שם, ש' 14-15) וכן: ". . . אך ברגע שהיא [ענבל - ש.ס] התקשרה וביקשה את הכיסוי ושאזרז את העניינים היא אמרה שאתקשר לסוקר אז התקשרתי אליו". (עמ' 16, ש' 13-14) ובהמשך: "בגלל הדחיפות והלחץ של הסוכנת, רציתי לעזור לה. כל זה מבחינה מקצועית. אנו בשיתוף פעולה. היא רוצה כיסוי, אני רוצה לעשות עסקים, אני לא רוצה להכשיל אותה. . . . . כשהופעל עלי הלחץ וביקשה את הכיסוי אמרתי לה מה כל כך בוער ומה כל כך הלחץ, אף אחד לא כל כך בלחץ כשהוא רק שותל, אמרתי לה שהיא גרה באזור והאם היא מכירה או יודעת משהו, והיא אמרה שלא ידוע לה על משהו אלא שהוא מסודר והכל צריך להיות בזמן ובמקום". (עמ' 17, ש' 16-24) וכן: "הוא [אלון - ש.ס], עבד במהירות ברגע שהסוכנת אמרה שהמבוטח מעוניין בביטוח בדחיפות ושאזרז את הסקר". (עמ' 18, ש' 23-24) ולבסוף: "המקרה היה שונה מבחינת הלחץ שהופעל על ידי הסוכנת לתת כיסוי ושהביטוח יכנס לתוקף סמוך לשתילה". (עמ' 19, ש' 9-10) 20. אלון העיד, לעניין זה ובין השאר, כי: "בראשית חודש אפריל 2003 נתבקשתי על ידי הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן- "הפניקס") לבצע סקר חקלאי ביחס למטעים נשוא התובענה. דרישת הפניקס היתה כי הסקר יבוצע באופן מהיר בשל הלחץ שהופעל על ידי סוכנת הביטוח של התובעת, ואני נתבקשתי לבדוק עם מר מודי רובינשטיין מה פשר הדחיפות בביצוע הסקר, והאם קיימת איזו שהיא בעיה ביחס למטע המועמד לביטוח. באותו יום בשעות הערב יצרתי קשר טלפוני עם מר מודי רובינשטיין ושאלתי אותו מדוע נדרש כיסוי ביטוחי דחוף למטע נשוא התובענה, האם קיימת בעיה כלשהי ביחס למטע, האם קיים בליבו חשש כלשהו ביחס למטע והאם התרחשו ארועים חריגים באזור בו מצוי המטע. מודי רובינשטיין השיב בשלילה מוחלטת לכל שאלותיי, ושלל קיומן של בעיות כלשהן במטע הנסקר. ביום 10/4/03 בוצע על ידי סקר הסיכונים ביחס למטעים נשוא התובענה. . . . . לאחר שיחתי עם מודי רובינשטיין שוחחתי עם החתמת ציפורה פיסטוקצ'י ודיווחתי לה כי בדקתי את חששה ביחס לנזקי זדון, וכי נאמר לי כי אין כל בעיה ביחס למטע המועמד לביטוח". (נ/7, סעיפים 3-8) גם במהלך חקירת שתי-וערב, חזר אלון והדגיש, כי: "החתמת פנתה אלי ואמרה לי שיש סקר של מבוטח בשם מודי, ושהסוכנת פנתה אליה ושיש לחץ מהסוכנת ומשהו נראה לה מוזר, וביקשה שאני אבדוק את השטח. זו היתה פניה טלפונית. אני באותו יום או למחרת, רשמתי על דף נייר, מדוע יש לחץ ואם הוא [מודי - ש.ס] מפחד ממשהו. זה היה דף טיוטה. אני רשמתי שאלות ושאלתי אותו [את מודי - ש.ס] בטלפון, הוא כזה אמר לי בטלפון שאין שום בעיה ומה פתאום. בשיחה השניה רצינו לתאם את הסקר במקום, התקשרנו אליו יום לפני כן ואמר שאין בעיה שנגיע למחרת במקום. התקשרנו בבוקר ואמרנו שנגיע בשעה שתיים, והוא אמר שאין בעיה. אחר כך עידכנתי את החתמת והתקשרתי אליו בעניין הכלוב". (עמ' 20, ש' 17-24) מהימנות העדים ומשקל הראיות 21. עדות מודי, בכל הקשור לעניין שבמחלוקת, עם כל הכבוד הראוי, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי. על-פי התרשמותי הישירה, מודי לא הקפיד על אמירת כל האמת לאמיתה. בעדותו, מצאתי סתירות פנימיות וחיצוניות, היורדות לשורשו של עניין. אין ביכולתי לסמוך על עדות זו. 22. להלן, חלק מהתמיהות, הפירכות והסתירות המהותיות שבעדות מודי. ראשית, קיימות מספר גירסאות סותרות, בכל הקשור לטיב ומהות דברי האיומים של מוטי: בכתב התביעה צויין, כי "תלונתו של מודי במשטרה מיום 31 בינואר 2003 (להלן - "התלונה"), כשלושה חודשים טרם כריתת הסכם הביטוח, היתה לגבי איומים לפגוע בו גופנית, ואיום 'כי לא כדאי לו לטעת, כי יגרם נזק'" (סעיף 10.2 לכתב התביעה. על גירסה זו, חזר מודי בתצהיר עדותו הראשית (ת/3, סעיף 11.1). דא עקא, במהלך החקירה שכנגד, העיד מודי, כי: "ש. זה נכון גם שמוטי חלפה איים עליך מספר שבועות לפני האירוע שלא כדאי לך לטעת שם מטע? ת. היה מדובר לא מספר שבועות לפני האירוע, מדובר על שלושה חודשים לפני האירוע, שזה הרבה זמן, שבאותה סיטואציה מוטי חלפה איים עלי שלא כדאי לי לטעת מטעים לא ספציפית עליי, אני איימתי [צ"ל - קיבלתי - ש.ס] את האיום בתור איום פיזי על גופי ולא איום כזה. הוא אמר לי שצריך להיזהר להסתובב שם לבד בלילות ובין השאר אמר שלא כדאי לטעת שם מטעים. אני התייחסתי לעיקר האיום כאיום פיזי". (עמ' 6, ש' 10-16. ההדגשות שלי - ש.ס) ובמקום אחר, לאחר שהופנה לאמור בהודעת שמעון (נ/1), חזר מודי והעיד בהדגשה, כי: "בינואר היה נזק לטרקטור ואיום פיזי כלפיי וזה שהבקר ביום 31.1 היה בתוך השטח". (עמ' 8, ש' 10-11. ההדגשות שלי - ש.ס) לבסוף, לאחר שהופנה לאמור במוצגים נ/1 ונ/4, חזר בו מודי מגירסתו, לפיה המדובר באיום לפגיעה פיזית וכלשונו "איום פיזי כלפיי", והעיד, לאחר שנשאל, אם הוא הגיש תלונה במשטרה רק על איום לפגיעה גופנית, כי "הפחד הראשי שלי היה מנזק גופני והפחד המשני היה מנזק רכוש" (עמ' 12, ש' 12). אלא בכך לא סגי, בתצהיר תשובותיו לשאלון וכשנשאל מודי ונתבקש לציין במפורט את נסיבות פגישתו עם מוטי שהפנה כלפיו איומים, כנטען בסעיף 10.2 לכתב התביעה, הוא השיב: "לא זוכר במדוייק, אני זוכר כי הופנו כלפי איומים והגשתי תלונה במשטרה"!! (נ/5, שאלה ותשובה מס' 27). ויודגש: בהודעתו במשטרה (נ/3), מסר מודי, לענייננו, כי: "ביקשתי ממנו [ממוטי] שיקפיד שהבקר לא יכנס לשטח שליד קברי הצדיק מכיוון שאני הולך לטעת שם והבקרים עושים לי נזקים בשטח. הבחור השיב לי שלא כדאי לי לטעת בו ומוטי הוסיף שאם אני אתקרב לשטחים ואטע, אז יגרמו לי נזקים, וכמו-כן, מוטי איים עלי בלשון הבאה כדאי לך לא להסתובב לבד בלילה בו אפשר לתפוס אותך ולשבור לך עצמות". (נ/3, ש' 8-14. ההדגשות שלי - ש.ס) גם בהודעתו בפני חוקר מטעם הנתבעת (נ/4), מסר מודי, כי: "מס' חודשים קודם לאירוע כאשר היינו בתהליכי הכשרת השטח פגשתי את מוטי חלפה ליד השטח השני שלנו סמוך לשטח שנהרס במרחק מס' ק"מ ושם הוא אמר לי פה לא יגדלו מטעים. משהוא כזה שזה נשמע לי כאיום ומייד אחרי זה הגשתי תלונה על זה במשטרת כרמיאל". (ההדגשות שלי - ש.ס) לבסוף, שמעון מסר בהודעותיו במשטרה, לענייננו, כי: "שאלה: מדוע אתה חושד בחלפה מוטי. תשובה: כי מהיום הראשון הוא איים על השותף שלי מודי רובינשטיין מראש פינה ואמר לו שאתם לא תעשו כלום בשטח ואמר שיגרום לנו נזק. (נ/1, ש' 16-18. ההדגשות שלי - ש.ס) וכן: "אני חושד באדם בשם כלפה מוטי כי הוא איים על השותף שלי רובינשטיין מודי מראש פינה תלונה על כך כך, הוא איים עליו כי בעבר השטח הזה היה משמש אותו במשך 7 שנים למרעה העדר שלו. . . . . . . . . שאלה: האם יש לך חשד ספציפי במוטי חלפה. תשובה: ודאי שאני חושד. . . ". (נ/2, ש' 8-16. ההדגשות שלי - ש.ס) 23. שנית, עדות מודי לפיה, בזמן ששמע את דברי האיומים של מוטי (ביום 27.1.03) הוא לא ידע מה יעשה בשטח, אם יגדל מטעים או פלחה (עמ' 7, ש' 16-21), עומדת בסתירה קוטבית ופוזיטיבית לאמור בהודעתו במשטרה (נ/3, ש' 9), לאמור בהודעתו בפני חוקר מטעם הנתבעת (נ/4, עמ' 1, ש' 8-9) ולאמור בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 11.7), לפיהם: "התובעת היא תאגיד, אשר הוקם לצורך נטיעת המטע נשוא תיק זה. המטע היחידי אותו נטעה התובעת, הינו המטע נשוא תביעה זו. התובעת נטעה את המטע. התובעת נטעה את המטע בסוף חודש מרץ 2003, כחודשיים לאחר הגשת התלונה", ולאמור בהסכם מייסדים להקמת חברה (נספח ז' לת/1 - מבוא). 24. שלישית, עדות מודי לפיה הוא לא ייחס חשיבות לדברי האיומים של מטי וכי לא חשב שכוונותיו של מוטי הן רציניות ובדרך כלל "כלב נובח לא נושך", בהתחשב במכלול נסיבות העניין, בלתי הגיונית בעליל ומנוגדת לשכל הישר ולנסיון החיים. היא גם מופרכת, בשים לב, כי הוא, מודי, הגיש מייד תלונה למשטרת כרמיאל, בגין עבירה, לכאורה, זו. 25. עדויות עדי ההגנה, היו, בעקרון, סבירות, אמינות ומהימנות. בהן, לא מצאתי סתירות מהותיות. עדויות אלה, ראויות למלוא המשקל. המסגרת הנורמטיבית 26. המחוקק הסדיר את חובת הגילוי של מבוטח כלפי מבטח בסעיפים 6 ו- 7 לחוק. בעוד שסעיף 6 לחוק קובע את היקף החובה, קובע סעיף 7 לחוק את תוצאות הפרתה. הגילוי הנאות הוא יסוד מסד בדיני החוזים בכלל ובדיני הביטוח בפרט. בהעדר גילוי מלא ונאות, אין מפגש רצונות אמיתי וכן של הצדדים לחוזה. מערכת אימון הדדי מוגברת, בין מבטח למבוטח, מהווה אבן פינה ויסוד מסד בחוזה הביטוח. במאמרה "חובת הגילוי בחוזה הביטוח", הפרקליט מ', חוברת א', 20, 21, עמדה פרופ' שלו על הטעם ההיסטורי שביסוד חובת הגילוי המוגדרת בחוזי הביטוח: "הטעם ההיסטורי שניתן לחובת הגילוי היה, כי אמצעי הידיעה והעובדות המטריאליות לגבי הסיכון נמצאים ברשותו ובידיעתו הבלעדית של המבוטח. לשם איזון חוסר שוויון זה בין המבטח לבין המבוטח הוטלה על האחרון חובת גילוי. ברבות השנים הוגבר התיחכום של חברות הביטוח, וגדלה יכולתן להשיג פרטים רלבנטיים בכוחות עצמן ולהעריך את הסיכון ללא עזרת המבוטחים. אולם הטעם הכלכלי של חובת הגילוי נותר בעינו, ולצידו גם הטעם החברתי-מוסרי. מבחינה כלכלית, הטלתה של חובת הגילוי על המבוטח קלה וזולה יותר מאי-הטלתה. מבחינה מוסרית, קיימות עובדות רלבנטיות שרק המבוטח יכול לדעתן, כגון נתונים לגבי בריאותו או דברים שהתרחשו בעברו, ולכן עליו לגלותם למבטח". החוק הביא עמו שינוי בולט בעניין חובת הגילוי. מגמתו הכללית של החוק, היא צמצום נרחב של חובת הגילוי המירבית, אשר הוטלה במשפט האנגלי על המבוטח (unberrimae fidei). כך למשל, בוטלה חובת הגילוי הכללית אשר הוטלה, בזמנו, על המבוטח, ותחתה נקבע ההסדר הנורמטיבי שבסעיפים 6 ו- 7 לחוק. (ראו - ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. יובלים אגודה שיתופית ואח' (טרם פורסם), ד'-מ' ששון, דיני הביטוח, (שוקן, 1988), 36; א' ידין, חוק חוזה הביטוח (התשמא), בתוך ג' טדקסי (עורך), פירוש לחוקי החוזים, 18). 27. תכליתו של סעיף 6 לחוק, היא לחייב את המבוטח להשיב "תשובה מלאה וכנה" לשאלותיו שבכתב של המבטח ב"עניין מהותי", קרי - "עניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו". וכן, לחייבו לגלות למבטח גם עניין מהותי אחר אף אם לא נשאל עליו. כאמור, סעיף 6(ג) לחוק מטיל חובה נוספת על המבוטח והיא להימנע מ"הסתרה בכוונת מרמה . . . של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי". הסתרת עניין מהותי במודע ותוך כוונת מרמה, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. סעיף זה מציב שלושה תנאים מצטברים שבלעדיהם לא תעמוד למבטח התרופה המנויה בסעיף 7(ג)(1) לחוק והם: א. הסתרת עניין מהותי, כהגדרתו בסעיף 6(א) לחוק; ב. המבוטח יודע שהעניין אותו הסתיר הוא עניין מהותי; ג. ההסתרה על ידי המבוטח נעשתה בכוונת מרמה. (ראו - ע"א 1845/80 סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5), 661, 671; ע"א 282/89 רוטנברג ואח' נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מו(2), 339, 354; ע"א 1809/95 יהושע הלמן ז"ל ואח' נ. לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3), 77, 82; ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ, שם, סעיף 14). המבוטח אינו רשאי להסתיר בכוונת מרמה עניין מהותי גם אם לא נשאל על כך מפורשות ע"י המבטח בטופס של הצעת הביטוח או בדרך אחרת. המבחן לקיומו של עניין מהותי (התנאי הראשון), הוא אובייקטיבי ונקבע על-פי קנה המידה של מבטח סביר. לעומת זאת, המבחנים לקיומן של "הידיעה" של המבוטח כי העניין הוא מהותי ו"כוונת המרמה" בהסתרתו, הינם סובייקטיבים, כי מבחנים אלה קשורים למצבו הנפשי של המבוטח (ע"א 282/89 רוטנברג, שם, 354). עובדת קיומם של התנאים שבסעיף 6(ג) לחוק, ניתנת להוכחה, ככל עובדה אחרת, הן בראיות ישירות והן בראיות נסיבתיות, לרבות על דרך של הסקת מסקנות מהתרחשויות מאוחרות שאירעו לאחר מקרה הביטוח. מן הכלל אל הפרט 28. אפתח ואומר, כי בעניין שלפנינו התקיימו כל התנאים שבסעיף 6(ג) לחוק. התובעת ומנהלה מודי הסתירו מדעת ובכוונת מרמה ענין מהותי מהנתבעת. התובעת, באמצעות מנהלה, פנתה לנתבעת, באמצעות ענבל - סוכנת הביטוח, בבקשה כי תבטח את המטע ועם דרישה כי הביטוח יכנס לתוקפו מהר ככל הניתן. מודי הינו חקלאי מנוסה ובקיא עד למאוד בנטיעות מטעים באזור הצפון. הוא יודע להבחין היטב בין סיכונים אינהרנטיים לעסקי החקלאות ובכלל זה לגידולי מטעים ושמהם ביקש לבטח את התובעת לבין סיכונים לא שגרתיים כגון נזק בזדון. לית מאן דיפליג, כי בהתחשב בנסיבות העניין, דברי האיומים אשר השמיע מוטי באוזני מודי (ביום 27.1.03), לפיהם הוא (מוטי) איים עליו שלא כדין, בפגיעה ברכושו (במטע) ובגופו (להלן: "האיומים") ושני אירועי הנזק בהם חשוד מוטי כמעוול ומזיק: הראשון, מיום 29.1.03, בו נחתכו, באמצעות כלי חד, ארבעת צמיגי טרקטור מסוג סאמר, שבבעלות מודי ואמו ומשמשו לעיבוד שטח המטע, וכן נחתכו צינורות שמן ההידראולי, הבלמים ומערכת הסולר של הטרקטור האמור, נזק הנאמד בסך של 10,000 ₪ (נ/3, ש' 21-23) (להלן: "הנזק לטרקטור"); והשני, מיום 31.1.03, בו עדר הבקר שבבעלות מוטי ובני משפחתו חדר לשטח וגרם נזק לשטח, ע"י הידוק הקרקע (להלן: "הנזק לקרקע"), כל אחד לבדו, לא כל שכן שניהם ביחד, מהווים לפי מבחן אובייקטיבי של מבטח סביר, עניין מהותי, כהגדרתו בסעיף 6(א) לחוק. התובעת ידעה היטב, כי ישנו סכסוך מריר וקשה מאוד לגבי שטח המטע, אשר שימש את מוטי ובני משפחתו כשטח מרעה, למשך 7 שנים לערך לפני שהוחכר לשמעון ועבר לשימושה של התובעת. תכף ומיד לאחר האיומים, הנזק לטרקטור והנזק לקרקע, הגיש מודי (ביום 31.1.03) תלונה למשטרת כרמיאל, בגין מעשים פליליים (לכאורה) אלה (נ/3). עניינים אלה, לפי אופיים וטיבם, רלוונטיים הם עד למאוד לסיכונים שאותם באה הפוליסה לכסות, במיוחד לסיכון של נזק בזדון, ושי בהם כדי להשפיע על נכונותה של הנתבעת, כמבטח סביר, לכרות את חוזה הביטוח בכלל או לכרותו בתנאים שבו. לעניין זה, העידה ענבל (ע"ת-1), כי: "אילו הייתי יודעת שהיו איומים על גופו או רכושו של מודי רובינשטיין או של התובעת, לא הייתי מבטחת אותם". (עמ' 1, ש' 12-13) וכן, האיומים היו רציניים עד למאוד, וסיכויי התממשותם היו גבוהים מאוד. בפועל, האיומים התממשו, וקרו שני אירועי הנזק - הנזק לטרקטור והנזק לקרקע. גם שיקולים של מדיניות משפטית תומכים בסיווג עניינים אלה כ"עניין מהותי", כהגדרתו בסעיף 6(א) לחוק. כמו-כן, עניינים אלה, עשויים, ללא כל ספק, להשפיע על סיווגה של התובעת - המבוטחת, על גובה הפרמייה ועל נכונות הנתבעת - המבטחת, לבטח את התובעת אם בכלל, או בתנאים מיוחדים או בלעדיהם. בלשון אחר: עניינים אלה משפיעים על תוחלת הנזק, ובהתאם על גובה הפרמיה ועל נכונותה הבסיסית של הנתבעת כמבטח סביר להתקשר בחוזה הביטוח הספציפי. 29. התובעת הסתירה מדעת ובכוונת מרמה, מעיני הנתבעת, את העניינים האלה, שהם "עניין מהותי" כהגדרתו בסעיף 6(ג) לחוק. השתלשלות העניינים ומעשיה של התובעת ומנהלה מודי, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, מעידים, כי הסתרת עניינים אלה (האיומים, הנזק לטרקטור והנזק לקרקע) מהנתבעת היתה מדעת ובכוונת מרמה. היסוד הנפשי של התובעת מסוג "ידיעה" ו"כוונת מרמה" הרלוונטיים לסעיף 6(ג) לחוק, מוכח ומוסק מנסיבות העניין, ומהראיות הנסיבתיות הקבילות ובעלות משקל, כפי שפירטתי דלעיל. עניינים אלה, התגלו לנתבעת לאחר חקירה ודרישה ע"י חוקר מוסמך מטעמה ולא ביוזמתו של מודי, כטענתו. מודי אף ידע לספר לחוקר האמור, כי מוטי ובני משפחתו מקושרים למשפחת חלפה בעלמה ומדובר, כהגדרתו, ב"חמולה רעה", ו"חברה" אלה הורסים כל נסיון לגידול חקלאי בקרקע המשמשת כשדה מרעה לעדר הבקר שבבעלותם. (נ/4, עמ' 3, ש' 6-9). 30. סוף דבר. התובעת הסתירה מעיני הנתבעת, מדעת ובכוונת מרמה, עניין מהותי, כהגדרתו בסעיף 6(ג) לחוק. דין הסתרה זו כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. הנתבעת פטורה כליל מתשלום תגמולי ביטוח על-פי הפוליסה (ס' 7(ג)(1) לחוק). התוצאה 31. התוצאה היא, איפוא, כי דין התביעה להידחות. אני דוחה בזה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל מ.ע.מ) בסכום כולל בסך של 5,000 ₪. 32. מילת תודה. ב"כ הצדדים, עוה"ד מ. שרגיל אשר יצגה את התובעת ועוה"ד מ. גנות אשר יצג את הנתבעת, עשו את מלאכתם נאמנה. הם ייצגו את לקוחותיהם בנאמנות, במסירות, תוך שמירה על הגינות ועל יחס כבוד לבית המשפט. על-כן, מבקש אני להודות להם מקרב לב. פוליסהמושבים נחלות ומשקים