להלן פסק דין בנושא אי תשלום לפי פוליסת ביטוח רכב: בפני תביעה על סך 2,622 ₪, אשר הוגשה בעבור חוב בגין אי תשלום לפי פוליסת ביטוח, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר. טוענת התובעת, שהנה חברת ביטוח, העוסקת במתן שירותי ביטוח, כי על פי בקשת הנתבע הוצאה עבורו על ידי התובעת פוליסת ביטוח חובה לרכב. להוכחת טענתה זו מצרפת התובעת העתק פרטי פוליסת הביטוח. הנתבע לא שילם לתובעת את חובו בגין הפוליסה, חרף פניות התובעת. בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי התובעת פנתה אליו בטענה כי לא שילם תשלום ביטוח חובה לשנת 2000, הנתבע טען כי הוא מבוטח אצל התובעת לפני ואחרי תקופת הביטוח הנדונה, ומעולם לא קיבל אף פנייה מהתובעת או מסוכן הביטוח לתשלום בגין החוב הנטען.גם כשפנה אל סוכן הביטוח טען האחרון כי לא יתכן שהתובעת תוציא תעודת ביטוח לפני ששולם לה התשלום במזומן בין באמצעות בנק או כרטיס אשראי. וכן שגם הוא לא קיבל כל פנייה לגבי חובו של הנתבע, הנתבע טוען שבידיו תעודת ביטוח חתומה ולכן התביעה תמוהה, וכי אינו זוכר באיזה אמצעי שילם עבור הביטוח. דיון: הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך התובעת המבקשת סעד, נושאת בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364). אך במקרה דנן נטל השכנוע מוטל על כתפי הנתבע. הטעם לכך הינו, כי טענתו לפיה שילם את מלוא התמורה בגין פוליסת הביטוח היא מסוג "הודאה והדחה". המדובר בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובעת אינה זכאית לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. וכאשר הוא אינו מרים נטל זה, מתקבלת גרסת התובעת, שכן הנתבע הודה בה. (רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320). הדוגמה הנפוצה לטענת "הודאה והדחה" בכל הנוגע לתביעות מכוח חוזה, היא כאשר טוען הנתבע כי פרע את חיובו החוזי כלפי התובע. משמעות הדבר היא, כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעויינות באשר לטענות הנתבע, תזכה התובעת בתביעתה, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה. (ראה: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך, וכן רע"א 7454/96 - איזבינסקי סמיון נ' טיטלבאום שמואל .תק-על 97(1), 368). בדיון מיום 20/04/00 טען הנתבע כי שילם את מלוא התשלום עבור פוליסת הביטוח באמצעות כרטיס אשראי מסוג ויזה, בארבעה תשלומים, והכחיש בתוקף את זיכויו. לאור הקושי בהצגת המסמכים המתייחסים לעיסקאות שבוצעו באמצעות כרטיס האשראי של הנתבע הוצאתי לבקשת ב"כ התובעת המלומד צו הן לחברת "ויזה כאל כרטיסי אשראי בע"מ" והן לחברת "ויזה אלפא" על מנת שיעבירו לבית המשפט ולצדדים את ההעתקים של כל המסמכים המתייחסים לעיסקאות שבוצעו בכרטיסו של הנתבע. התובעת הוכיחה כי הנתבע קיבל מהתובעת תעודת חובה משולמת ששולמה על ידי התובעת בבנק המזרחי, בעוד שהנתבע שחשבונו מצוי בבנק הבינלאומי התחייב לשלם לתובעת באמצעות כרטיס האשראי של אשתו, לא הצליח להוכיח את ביצוע התשלום. מטעם התובעת העידה הגב' מירי קיוויס על הכחשת העיסקה מטעם הנתבע לפי נוהל העבודה עם חברות האשראי ולפי מה שדווח לה על ידי חברת האשראי. אציין כי עדותה של נציגת התובעת הגב' קיוויס לא נסתרה וכן הייתה אמינה עלי וקוהרנטית מאד. בהתאם לצו נשלחו אל בית המשפט ולב"כ התובעת מכתבים מאת חברת האשראי בהם נאמר כי הנתבע לא שילם את תמורת הביטוח, ולחלופין כי חשבונו זוכה בגין דמי הביטוח, בסופו של דבר פרמיית ביטוח החובה לא שולמה על ידי הנתבע. עוד עולה מקריאת מכתבי האשראי כי חשבונה של התובעת במסגרת "ביטוח חובה אקספרס" חוייב בגין ביטול העיסקאות וכי חשבונה של אשת הנתבע הגב' מרים עפרון זוכה בגין העסקאות הללו לאחר יום 11/06/00 ומשכך מובן כי הנתבע לא שילם עבור ביטוח החובה נשוא התביעה. הנתבע אף לא הביא לעדות את אשתו (שמכרטיסה בוצע התשלום) בכדי להפריך את הנ"ל והדבר פועל לרעתו. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה במלואה. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ. רכבביטוח חובהחוב