פסק דין התובעת הינה הבעלים הרשום של רכב מסוג סובארו מ.ר. 03-793-86 (להלן: "הסובארו"), אשר במועדים הרלבנטים לתביעה היתה מבוטחת בביטוח מקיף אצל הנתבעת. ביום 24.11.02 נגנבה הסובארו, התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לקבלת תגמולי הביטוח מכח הפוליסה ומשנדחתה, הגישה תביעתה לבית המשפט. הצדדים אינם חלוקים כי ערך הרכב הינו 26,000 ₪, כאמור מהסכמה דיונית שהוגשה על ידם וקיבלה תוקף בהחלטה מיום 26.9.04 וכן, אין הצדדים חלוקים כי ברכב היו מותקנים אמצעי המיגון הנדרשים עפ"י הפוליסה (ראה נספח ד' לכתב ההגנה). המחלוקת שבין הצדדים הינה האם הופעלו אמצעי המיגון והאם היו תקינים בעת הפעלתם. מחלוקת זו נובעת ועולה מן הטענה שבכתב ההגנה ובמכתב הדחייה, לפיה לא היו השלטים המפעילים את מערכת המיגון תקינים ולפיכך משזו לא הופעלה על ידי השלט, אין התובעת זכאית לתגמולי הביטוח. דיון כאמור, יסודה של התביעה בגניבת הסובארו בליל ה- 24.11.02, עת נסעו התובעת ובני משפחתה לארוע חתונה, החנו את הסובארו בקריית מלאכי, כשבעלה של התובעת, עת/2, החנה את הרכב, נעל אותו והפעיל את האזעקה באמצעות השלט שבידו. לכששבו מן הארוע בשעה 1:00, מצאו כי הסובארו נעלמה. מטעם התובעת העידו 5 עדים (עת/1 - עת/5), כי עת/2 אכן נעל את הרכב והפעיל באמצעות השלט את מערכות האימובילייזר והאזעקה והשלטים - האחד שחור והאחד חום - נמסרו לחוקר מטעם הנתבעת ע"י עת/2, עוד ביום 3.12.02. לטענת התובעת ועת/2 מטעמה, אומנם באחד השלטים לא פעלה המנורה, אך לא היה בכך כדי לפגוע בתקינות הפעלת המערכות ע"י השלט ולפיכך, לא נתנו דעתם לכך ולא דאגו לתקן את המנורה. יצויין, כי השלטים היו בחזקת הנתבעת ו/או החוקר מטעמה והוחזרו לידי ב"כ התובעת רק בישיבת ה- 5.1.04, אם כי החוקר שהינו החוליה המקשרת, לא הובא לעדות בביהמ"ש. מאידך, הובאו לעדות שני מומחים - יעקובי שאול מטעם הנתבעת (עה/1) ותמיר מיכאליס מטעם התובעת (עת/6). יצויין, כי משהוצגו השלטים לעה/1 וזה בדקם בביהמ"ש, נמצא כי השלטים משדרים, אם כי לדברי העד, אין הוא יודע אם אלה השלטים שהועברו לבדיקתם בעבר ע"י החוקר. ותימצא שואל מה תלין הנתבעת על התובעת לעניין זה, משנמצא כי השלטים היו בחזקתה כל העת (עד ליום 5.1.04) ורק החוקר מטעמה יכול לאשר או להכחיש אם אלה השלטים שנמסרו בשעתו לבדיקת השמאי, אם לאו. מאידך, מעדויות עדי התביעה שעשו שימוש בשלט וברכב עובר לארוע, נמצאנו למדים כי השלטים פעלו כשורה, שידרו אות והפעילו את מערכות המיגון, כפי שעולה מעדותם בביהמ"ש. גם עת/6, מומחה מטעם התובעת שבדק את השלטים ביום 10.3.04, מצא כי שניהם תקינים, אם כי באחד מהם (השלט החום) הסוללה חלשה ומעדותו עולה כי הנורית הינה לביקורת בלבד והשלט עובד ופועל גם אם הנורית נשרפה. בעת בדיקת השלטים בביהמ"ש על ידי שני המומחים, פעלו השלטים ושידרו תדר, כפי שנאמר גם ע"י עת/6. יצוין כי הצדדים הרחיבו בסיכומיהם באשר לשאלה האם במועד הארוע פעלו השלטים כשורה ואף חקרו ארוכות את המומחים. דא עקא שהתרשמתי כי מצב בו לא ברור מה נעשה בשלטים מעת שנמסרו ע"י עת/2 לחוקר ועד למועד הבדיקה ע"י כ"א מן המומחים, איזה שלטים הועברו לבדיקה והעובדה כי השלטים עצמם לא הוצאו כראיה והחוקר לא הובא לעדות בביהמ"ש - כל אלה מכרסמים לטעמי בטענות ההגנה של הנתבעת - כרסום של ממש. אמנם לא מצאתי לקבוע כטענת ב"כ התובעת כי יש לראות בחוו"ד עת/6 כ"אפס", דא עקא שגם לא מצאתי בנסיבות, משלא יכול היה לומר ולאשש ברחל בתך הקטנה כי השלטים שהוצגו לו, הם השלטים שהועברו אליו ע"י החוקר, כי יש בחוו"ד זו כדי להביאני למסקנה כי דין התביעה להידחות, משתמצא לומר כי חוו"ד זו הינה הנדבך היחיד עליו נסמכות ראיות ההגנה. אומנם אין הנטל עובר במקרה דנן לפתחה של הנתבעת, כטענת ב"כ התובעת, שכן אין בסייג עסקינן, אלא בהוכחת מילוי תנאי הפוליסה ולפיכך, נותר הוא לפתחה של התובעת. דא עקא, שהתרשמתי ממכלול העדויות שהובאו בפניי, מעדותם של העדים, כי נטל זה הורם על ידי התובעת, דהיינו - הוכח ארוע הגניבה, הוכח כי ברכב היו קיימים אמצעי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה ואף הוכח לטעמי כי אמצעים אלה הופעלו עובר לארוע הגניבה, הן בפועל ע"י עת/2 והן למעשה משהפעיל השלט את מערכות המיגון. מאידך, לא מצאתי לקבוע כי ראיות ההגנה, כפי שהובאו בפניי, מכרסמות באופן משמעותי בגרסת התביעה, באופן שיביאני למסקנה כי זו לא הוכחה ואחת דינה להידחות והמחלוקת בין המומחים, אף היא, אין בה כדי לכרסם בראיות העובדתיות, בהיעדר מידע באשר לשלטים וגורלם, מעת שנמסרו לחוקר ע"י עת/2 ועד הבאתם לביהמ"ש והעברתם לב"כ התובעת, שכן בסמוך למועד מסירתם לא נבדקה תקינות השלטים וכל שנמצא הוא כי נורית החיווי לא דלקה. לפיכך, מצאתי כי לטעמי הוכחה תביעת התובעת כדי מאזן ההסתברויות. לאחר שיקול, לא מצאתי לקבוע אשם תורם במישור חוזי, שכן לא מצאתי בהתנהגות התובעת ובעלה משום רשלנות- לא רשלנות רגילה, בוודאי שלא רשלנות רבתי, שכן עפ"י גרסאות עדי התביעה, פעל השלט ושידר תדר גם ללא הנורית שנשרפה ולפיכך, לא מיהרו להחליפה באחרת. סבורתני, כי לו ביקשה הנתבעת לאשש טענותיה בדבר תיקנות השלט, בניגוד לתקינות הנורה, היה עליה להמציא חוות דעת מומחה מכלי ראשון (ולא בענייננו חוות דעת, הנסמכת על בדיקת חשמל סנקר שלא הומצאה ולא נבחנה בחקירה נגדית) של מי שיכול להעיד ללא היסוס כי בדק את שלטי הרכב הספציפי ומצאם בלתי תקינים. בהיעדר חוות דעת שכזו, עומדת בפניי גרסת התובעים, שלא נסתרה לטעמי. בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לקבל את התביעה במלואה. מאידך, לא מצאתי לפסוק ריבית עפ"י סעיף 28, מאחר ומצאתי כי לפחות על פניו ובטרם תתברר מסכת הראיות בביהמ"ש ומאחר ואין חולקין כי אחת הנוריות לא פעלה, אין לראות בהתנהגותה של הנתבעת "כדחיית הדרישה" שלא בתום לב, באופן שיביאני לפסיקת ריבית עונשית כנגדה. סיכום לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 26,000 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 24.11.02 ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף 15% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן הוצאות משפט, לרבות הוצאות העדים ואגרות ביהמ"ש, ששולמו על ידי התובעת. רכבביטוח מקיף