החלטה התובעת היא אלמנתו של המנוח כפי העולה מתעודת הפטירה וצו הירושה שצורפו כנספחים א' ו ב' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר". לפי כתב התביעה, היה המנוח מבוטח בביטוח "ריזיקו" אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: "המבטחת") למקרה של פטירה ולעניין תשלום חוב מובטח משכנתא שנטל המנוח אצל הנתבע מס' 2 (להלן: "הבנק") באופן שבמקרה של פטירה של המנוח, יכסו תגמולי הביטוח שיגיעו על פי הפוליסה את גובה התשלום לבנק כפי המפורט בעותק פוליסת הביטוח שצורפה כנספח ג' לכתב התביעה (להלן: "הפוליסה"). גובה החוב מובטח המשכנתא, ועל כן גובה התגמולים המגיעים לפי הפוליסה, עמד בעת הפטירה על סכום של -.174,426 ₪ כפי העולה ממכתב הבנק, נספח ה' לכתב התביעה. מסמכים אלה, כמו גם הסכם ההלוואה שבין הבנק למנוח מקיימים את דרישות הדין בכל הנוגע ל"ראיות בכתב" ול"סכום קצוב" הדרושים לצורך הגשת התביעה ב"סדר דין מקוצר". המבטחת דחתה את דרישת התובעת לשלם את תגמולי הביטוח המגיעים לפי הפוליסה בטענות שונות הנוגעות לכך שהמנוח לא גילה לה את מצבו הרפואי עובר לרכישת הפוליסה ואין בשלב זה צורך להידרש לאותן טענות. נשוא החלטה זו היא בקשת המבטחת למחוק מעל התביעה את הכותרת "סדר דין מקוצר". כבר עמדתי לעיל על כך שדרישות הדין לעניין זה התמלאו [ תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984; להלן: "תקנות סד"א" ]; למרות זאת, סבורה המבטחת שיש למחוק את הכותרת האמורה בהסתמך על הוראות סעיף 147 לחוק הירושה תשכ"ה - 1965, לפיהן אין תגמולי הביטוח מהווים חלק מהעזבון העובר בירושה מהמנוח לתובעת אלא שהם משויכים למי שנקבע כמוטב על פי הפוליסה, והמוטב במקרה זה הוא הבנק, כפי הרשום במפורש על גבי הפוליסה והמבטחת מפנה בעניין זה גם להוראות סעיף 12 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). דומה שטענתה האמיתית של המבטחת אינה למעשה למחיקת הכותרת אלא במהותה היא טענה לאי יריבות בינה לבין התובעת מכך שהמוטב על פי הפוליסה הוא הבנק וכביכול אין לתובעת זכות תביעה כלפיה. אין ממש בדברים אלה; אכן, לפי הוראות החוק והפוליסה האמורות לעיל, הבנק הוא הזכאי לסכום תגמולי הביטוח, אולם ברור הוא שלתובעת אינטרס מובהק לכך שאותם כספים ישולמו על ידי המבטחת. אינטרס זה מעוגן בחוק וכך נקבע במפורש בסיפא לסעיף 12(א) לחוק חוזה הביטוח כי מקום שהמבוטח אינו המוטב על פי הפוליסה, אין בכך כדי לגרוע מזכותו "... לתבוע מן המבטח לשלם את תגמולי הביטוח למוטב"; דין דומה וכללי יותר ניתן למצוא בסעיף 38 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. יכול על כן שהתביעה אינה מנוסחת באופן מוצלח במובן כך שהיה על התובעת להדגיש שהסעד המבוקש בה אינו בתשלום סכומי הביטוח לידיה אלא לידי הבנק, שממילא היה אמור לקבל ממנה אותם; אין בכך כדי להכשיל את התביעה או להצדיק את הבקשה, אפילו הייתי רואה בה בקשה למחיקת התביעה מחוסר יריבות, לא כל שכן שהיא באה כבקשה למחיקת הכותרת. אם יש צורך בכך, ניתן לראות את התביעה כמתוקנת באופן שהסעד העיקרי יהיה לתשלום סכומי הביטוח לידי הבנק לשחרור יתרת חוב המשכנתא וזאת יכול אני לעשות כפי סמכותי לפי תקנה 524 לתקנות סד"א [ ראה לדוגמה: ע"א 5485/99 יעיש פינטו ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נד3 עמ' 337 ]. סעד אחר שנתבע הוא החזר אותם סכומים ששולמו על ידי התובעת לבנק מעת הפטירה והוא סעד שלו זכאית התובעת עצמה מכך שאם בדין עמדתה שהיה על המבטחת לשלם לבנק את תגמולי הביטוח, הייתה היא פטורה מתשלומי החוב לבנק. לא היה כל צורך וטעם בהגשת בקשה זו. מהראוי הוא שהמבטחת תתמודד עם התביעה לגופה, היינו בשאלה האם בדין זכאית היא להפטר מחבותה שעל פי הפוליסה אם לאו, ולא תנסה לשים מכשולים טכניים ודיונים שאינם מקדמים דבר ואין בהם אלא בזבוז זמן ומשאבים של בעלי הדין ובית המשפט. הבקשה נדחית. המבטחת תשלם לתובעת את הוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.7,500 ₪ ומע"מ. בקשת רשות להתגונן תוגש על ידי המבטחת, אם רצונה בכך, בתוך 20 יום מעת מסירת החלטה זו לידי בא כחה והגשתה מותנית בתשלום הסכום האמור לעיל עד למועד ההגשה. סדר דין מקוצר