חברת ביטוח הגישה בקשה לחסות (להפוך לחסוי) דוח חקירה, המהווה חלק מראיותיה, עד לאחר סיום פרשת התביעה. לטענתה, המחלוקת בתיק זה נסבה, בעיקרה, על שאלת קיומו של מקרה ביטוח אמיתי. להלן החלטת בית המשפט בנושא בקשה להגיש דו''ח חקירה רק לאחר פרשת התביעה: החלטה הרקע התביעה שבפני הינה תביעתו של התובע, כנגד מי שהיתה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, חברת הביטוח שאצלה היתה לתובע פוליסת ביטוח, שכללה - בין השאר - כיסוי ביטוחי לנזקי פריצה. התובע הינו הבעלים של בית עסק, "מקור הברק", שעוסק במכירת מכונות שטיפה מסחריות לקניונים. לדבריו, בית העסק נפרץ בליל ה-21.12.04 ונגנבו מבית העסק מכונות שונות. הנתבעת סירבה לשלם לו תגמולי ביטוח, וזאת מאחר שלטענתה - מדובר בתביעת מרמה. לא היתה פריצה, לא ארעה חדירה לבית העסק ולא נגנבה תכולה מבית העסק. הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה הנתבעת הגישה בקשה לחסות דוח חקירה, המהווה חלק מראיותיה, עד לאחר סיום פרשת התביעה. לטענתה, המחלוקת בתיק זה נסבה, בעיקרה, על שאלת קיומו של מקרה ביטוח אמיתי. המחלוקת הינה גם, כמובן, לענין הנזק, אך בראש וראשונה - על עצם קרות מקרה הביטוח. טענתה שמקרה הביטוח לא אירע נתמכת, בין השאר, בדוח החקירה שבידיה, ועל כן היא מבקשת, מכח תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות) ובהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח', פד נה(1) 515 (להלן - הלכת סוויסה), לאפשר לה לדחות את גילוי דוח החקירה. הדוח צורף, במעטפה חתומה, לעיוני בלבד. התובע מתנגד לבקשה מכל וכל. לטענתו, עובדות המקרה שבפני שונות בתכלית ממקרה סוויסה, שכן בענין סוויסה היה חשש שמא מסר התובע לחוקרי המבטחת גרסה שונה מגרסתו בכתב התביעה, ודרישתו לעיין בהודעתו לחוקר נועדה לאפשר לו להתכונן לחקירתו. לכן, במקרה ההוא, היה למבטחת יסוד לגיטימי לטעון שמן הראוי להעמיד את הענין במבחן החקירה שכנגד. לא כך, טוען התובע, בעניננו: אין כל ראיה שהתובע מסר לחוקרי הנתבעת גרסה שקרית, ולכן העיון בדוחות החקירה ישרת טוב יותר את גילוי האמת, מאשר חיסוי הדוח, כבקשת המבטחת, הרוצה לא "לשחק בקלפים פתוחים". התובע מזכיר, כי הכלל הרחב הוא גילוי, והחריג - חיסוי, ולכן יש לפרש את הסייג לכלל על דרך הצמצום. לחילופין, טוען התובע, אם יתיר בית המשפט את חיסוי הדוח, עליו להשאר חסוי לאורך כל המשפט, בהיותו מסמך שהוכן לקראת משפט. לענין זה מפנה התובע להמ' 3916/97 גולדשטיין נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי כבוד השופט ד' חשין). עוד טוען התובע, כי בית המשפט ראה את דוחות החקירה ולכן עשוי להווצר חוסר שוויון בכך, שתהיה בפני בית המשפט טענה, העולה מדוחות החקירה, שהתובע לא יכול להשיב עליה ובכך עשוי להיווצר עיוות דין. ביקשתי מהנתבעת - בהחלטתי מיום 17.9.06 - להסביר מהו הנספח האחרון שצורף לדוח החוקר, כיצד הושג ועל ידי מי, ובתשובתה הבהירה כי מדובר בתמליל של שיחה, של אדם שצלצל לנתבעת וטען שלא קרה מקרה הביטוח. חוקר הנתבעת שוחח עימו, השיחה הוקלטה והנספח הוא תמליל אותה שיחה. לדבריה, התיק עומד על אמינות התובע וכאשר מדובר בתיק מרמה, מלכתחילה אין שוויון בין הצדדים, שכן לצד המרמה יתרון. דיון והכרעה עיינתי בטענות הצדדים ובדוח החוקר והגעתי למסקנה, כי יש להתיר דחיית מתן האפשרות לתובע לעיין בדוח החוקר, עד לתום ראיות התביעה. אמנם, צודק התובע, כי הכלל הוא גילוי, וחסיון - החריג. אך במקרה מתאים רשאי בית המשפט שלא להתיר עיון במסמך שנטענה לגביו טענת חסיון, הכל - בהתאם להוראת תקנה 119 לתקנות. בנוסף, בהתאם לתקנה 112 לתקנות, רשאי בית המשפט לדחות את המועד לגילוי מסמכים למועד אחר, או לתת כל צו אחר הנראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים. כשם שרשאי בית המשפט לדחות את הגילוי למועד אחר, כך רשאי הוא לדחות גם את העיון למועד אחר. אינני מסכימה עם טענת התובע, כי המקרה שבפני שונה לחלוטין ממקרה סוויסה. אני סבורה, שכאשר טענת המבטחת היא שהתובע מנסה לרמות אותה, שכן מקרה הביטוח לא התרחש כלל, או לא התרחש כנטען, זהו סוג המקרים אליהם מתייחס, במפורש פסק דין סוויסה: "בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות" (עמוד 527 לפסק הדין). ההדגשות הוספו. במקרה דנן, מבלי לחשוף בהחלטתי את תוכנו של דוח החוקר, ניתן לומר שהוא כולל מידע, שראוי שהתובע יציג ראיותיו מבלי שתהיה לו, טרם ההצגה, אפשרות לעיין בו ו"ליישר קו" בהתאם לקלפים שבידי הנתבעת. תחילה על התובע לבסס את עילת תביעתו, ולהראות שמקרה הביטוח התרחש, כפי שהוא טוען, ואם יצליח לעשות כן, מן הסתם יקטן מאד משקלן של הטענות שבפי הנתבעת, העולות מדוח החקירה. אינני מסכימה עם טענת התובע, כי אם אורה על דחיית העיון בדוח החוקר, עלי להורות על אי הגשתו בכלל, שכן הוא חסוי מכח היותו מסמך שהוכן לקראת המשפט. יש להבחין בין שתי טענות: טענה שמסמך מסוים חסוי, משום שהוא הוכן לקראת משפט, ואז הטוען לחסיון מבקש שלא להגישו כלל, לעומת טענה כי יש לדחות את העיון במסמך, בהתאם להלכת סוויסה. הטענות אינן דומות, לא מבחינת הרציונל שמאחוריהן, לא מבחינת טעמיהן ולא מבחינת התוצאה של קבלת הטענה, וכאן עסקינן בטענה מהסוג השני (ר' החלטתי בענין ת"א 39482/05 דוידוביץ' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). בעל המסמך הוא שיכול לבחור באיזה משני הנתיבים הנ"ל הוא מבקש לילך, וכאשר יבחר באחד מהם - בית המשפט יבחן האם יש בסיס לבקשתו, הכל - בהתאם לדין. לאור כל האמור - אני מתירה לנתבעת לדחות את מתן זכות העיון בדוח החקירה, על נספחיו, לתובע - עד לתום פרשת התביעה. מובהר לנתבעת, כי ככל שהנספחים הם תמלילים של הקלטות, או הודעות שגם הוקלטו, יהיה עליה להעמיד לרשות התובע גם עותק מההקלטה, ולא רק של התמליל/ההודעה, כדי שהתובע יוכל לבדוק נכונותם ודיוקם. שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תוכרע בסופו של יום, עם התיק העיקרי. דו"ח חקירהפרשת התביעה