פסק דין יסודה של התביעה שבפני בארוע גניבה שארע בלילה שבין ה-19.9.05 - 18 עת נגנב קטנוע מסוג סאן יאנג מ.ר. 14-393-23 (להלן:"הקטנוע") שהיה בבעלות התובע ומבוטח אותה עת בביטוח מקיף באמצעות הנתבעת. הנתבעת אינה מכחישה קיומה של הפוליסה, אולם תביעתו של התובע לתשלום תגמולי הביטוח נדחתה על ידה בטענה - כעולה מכתב ההגנה - כי עסקינן במרמה בתגמולי ביטוח מאחר והנסיבות כפי שהן עולות מדו"ח החקירה, ומסירת פרטים כוזבים מעלות חשד כי התובע עשה יד אחת עם הגנב ע"מ לקבל תגמולי ביטוח במרמה. כן טוענת הנתבעת כי לא התקיימו התנאים המוקדמים לכיסוי הביטוחי מאחר ולא הופעלו אמצעי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה. אם כי יש לציין כבר בשלב זה כי דו"ח החקירה לא הוגש והחוקר לא התייצב לעדות בביהמ"ש ולדברים משקל בבוא ביהמ"ש לבחון את נטלי השכנוע, מקום בו טוען המבוטח טענת מרמה. ולגופו של עניין - האם הוכח מקרה הביטוח ע"י התובע והאם הרים הלה את הנטל להוכיח קיומו של מקרה הביטוח, לטעמי, התשובה לכך חיובית. לגירסת התובע הוא הגיע לביתו בערב ה - 18.9.05 קשר את הקטנוע, נעל את ההגה ושמע את דריכת האזעקה של הקטנוע, באם נכונה גירסה זו הרי שהתובע עמד בדרישות המיגון המפורטות בפוליסה, שכן עפ"י נספח ג' אישור מתקין האזעקה אליו הופנה ע"י הנתבעת נאמר כי האזעקה נדרכת באופן אוטומטי, בין דקה ל - 5 דקות מרגע כיבוי האופנוע. בנסיבות אלה ובשים לב לנספח ג' שהוגש בהסכמה ובשים לב לעדותו של התובע שלא נסתרה לטעמי, ולא מצאתי סתירות בין גירסתו בפני לזו שנמסרה על ידו לחוקר בסמוך לאחר האירוע, הרי שניתן לאמר כי גירסת התובע, גירסת אמת היא, התובע הוכיח למעלה ממאזן ההסתברויות כי המיגונים היו קיימים בקטנוע והופעלו על ידו ובכך מולאו תנאי הפוליסה. הסתירות השוליות בהן נאחזת הנתבעת בגירסאות התובע אין בהן כדי לפגוע במידת מהימנות ובמידת האמון שנותן ביהמ"ש לדבריו. אינני סבורה כי מדובר בגירסה חלקלקלה, כפי שמכנה הנתבעת את עדות התובע, דווקא העובדה כי אין מדובר בגירסה עליה חוזר התובע כמי ששינה משנתו על מנת שלא ליפול בפח היקוש של החקירה הנגדית, דווקא היא מוסיפה לאמינות התובע ולא התרשמתי כי מדובר בעד שאינו דובר אמת ובשים לב לעובדה כי התובע הינו עד יחיד בנסיבות הרי שמעבר לאזהרה המפורטת בסעיף 54 לפקודת הראיות שקלתי היטב את גירסת התובע ומהימנותו ואני סבורה כי ניתן לסמוך עליה הן בנושא הפעלת אמצעי המיגון והן בדחיית הטענה כי ידו של התובע היתה בהעלמת הקטנוע. ובאשר לסוגיה השניה - דהיינו, אירוע מקרה הגניבה - לגירסת התובע זו התגלתה למחרת בבוקר בשעה 04:00 עת יצא מביתו ללכת למקום עבודתו, לדבריו, תחילה היה עליו להגיע למקום העבודה על מנת לפתוח את המקום ולהכניס את העובדים ורק אח"כ התפנה לטפל בנושא הגניבה לרבות ביטול כרטיס האשראי והודעה למשטרה כשלדבריו צירף כראיה הן גיליון הנוכחות נספח ד', המצביע על תחילת עבודה בשעה 03:56, הן את נספח ה' המצביע על פירוט השיחות למוקד 144 בשעה 04:13 ולמוקד לאומי קארד בשעה 04:16 וכן את נספח ז' לפיו התקבלה התלונה במשטרה בשעה 05:27 וכן המציא את החוטים שנמצאו במקום שמקורם באזעקה שחובלה, כל אלה מצביעים ביחד על מהימנות גירסת התובע בשים לב לכך כי עסקינן בשעות הבוקר המוקדמות. גם רעייתו העידה כי העיר אותה בשעה 04:10 וסיפר לה אודות הגניבה. מכלול עובדות אלה מצביע לטעמי על מידת המהימנות שיש ליתן לגירסת התובע אשר פעל לדעתו כאדם הסביר כשהוא מנסה לתמרן בין מחוייבותו למקום העבודה מחד והצורך למהר ולטפל בנושא הגניבה מאידך. לא התרשמתי כלל ועיקר ממכלול הדברים כי יש רגליים לטענה כי ידו של התובע היתה בביצוע הגניבה ומכל מקום משטוענת זאת הנתבעת נטל ההוכחה מוטל על שכמה להוכיח הטענה (סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח) ונטל זה לא הורם לא מניי ולא מקצתיי, לא באמצעות החקירה הנגדית ובוודאי שלא באמצעות עדות פוזיטיבית נוגדת משנמנעה הנתבעת מלהביא עדים מטעמה ואף החוקר אשר על תוצאות חקירתו נסמכת דחיית התביעה לא הובא לעדות. לפיכך מצאתי לקבל את תביעת התובע ולדחות את טענת ההגנה של הנתבעת. אשר לגובה הנזק. עסקינן בקטנוע שנרכש שבועיים לפני האירוע בסך של 17,800 ₪ (כעולה מהחשבונית מס נספח א') ולפיכך ובשים לב לאמור לעיל זכאי התובע לתשלום מלוא ערכו של הקטנוע. שקלתי וחזרתי ושקלתי את טענת ב"כ התובע לפיה יש לחייב את הנתבעת בריבית עפ"י סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, אולם בסופו של יום לא שוכנעתי כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב שיביאני למסקנה כי אכן יש להטיל עליה חבות עונשית. סיכום התוצאה הינה כי אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 17,800 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 19.8.05 ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף הוצאות משפט (סכומי האגרות ששולמו) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ. קטנוע