הנתבעים התחייבו לשלם לחברת הביטוח דמי ביטוח באמצעות הוראת קבע לחשבונה של חברת הביטוח בבנק, הנתבעים חדלו מלשלם וכן כל פנייה לנתבעים על מנת שישלמו את חובם לא נענתה. להלן פסק הדין בתביעת חברת הביטוח בנושא דמי ביטוח באמצעות הוראת קבע: פסק דין בפני תביעה על סך 2,636 ₪, אשר הוגשה בעבור חוב בגין אי תשלום לפי פוליסת ביטוח, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר. טוענת התובעת, שהנה חברה בע"מ, העוסקת בעסקי ביטוח, כי הנתבעים בעצמם ו/או על ידי שליחם פנו אל התובעת באמצעות סוכן הביטוח מר חנוך כץ ובהתאם לבקשתו הוצאה פוליסת ביטוח רכב. התובעת מצרפת העתק פרטי פוליסת הביטוח. הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת באמצעות הוראת קבע לחשבונה של התובעת בבנק את דמי הביטוח המגיעה לתובעת ע"פ הפוליסה.דא עקא, הנתבעים חדלו מלשלם וכן כל פנייה לנתבעים על מנת שישלמו את חובם לא נענתה. מנגד, טוען הנתבע כי הרכב המבוטח נשוא התביעה נפגע ביום 04/08/03 בתחילת תקופת הפוליסה ונגרם לו נזק בסך 2,931 ₪, סוכן הביטוח טיפל בקבלת הפיצוי המגיע לנתבעים אך לבסוף לא קיבלו הנתבעים כל פיצוי לכן דורשים כי התובעת תקזז את הסך הנ"ל ותשלם להם את היתרה. דיון: בתיק זה, התובעת הינה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענתה עליה הוא מוטל. יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי, "הדין בראי הפסיקה" מהדורה משולבת ומעודכנת , תשמ"ד - 2003 עמוד 1506 ואילך כותב: מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות, לזכותו של הנושא בנטל השכנוע: ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי; ואת מקומו תופסת "השקילות". בהמשך כותב: " הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים: האחד -"המוציא מחברו עליו הראיה" ויכול שיהא זה התובע ויכול שיהא זה הנתבע, הכל לפי העניין. והשני : דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי; הן לעניין הוכחת יסודות העילה/ ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות". בדיון מיום 20/03/05 העיד מטעם התובעת מר חנוך כץ סוכן ביטוח (להלן: "הסוכן") אשר בזמנים הרלוונטים ביטח את רכבם של הנתבעים באמצעות סוכנותו. עדותו של הסוכן הייתה עדיפה עלי מעדותו של הנתבע שכן תואמת היא את מהלך הדברים והגיונם. הסוכן אף טען כי הנתבעים לא מכחישים את עריכת וקבלת הפוליסה אלא עיקר טענתם היא קיזוז, וכי הטיפול בארוע התאונה של הנתבעים והנזק לרכבם הופסק בשל העובדה כי הנתבע בסיומה של הפגישה במשרדו של הסוכן לקח מתיק הלקוח שלו ללא אישור הסוכן או מי מעובדי משרדו שני מסמכים האחד טופס הודעה על מקרה ביטוח והשני טופס מינוי שמאי, חרף בקשת הסוכן מהנתבע בשיחה טלפונית שקיימו סירב האחרון להחזירם למרות שהסוכן הבהיר לו כי ללא המסמכים הנ"ל לא יוכל הסוכן לטפל בבקשת הנתבעים. באותו דיון טענה ב"כ התובעת המלומדת כי טענת הקיזוז עליה מסתמך הנתבע בהגנתו אינה מפורטת דיה ואינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה, על כן לעניין טענת הקיזוז, ההלכה הפסוקה היא (ראה ע"א 725/87 - חברת ביר-טל סחר מזון נ' חברת אולבקיס בע"מ, פ"ד מד (1) 177) שיש לפרט היטב טענת הקיזוז הנטענת במסגרת כתבי הטענות. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות תאונה ונזק שנגרם לרכב ועל פיצוי שאמור היה להתקבל, הלכה פסוקה היא שיש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק כשמנסחים כתב תביעה. טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר בע"א 236/83 (לאור נ. בנק איגוד לישראל בע"מ - לא פורסם, בעקבות ע"א 544/81, מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד, פד"י ל"ו(518 ,(3),וכן לאור ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ(2) 765, יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. הפסיקה קובעת בנוסף כי טענת קיזוז שלא הומחשה במידת האפשר, בית המשפט לא יתחשב בה. (ראה לעניין בקשת רשות להתגונן הנסמכת על טענת קיזוז שלא פורטה כראוי, גם ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' ויסנברג בפש"ר, פ"ד לז(2) 355, ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סחר סיכוני חוץ, פ"ד מה (5) 729.) הרבה טענות קיזוז נדחו ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן מטעם זה בלבד ועל כן יש להקפיד בהבאת הטעון באופן הדווקני ביותר, כפי שמציין זאת השופט אורי גורן ב"סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 323. אין ספק שפירוט כזה לא נעשה בתצהיר שבפני. עוד טענה ב"כ התובעת כי ע"פ תצהירה של הגב' ציוני כל שהגיע לנתבע לאחר הקיזוז הוא סך של 149 ₪ בלבד. התנהגותו של התובע בהגשת הסכם פשרה מוסכם כביכול לבית המשפט תהיה לו לרועץ, שכן לא יעלה על הדעת שהנתבע ימעיט בכבודו של בית המשפט בלשון המעטה ויגיש הסדר מוסכם על דעת שני הצדדים כביכול, ובעת שהתובעת מודיעה לבית המשפט לפנים משורת הדין כי המו"מ לעניין הפשרה לא צלח מגלה היא לתדהמתה כי הסדר הפשרה הוגש והתיק נסגר, כתוצאה מכך נאלצה התובעת להוציא הוצאות שונות בגין פתיחת התיק וקיום דיונים נוספים, הוצאות אלו ילקחו בחשבון. במקרה דנן, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתה. הנתבע כאמור הודה בקיומה של הפוליסה והחוב וטעתו היחידה לקיזוז לא נוסחה כנדרש בנוסף אציין כי עדותן של התובעת ועדייה היו אמינות עלי וקוהרנטיות הותירו בפני רושם אמין לכן די לי בנקודה זו כדי להביא להצלחת התביעה. לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם) ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע 1, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 2,363 ₪, כמו כן ישלם הנתבע 1 לתובעת סך של 1,000 ש"ח בעבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. הסך הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנקסדר דין מקוצרהוראת קבע