במשפט העברי יש התייחסות לשאלת הוכחת נזק. הרמב"ם פסק (הלכות חובל ומזיק, פרק ז, הלכה יז) כי כל המזיק ממון חבירו ואינו יודע מה הזיק, הרי הניזק נשבע בתקנת חכמים ונוטל . לעניין מעמדה המשפטי של השבועה ראה מאמרו של הרב ידידיה כהנא, שבועה - תשלום, נאמנות או פטור מחוסר ראיות?, בתוך קובץ משפטי ארץ ב, עמ' 441 ואילך. על כל פנים, העולה מן הדברים הוא, שדי בשבועת הניזק לעניין גובה נזקו, ואין עליו להביא ראיות נוספות לעניין זה. כדברי הרמב"ם פסק גם בשלחן ערוך (חשן משפט שפח, א). מעיר על כך ב"שפתי כהן" (ש"ך) מנושאי כליו של השלחן ערוך, כי זה דווקא כאשר המזיק טוען, שאינו יודע מה הזיק, אך אם המזיק מכחיש את טענת הניזק לעניין גובה הנזק, וטוען שהנזק היה בשיעור נמוך יותר, אין להסתפק בשבועת הניזק, ועליו להוכיח נזקו. בהתאם לעמדה זו, אין מוטל על התובע-הניזק הנטל להוכיח נזקו בהעדר טענה פוזיטיבית מצד הנתבע-המזיק לנזק נמוך יותר מהנזק הנתבע, וניתן להסתפק במקרה זה בשבועתו של הניזק, כל עוד מדובר בנזק סביר בנסיבות העניין, וזאת כפי שעולה מהמשך דבריהם של הרמב"ם והשלחן ערוך שם. הוכחת נזקהמשפט העברי