החלטה בפניי בקשה לדחיית התובענה מחמת התיישנות. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות. ביחס לנתבעת מס' 1, נדרשת חברת הביטוח מגדל להעביר את הכספים המופקדים בידיה במסגרת פוליסות ביטוח מנהלים לטובת התובע. ביחס לנתבעת מס' 2, היא המבקשת בענייננו, עותר התובע, כי ביהמ"ש יצהיר, שהתובע הוא הזכאי לקבלת כספי הפדיון. טענות המבקשת: המבקשת, היא הנתבעת מס' 2, טוענת כי התובענה התיישנה, הואיל והתובענה מבוססת על הסכמה, נטענת משנת 1985, ומשכך אכיפתו של אותו הסכם משנת 1985, אפילו יוכח, התיישנה. עילת התביעה, כך נטען הינה משנת 1985, ולכן התיישנה. עוד נטען, כי כאשר ההוראות מוכחשות, וטיבן אינו ידוע, ומאין מחלוקת, כי ההוראות הנטענות והמוכחשות ניתנו בשנת 1985, הרי יש לקבוע כי התובענה התיישנה. טענות התובע: התובע טוען, כי הנתבעת חתמה על מסמכים להעברת הזכויות שהיו לה בפוליסות לטובת התובע בשנת 1985, וכי המדובר בהוראה לטובת אדם שלישי, ולכן מהווה הוראה בלתי חוזרת, כמוה כייפוי כוח בלתי חוזר שאין ההתיישנות חלה לגביו, משום שהמדובר בזכות המוענקת לצד שלישי שהינה בלתי הדירה. התובע טוען עוד, כי הואיל והפוליסות לא היו נזילות הרי רק כאשר הפוליסות הפכו לנזילות וניתן היה לפדות את כספי הפוליסות במלואן הרי התגבשה עילת התביעה. עוד נטען כי עילת התביעה התבססה על התחייבות חברת מגדל שהבשילה בימים אלה. דיון: עיון בבקשה ומיוחד בתגובה מעלה, כי ביהמ"ש אינו יכול בשלב זה של הדיון להידרש לבקשה הנוגעת להתיישנות התובענה. הבקשה והתגובה לתגובה רצופות אמירות המתייחסות לכך, שאין בידי התובע את מסמכי ההעברה המקוריים או העתקם אלא רק אינדיקציות בדמות אישור של חברת הביטוח לעצם קבלת הוראות ההעברה של הפוליסות לטובתו. כלומר, לתובע אין את המסמכים שנת 1985, בהם ניתנה ההוראה הנטענת על ידו, במסגרתה הסכימה הנתבעת להעברת זכויותיה בפוליסה לטובת התובע, כנטען על ידו, אלא מסמכים אחרים מהם הוא לומד על ביצוע אותה העברה נטענת. הנתבעת טוענת כי התובע אינו רשאי לנסות ולהוכיח את טענתו בשל קיומה של ההתיישנות. אינני סבורה כן. העובדה, כי אין בידי התובע את המסמכים הרלוונטיים, אלא מסמכים אחרים נוגעת לשאלת עצם ההוכחה, ואיך התובע יוכיח את תביעתו. שאלה זו הנוגעת לנטל ההוכחה, ולהצלחת התובע להוכיח את תביעתו אין כל נפקות לשאלה האם בפנינו עילת תובענה שהתיישנה. שאלת ההתיישנות נוגעת לעילת התביעה, ואין בפני תובענה כספית כנגד הנתבעת. התובענה הכספית הינה כנגד חברת מגדל, וככל שמגדל תעמוד על טענת ההתיישנות אדרש לה במועד הראוי. כנגד הנתבעת, התובענה נוגעת לזכויות הנטענות על ידה בפוליסות, ולטענה כי כספי הפוליסות אמור להיות מועבר לתובע לאור העברת הזכויות בפוליסות לטובתו. כלומר, כרגע המצב העובדתי , שאינו שנוי במחלוקת הינו, כי בחברת מגדל קיימות שלוש פוליסות, בהן הנתבעת רשומה כמוטבת, בעוד התובע טוען כי הוא זכאי לכספים שהצטברו בהם. על מנת לדון בסוגיית ההתיישנות, עלי לבחון את הטענות העובדתיות הבאות, (בין היתר), האם אכן ניתנה הוראה בלתי חוזרת על ידי הנתבעת? האם הייתה מניעה חוקית או אחרת להעברת הזכויות על פי הפוליסות לטובתו? האם ההוראות הבלתי חוזרות הנטענות הועברו לחברת מגדל? מהו אורך חיי הפוליסות? ועוד, טענות עובדתיות, שהצדדים חלוקים בהם, ואשר יש נפקות לבירורם בטרם אדרש לשאלה האם התובענה כנגד הנתבעת התיישנה. עוד יש להתייחס לטענת התובע, כי יש לראות בהוראה הבלתי חוזרת משום חוזה שזכויות צד שלישי תלויות בו, ולשם כך יש לברר מה היו ההוראות שניתנו על ידי הנתבעת, אם בכלל ניתנו הוראות כאלה, ומה הייתה נפקות ההוראות שניתנו ככל שניתנו. לא ניתן לקבוע כי התובענה התיישנה, מבלי לברר את טענות העובדתיות, במיוחד נוכח המחלוקת העובדתית העולה מכתבי הטענות על פיה , לדעת הנתבעת הזכויות על פי הפוליסות לא הועברו לטובת התובע, ולעומת זאת טענת התובע, כי במתן ההוראה הבלתי חוזרת העבירה הנתבעת את זכויותיה לטובת התובע, ואין צורך בביצוע פעולה נוספת מעבר להעברת הסכומים המופקדים בפוליסה לטובתו. כלומר, קיימת שאלה עובדתית ומשפטית הנוגעת למהות הפעולות שיש צורך לבצען על מנת להעביר את הזכויות בפוליסות לטובת התובע. לפיכך, אני סבורה כי דין הבקשה בשלב הזה להידחות, ויש לבחון את הנושא במסגרת ההליך גופו לאחר הבירור הראייתי של מכלול הטענות והראיות כפי שיובאו. הבקשה נדחית. התיישנות תביעות ביטוחביטוח מנהליםהתיישנות