פסק דין מבוא וטענות הצדדים בפניי תביעה לתשלום דמי ביטוח, בסך 7,211 ₪, בגין חידוש הביטוח המקיף לרכבו, החל מתחילתה של תקופת הביטוח החדשה ביום 1.9.03 ועד לביטול החוזה על ידי הנתבעת, עקב אי-תשלום, ביום 22.4.04. התובעת טוענת, בהסתמך על עדות הסוכנת מטעמה, כי הנתבע אישר טלפונית באזני הסוכנת את רצונו לחדש את הביטוח, בהמשך לתקופת הביטוח הקודמת שבה היה הרכב הנדון מבוטח אצל הנתבעת, על פי ההצעה שקיבל. הנתבע טוען, ואף העיד, כי שיחותיו עם הסוכנת לא נסבו אלא על הצעת הביטוח, וכי בשום שלב לא נכרת בפועל חוזה ביטוח. הנתבע הטעים בעדותו כי אינו נוהג לחדש ביטוח באופן 'אוטומטי', אלא לבצע 'סקר שוק' מחדש עובר לתחילתה של כל תקופת ביטוח. הנתבע העיד כי בסמוך למשא-ומתן עם התובעת החליט שלא להשתמש ברכב הנדון, על מנת לחסוך בעלויות, ולפיכך לא ביטח אותו בביטוח מקיף - לא אצל התובעת ולא אצל מבטח אחר. ממצאים עובדתיים 4. המדובר, אפוא, בגרסה מול גרסה בדבר מה שהוסכם או לא הוסכם בשיחות טלפוניות בעל-פה. שום צד לא הביא ראיות חיצוניות לאישוש גרסתו. שום צד גם לא הצביע על אי סבירות בגרסת זולתו, בין מבחינה הגיונית ובין מבחינת ניסיון החיים. 5. התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבע התחמק מלגלות כי לא עשה ביטוח לרכבו הנדון אותה שנה, גם לא בחברת ביטוח אחרת, וכי הדבר פוגם במהימנותה של גרסתו. אין דעתי כדעתה. אדרבא: לו עשה ביטוח בחברה אחרת, תוך שהוא שוכח לבטל את החוזה שנכרת-כביכול עם התובעת, היה לנתבע עניין להתכחש להסכמתו לחידוש הביטוח, על מנת להימנע מתשלום כפול. אולם משלא עשה ביטוח אחר - לא היה לנתבע אינטרס להותיר עמימות בשאלת חידוש הביטוח מול התובעת. ממה-נפשך: אם לא חפץ הנתבע בביטוח, לא היה לו אינטרס להסתיר זאת מן התובעת, ובכך לחשוף עצמו לתביעה לתשלום דמי ביטוח - כפי שאמנם אירע. אם חפץ הנתבע בביטוח, לא היה לו אינטרס בעמימות כאמור, שהייתה חושפת אותו לסיכון שאם יארע מקרה הביטוח - תתנער התובעת מחבותה, אם על יסוד אותה עמימות ואם עקב אי-התשלום. 6. מסקנתי, אפוא, כי נפלה אי-הבנה בין התובעת לבין הנתבע, בשאלת חידוש הביטוח. עתה עליי לקבוע מי נושא בסיכון לנזקיה. נטל ההנהרה של הסכמות ביטוחיות 7. בחינתם של שיקולי מדיניות בדבר התנהלות נכונה של מבטחים, במשא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה ביטוח, מובילה אותי למסקנה כי הסיכון הנובע מאי-הנהרתן של הסכמות ביטוחיות רובץ על המבטח; זאת מעבר לסיכון הכרוך בכל עמימות מבחינתו של מי שנטל הראיה מונח לפתחו. 8. סעיף 2(א) בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, מורה כי "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה". ברור כי לו מולאה חובה זו בענייננו, הייתה אי-ההבנה בין התובעת לנתבע מתגלה מייד. 9. מגמתו הכללית של חוק חוזה הביטוח הנה צרכנית. האחריות המוטלת על המבטח גדולה מזו המוטלת על המבוטח, נוכח היותו של המבוטח הצד החלש יותר, בדרך כלל, והפגיע יותר במקרה של כשל ביטוחי. גם במובן זה יש לצפות מן המבטח שידאג למניעתן של עמימויות כזו שנתגלעה כאן, הצופנות בחובן סיכונים חמורים למבוטח - כגון במקרה שבו אי-ההבנה הפוך מבענייננו. כלומר, על המבטח לתעד משא-ומתן ביטוחי, ולהחתים את המבוטח על כל הסכמה או אי-הסכמה מהותיים לחוזה הביטוח. 10. אוסיף ואומר כי הפחתת סיכונים היא תכליתו ונשמת אפו של חוזה הביטוח. כל עמימות ואי-וודאות מגדילות את הסיכון, וחותרות תחת תכליתו של הביטוח. 11. המבטח יכול למנוע עמימויות כאמור בקלות רבה. גם אם הוא מעדיף, למען היעילות, להניח כ'ברירת מחדל' את חידושו של חוזה ביטוח מתקופה לתקופה, עליו להעמיד את המבוטח, בכתב, על הנחתו זו, ולאפשר לו, על ידי כך, להעמיד את המבטח על טעותו - אם אמנם אין המבוטח חפץ בחידוש הביטוח כאמור. דומה כי נוהג מעין זה אמנם רווח בשוק הביטוח. 12. אמנם, סעיף 6(ב) בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי "קביעת המציע שהעדר תגובה מצד הניצע ייחשב לקיבול, אין לה תוקף". אולם, ביחסים מתמשכים בין מבטח למבוטח וותיק שלו - יתכן כי יש מקום לקבוע שאי-תגובה על מכתב כאמור ייחשב לחוסר תום לב במשא-ומתן, או לרשלנות, מצד המבוטח כלפי המבטח. מכל מקום, מכתב כאמור לא נשלח על ידי התובעת לנתבע בענייננו. סיכום 13. התוצאה היא כי דין התביעה לתשלום דמי הביטוח להידחות, משום שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את עצם כריתתו של חוזה הביטוח - נטל המונח לפתחה הן כתובעת והן כמבטחת. 14. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט, לרבות בגין התייצבות-סרק מצדו לדיונים שלא התקיימו בעטייה של התובעת ביום 15.3.05 וביום 9.6.05, בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלומם בפועל. ביטוח מקיף