פסק דין זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח, במסגרת חבותה בפוליסה לביטוח רכב מקיף, למבוטחה , בעקבות אירוע של תאונת דרכים בה נגרם לרכב המבוטח נזק , בתאונת דרכים בה היתה מעורבת גם משאית נהוגה בידי הנתבע מספר 1 ומבוטחת בביטוח חבות כלפי צד ג' אצל הנתבעת 2 . על פי כתב התביעה התאונה אירעה ביום 20/7/04 במחלף עירון , כאשר הרכב המבוטח נוסע במסלול נסיעתו , הגיחה המשאית של הנתבע 1 בחוסר זהירות ומבלי ששמה דעתה לרכב , סטתה למסלול נסיעת הרכב , פגעה בו והסבה לו נזקים רבים . הנתבעים דוחים את טענותיה של התובעת וטוענים , בין היתר טוענים כי נהג המשאית לא הגיח משום מקום אלא נהג אותה בנתיבו בזהירות , וכי רכב מבוטח התובעת עקף אותה בעיקול שמלאה בכביש במהירות רבה תוך שהוא סוטה ימינה בין מחמת חוסר זהירות ובין בשל מהירותו המסחררת ובין עקב אובדן שילטה , לרבות השפעת הכוח הצנטראפוגלי על רכב מבוטח תובעת והתנגש רכב התובעת בדופן שמאל קדמית של רכב הנתבעים שהיה בנסיעה בנתיב שלו . לצורך הוכחת התביעה הגישה התובעת את פוליסת הביטוח שהנפיקה לרכב המבוטח מטעמה , תעודות זיכוי בדבר התשלום למבוטח , הודעות מתיק המשטרה, תמונות הנזק , והעידה את הנהג מטעמה עד התביעה מר ארבל מרדכי . הנתבעת העידה מטעם הנתבעים את הנתבע מספר 1 . לאחר ששמעתי את שני הנגהים, ובחנתי את תנאי התאונה , החלטתי להעדיף את גרסת הנתבע 1 על גרסתו של עד התביעה ולקבע כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי המשאית של הנתבע 1 היא זו שסטתה שמאלה וגרמה לתאונה . העולה מחומר הראיות הוא כי התאונה אירעה בצומת עירון,במקום בו מתחבר כביש מספר 6 (חוצה ישראל) עם כביש 65 , בנחל עירון ( וואדי עארה ) . מקום התאונה הינה עקומה שמאלית כאשר שני כלי הרכב של הנהגים נסעו באותו כיוון ממזרח למערב תוך פניה שמאלה לצורך התחלת הנסיעה על כביש מספר 6 . במקום שני נתיבי נסיעה ,עם מעקות משני הצדדים של הכביש. ואין מחלוקת בין הצדדים כי לפני התאונה המשאית של הנתבע מספר 1 נסעה בנתיב הימני . עד התביעה אשר נסע באותו בוקר אל שדה התעופה , נסע בנתיב השמאלי , והחל לעבור ולחלוף משמאלה של המשאית. כאן מעיד עד התביעה כך - " הייתי במסלול השמאלי , והייתי במהירות של 80-90 קמ"ש כאשר התחלתי לחלוף על פני המשאית , אני מבחין שהמשאית מתחילה לסטות לכיוון המסלול שלי , היה לי זמן מועט להגיב , אני מתחיל להאיץ , ובכל זאת המשאית פוגעת בי עם הפגוש הקדמי השמאלי שלה , ופוגע לי בצד ימין שלי ופוגע באיזור הגלגל האחורי , וסובב לי את הרכב עם החזית לתוך מעקה הבטיחות כאשר הרכב מעוך כולו בחזית ומסובב 180 מעלות , ונמצא 100 מטר אחרי המקום שהמשאית עמה ( צ.ל. עמדה ) . עד התביעה הכחיש כי סטה מהנתיב שלו . בחקירתו הנגדית , אישר עד זה כי הוא לא בלם כשראה שהמשאית סוטה לעברו אלא האיץ . על אודות מה שהתרחש , באותו זמן , מעיד נהג המשאית הנתבע מספר 1 - " אני נוסע בצד ימין שלי עם המשאית , במסלול הימני , וכשהייתי בסיבוב ראיתי במראה רכב לבן שהיה במסלול השמאלי , והוא היה במהירות גדולה , על פי דבריו אחרי המכה הוא היה בדרך לשדה התעופה , הוא שפשף את הטמבון ופגע בגלגל הקדמי שמאלי והטמבון , הוא הוציא את הטמבון של המשאית שלי וכיפף אותו החוצה , הוא בא בסיבוב ומשך את הטמבון קדימה , והיתדרדר כ 200 מטר והוא נשאר לעמוד עם החזית נגד הכיוון , מכיוון שבאנו ". התאונה התרחשה בגלל שאחד משני הרכבים לא שמר עת נסיעה בתוך הנתיב שלו, סטה לעבר הרכב האחר, יצר מגע בין שני כלי הרכב , שכתוצאה ממנו סטתה הפרטית של מבוטח התובעת ימינה , הסתובבה על צירה , גלשה למרחק של 100 מטר לפי עד התביעה ו200 מטר לפי עד ההגנה ) ונעצרה כאשר חזיתה בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתה המקורי. איזה רכב מהשניים סטה . בשאלה זו עומדת גרסתו של נהג התובעת מול גרסתו של הנתבע 1 . קיימות ראיות נסיבתיות הגורמות לי להעדיף את גרסתו של עד ההגנה הנתבע 1 על זו של עד התביעה . א- המדובר בעקומה שמאלה בכיוון נסיעת הרכבים. בנסיעת רכב בעקומה שמאלה כאשר הוא נוסע במהירות העולה על מהירות מסוימת, פועל עליו הכוח הצנטראפוגלי הדוחף אותו ימינה לכיוון החיצוני של העקומה . במקרה זה , כששני הרכבים נוסעים ונכנסים לעקומה שמאלה, שניהם נדחפים החוצה - ימינה - אם הם נוסעים מעל למהירות מסוימת . לא התבררה המהירות אשר מעבר אליה בעקומה ספציפית זו , יפעל הכוח הצנטראפוגלי , אך ההנחה לא תשתנה כי הכוח פועל לכיוון חוץ העקומה , עד התביעה מאשר כי נסע במהירות של 80-90 , וכאשר הבחין במשאית , והרגיש שהיא מתקרבת אליו הוא אף האיץ מהירות , אך לא ציין לאיזה מהירות הגיע . עצם התרחשות התאונה בעקומה שמאלית, ובמהירות העולה על 90 , פועלת לרעת עד התביעה . על מהירות נסיעתו של עד התביעה בעקומה ניתן ללמוד מן המרחק בו עצר המכונית שלו אחרי המגע עם המשאית, אשר הוא מעריכו ב 100 מטר ואילו עד ההגנה מעריכו ב200 מטר . דבר זה מצביע על מהירות גבוה ביותר . ב. עד התביעה אישר בתשובה לשאלת בא כוח הנתבעים כי משני הצדדים של הכביש קיים מעקה. כך שלא היתה סיבה נראית לעין לכך כי המשאית תסטה שמאלה , , למשל, לצורך פניה שמאלה וכניסה לדרך משתלבת. לא היה כל מניע או סיבה למשאית לסטות שמאלה. ג- זאת ועוד , עד התביעה אישר כי לא היו רכבים לפני המשאית בנתיב שלה לפני התחלת הסטייה שלה , כך שאין לומר כי נהג המשאית ביקש לעקוף רכב אחר שהיה לפניו ולצורך זה סטה . על כן , מצד אחד קיימת גרסה מול גרסה , ומצד שני גרסתו של עד ההגנה נתמכת בראיות נסיבתיות , המביאות אותי להעדיפה על זו של עד התביעה . משקבעתי כך בענין האחריות לאירוע התאונה ,אין עוד צורך לדון ביתר טענות הצדדים בקשר לתחולת הביטוח , או חבותה הביטוחית של התובעת לשלם למבוטחה . אני דוחה את התביעה . התובעת לשם לנתבעים הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסכום של 7500 ₪ בתוספת מע"מ . מחלףתאונת דרכים