פסק דין התובעת שהינה חברה להובלות ביטחה משאית שבבעלותה מסוג איווקו מ.ר 62858-00 אצל הנתבעות בפוליסה לביטוח רכב מסחרי ועל כך אין חולקין. כמו כן אין חולקין כי הסכום שנרשם בפוליסה כערך המקסימלי של המשאית המבוטחת במועד עריכת הביטוח הינו 75,000 ₪. על פי תנאי הפוליסה המפורטים ברשימה תנאי מוקדם לכיסוי סיכוני גניבה ו/או פריצה מותנה בקיום מוגנים. א. בטחונות, או מד או מקסימטקס או אימובלייזר מקורי או עלוקה. ובנוסף: מערכת איתור הכוללת לוח מקשים או שלט קוד אשר דמי המינוי החודשי עבורה משולמים כסדרם באופן שוטף לחברה המפעילה... ביום 22.6.03 נגנבה, לטענת הנתבעת, המשאית והודעה בהתאם נמסרה למשטרה. במקביל פנתה התובעת לנתבעים לקבלת תגמולי הביטוח עפ"י הפוליסה, דא עקא שלאחר חקירה ודרישה נדחתה התביעה מן הטעם כי במועד הגניבה לא היו מותקנים במשאית המיגונים המפורטים והנדרשים בפוליסה ולפיכך אין התובעת זכאית לתשלום תגמולי הביטוח. בכתב הגנתה הוסיפה הנתבעת וטענה כי לא זו אף זו, התובעת לא מסרה פרטים מדויקים בהצעת הביטוח משלא דיווחה על גניבה קודמת של משאית שבבעלותה וענתה כי לא היו תביעות קודמות ובכך הפרה את הוראות סעיפים 6,7 לחוק חוזה הביטוח וגם מן הטעם הזה דין תביעתה להדחות. לציין כי טענה זו אינה מופיעה במכתב הדחייה של הנתבעת בניגוד להוראות המפקח על הביטוח, כי יש יש לפרט במכתב הדחייה את סיבות הדחייה ולפיכך לא ניתן להעלותה בשלב מאוחר יותר בכתב ההגנה, ואין די בכך כי הנתבעת רושמת במכתבה כי היא שומרת לעצמה הזכות לטעון כל טענה על פי דין, שכן הוראותיו של המפקח ברורות, יש לציין במכתב הדחייה, ברחל בתך הקטנה, את כל נימוקי הדחייה. אולם גם לגופו של עניין סבורתני כי טענה זו נופלת בתחום השטח האפור, שכן לגירסת התובעת, מפי עת/1 סוכן הביטוח ועת/3 סברו אלה כי השאלה מתייחסת למשאית הספציפית ולא לכלל משאיות התובעת (4 במספר) ולכן ענו כפי שענו. מכל מקום איני סבורה כי זוהי הטענה כבדת המשקל בענייננו ולא הייתי דוחה התביעה רק בגינה, מה גם שלא הובא כל גורם מוסמך ונכון ממחלקת החיתום של הנתבעת להוכיח כי אכן לא היו מבטחים המשאית אף לא בדמי ביטוח גבוהים יותר - עדותו של עה/2 אינה נותנת מענה לסוגיה זו - ואף לא הוכחה כוונת המרמה המפרוטת בסעיפים 6, 7 דלעליל שנטל הוכחת כוונת המרמה מוטל על הנתבעת. אשר לטענה בדבר אי קיומם של אמצעי המיגון: כאמור תנאי מוקדם לכיסוי הינו קיומם של אמצעי המיגון, אין עסקינן בסייג אלא בתנאי בלעדיו אין. לפיכך נטל הראיה ונטל השיכנוע מוטלים לפתחה של התובעת להוכיח שניים. האחד - קרות מקרה הביטוח והשני כי בעת קרות מקרה הביטוח עמדה בתנאי הפוליסה ולפיכך זכאית היא לפיצוי על פיה. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפני לא שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל זה. ראיותיה של התובעת לעניין זה נסמכות על שניים. האחד עדותו של עת/3 גאוטה יהודה, בעליה של התובעת שהינו בעל עניין בדבר, אשר זכרונו בגד בו בכל האמור בהתקנת מערכות המיגון ומידת מעורבתו האישית בהתקנה ואף לא היה בידו להציג תעודת אחריות כמתחייב מההתקנה. תעודה שכזו אף לא הוצגה על ידי המתקין עת/2 עודד הרמתי הטוען בתצהירו כי התקין את מערכת האיתורן במשאית. ובמה דברים אמורים: לימים הסתבר כי מערכת האיתורן שנטען כי הותקנה במשאית לא היתה תקינה וכי מקודדי מערכת הביטחונית שמסרה התובעת לא היו שייכים כלל למשאית מסוג "איווקו" אלא מדובר בקודניות המתאימות למשאית מסוג וולבו, כאשר עפ"י עדותו וחוות דעתו של עה/3, עמוס גורן ממציא הביטחונית שולל המומחה את האפשרות להעביר מערכת ביטחונית ממשאית למשאית או כדבריו: סעיף 4: "חשוב לציין כאן כי מאחר ומערכת הבטכונית מותאמת באופן ספציפי לכל דגם של מנוע, אין זה מעשי שהמתקין יוכל להתאים מערכת בטכונית מדגם שיוצר עבור רכב מסוים לכרב מדגם אחר". ובעדותו (עמ' 16) "בכל מנוע זה שונה במשאיות יש הבדלים מהותיים בין דגם שמתאים לוולבו לבין דגם שמתאים לאיווקו". ואם בכך לא די הסתבר בדיעבד כי הקודנית שנטען שהותקנה במשאית נשוא כתב התביעה מצויה במשאית אחרת אצל לקוח אחר בשם "בת גל מבנים בע"מ" - עפ"י מסמכים שהוצגו בפני עת/2 (נ/3) ומשנדרש ליתן הסבר לאמור במסמכים אלה טען "זה מספר שסתום ולא מספר קוד", דא עקא שאל מול מסמך זה שהינו מסמך בכתב לא הוצגו כל רישומים מטעם עת/2, על אף שטען כי רישומים אלה מצויים ברשותו, שיש בהם כדי להפריך את האמור בו ואף טענתו כי חב' בת גלים מבנים בע"מ אינה מוכרת לו, אין לה על מה שתסמוך משהוצא לחב' זו תעודת אחריות אשר נשלחה הן לבטחונית והן לאיתורן. ואילו בעניינה של משאית התובעת לא הוצגו תעודות שכאלה ו/או דיווחים לגורמים הנדרשים, והתובעת לא הביאה כל ראיה כי היו כאלה. מבקש ב"כ התובעת להטיל דופי בעדותו של עה/3 מחמת העובדה כי חברתו "צוק אור" נקלעה לקשיים ומצויה בהליכי פשיטת רגל. דא עקא שאין בכך כדי לנגוס ולאיין את עדותו של זה ואת העובדה כי מחומר הראיות נמצא כי לא דווח לצוק אור ע"י מר הרמתי על ההתקנה ולא הומצאה תעודות אחריות כאשר לדברי עה/3: "שתי הקודניות לא יכלו בשום אופן לאפשר ההתנעה באותו רכב. כמו כן הקודנית 79429 לא הייתה שייכת לרכב מסוג איווקו כמו זה שנגנב". ואם בכך לא די, טוען ב"כ התובעת כי הנתבעות נמנעו מהבאת עדות של מי מחברת איתורן, ויש בכך כדי להביא למסקנה כי מדובר באי הבאת עד רלוונטי שעשוי היה לכרסם ולפגוע בטענותיהן. דא עקא שלא כך הם פני הדברים. סבורתני כי דווקא על התובעת, המבקשת להוכיח כי עמדה בתנאי המיגון היה להביא ראיה מאיתורן כי דווח לאיתורן על התקנת המערכת, שהיתה תקינה כל העת וכי שולמו לאיתורן, כאמור בפוליסה, דמי מנוי חודשיים כסדרם באופן שוטף. עדות שכזו אין ספק כי הינה עדות רלוונטית ומשמעותית והמנעות מהבאת ראיה שכזו יש בה כדי להביא למסקנה כי היה בה כדי לפגוע ולכרסם בגירסת התביעה. התובעת אף לא צרפה אישור בדבר תשלום חודשי שוטף לאיתורן. כל שצורף לתצהירו של מר גואטה הינו אישור התקנה של איתורן (נספח ה') שנאמר בו במסגרת: "אישור זה מהווה אסמכתא לסוג המכשיר המוקן ברכב אינו מהווה אישור לתקינותם" ואישור בדיקת ותקינות מיגון של עת/2 נספח ו' וכל זאת כאשר הסתבר כי אין זהות בקודניות וכי הקודנית שנטען כי הותקנה ברכב, הותקנה למעשה אצל לקוח אחר ובמשאית אחרת. לפיכך לא שוכנעתי כי התובעת עמדה בנסיבות בדרישות הפוליסה בדבר אמצעי המיגון ולפיכך אין בידי לקבל את תביעתה. יכולתי לסיים דברי כאן, אולם אתן דעתי בקצרה לראשי הנזק הנתבעים: אשר לאבדן ההכנסה - זו לא הוכחה לא מניי ולא מקצתיי. משנמצא עפ"י עדותו של עת/3 כי עסקינן במשאית רזרבית שלא פעלה באופן שוטף בעסקו והיתה אמורה ליתן מענה רק למקרי חירום ולפיכך הוא היה הנהג היחיד בה, לא הוכחו התגבולים שמקורם בהפעלת משאית זו, שכן לדבריו אלה נרשמו ע"ש משאיות אחרות. מה גם שהמשאית הועמדה למכירה כפי שמסר עת/3 לחוקר ולא טופלה באופן שוטף. מה גם שלא הוכח בפני כי התובעת, משנדחתה תביעתה, ניסתה להקטין את הנזק ע"י רכישת משאית דומה ולו אף באמצעות קבלת הלוואה מתאימה. אשר לערך המשאית - זכאית הייתה התובעת, לו הייתה מתקבלת תביעתה, לערך המשאית ביום קרות מקרה הביטוח - לעניין זה לא הוצגה כל חוו"ד שמאי מטעמה, כאשר כאמור מודה עת/3 כי המשאית הועמדה למכירה בסך של 50,000 ₪ מחיר פתיחה, כאשר כנגד הוצגה חוו"ד השמאי עמי מימון שלטעמי לא נסתרה והמדברת בעד עצמה, כאשר הסכום הנקוב בה עומד כמעט בקנה אחד עם המחיר שנתבקש עבור המשאית וכאשר אליבא דשמאי כל התוספות הנטענות היו צריכות לקבל ביטוי ברישיון הרכב - הן הרכינה והן וו הגרירה ואילו אלה אינם מופיעים ברישיון, כאשר הסכום המופיע בפוליסה נרשם ע"י הסוכן מפי המבוטח. אולם כאמור דברים אלה מצאתי לציין רק כאגב אורחא. סיכום: מכל האמור לעיל מצאתי כי תביעתה של התובעת לא הוכחה בפני. משלא הוכח, אף לא כדי מאזן ההסתברויות, כי התובעת עמדה בדרישות המיגון על פי הפוליסה והתוצאה הינה כי אני מחליטה לדחות את תביעת התובעת כנגד הנתבעת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט (שכר העדים) ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצרוף מע"מ. רכבביטוח רכבמשאיתביטוח משאית