פסק דין מהות התביעה בפני תביעה של מבוטח כנגד המבטחת שלא שילמה לו את תגמולי הביטוח על פי פוליסה שנעשתה לו, בגין נזק שארע לסירה שבבעלותו. רקע 1. ביום 14.7.03 ביטחה הנתבעת, לבקשת התובע את סירתו בחוזה ביטוח (להלן: "הפוליסה"). לפי הפוליסה התחייבה הנתבעת לפצות את התובע בגין כל נזק שייגרם לסירה, למנועיה ולציודה. 2. ביום 28.9.03, מועד בו חל ראש השנה, באותה השנה, בשעות הבוקר, הוצפה הסירה שהיתה בים "עקב שבירת גל" ואחד ממנועיה כבה. עקב ניסיונות התובע לתמרן את הסירה מחוץ לאזור המסוכן (איזור שבירת הגלים), כבה גם המנוע השני כאשר הסירה נסחפת לחוף, והגלים ממשיכים להציף אותה. 3. כשהגיעה הסירה לחוף הצליח התובע בעזרת אחרים, לנקז את המים מתוך המנועים, החליף את הפלגים של המנוע והפעיל את מנועי הסירה, והמנועים אכן עבדו והסירה נגררה לביתו. בביתו ביצע התובע את המשך הטיפול, בהתאם להוראות היצרן ובכלל זה, חיבר צינור מי קירור למנועים והפעיל את המנועים, למשך זמן של כחצי שעה, וגם עתה המנועים פעלו בצורה תקינה. לאחר כחצי שעה של הפעלה, פירק התובע את הפלגים, הכניס שמן לחלל הצילינדרים, ולאחר שאלה הוצפו בשמן, המנועים פעלו לזמן נוסף. כדי לפזר את השמן במכלולי המנוע הפנימיים, כיבה התובע את הסירה והתיז שמן לתוך כל צילינדר. בחלוף כשבועיים, כשנסע התובע לים על מנת להפליג, ניסה התובע להניע את מנועי הסירה והסתבר, כי הם הרוסים, עקב נזקי חלודה שהתפשטו בתוך המנועים. המחלוקת 4. פעולות אלה פורטו, מאחר והן סלע המחלוקת בתיק זה. לטענת התובע, פעולות אלו נעשו בהתאם להוראות היצרן, המפורטות בחוברת ההדרכה למשתמש בסירות מדגם "סידו", ואילו הנתבעת טוענת, כי בהתאם להוראות היצרן או לסביר ולמקובל, היה על התובע בנסיבות אלו להביא את הסירה למוסך מקצועי, על מנת שבעלי מקצוע יטפלו במנועים לאחר שמי הים חדרו אליהם, והיה אסור לו לטפל בהם בכוחות עצמו. 5. לגרסת הנתבעת, החובה לנקוט באמצעים סבירים בנסיבות אלו חייבו את התובע לפעול בהתאם להנחיות היצרן שלא קוימו במקרה זה, בעוד שהתובע טוען כי פעל, אף פעל, בהתאם להנחיות אלו, הגם שגם אם לא היה פועל בנדון על פיהן, לא היה בכך בכדי לגרוע מזכויותיו על פי הפוליסה ובלאו הכי מחויבת הנתבעת לשלם לו את תגמולי הביטוח. פסק דין בפשרה 6. בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 27.12.05, הסמיכו אותי הצדדים לפסוק בפשרה בהתאם לסעיף 79 א', על סמך החומר המצוי בתיק ולפי מיטב שיקול דעתי. הראיות שהיו בפני לצורך הכרעה בתיק זה: מטעם התובע תצהיר התובע מר טננבוים ישראל על צרופותיו, ובכלל זה הפוליסה, חוברת הדרכה למשתמש של חברת אבניר לגבי סירות מדגמי סידו 2002 (להלן: "חוברת אבניר"), חוות הדעת של השמאי יצחק תלמור מגל טק (להלן: "השמאי תלמור"). מטעם הנתבע תצהיר מר גיורא קדר על צרופותיו, ובכלל זה קטעים מספרות מקצועית (מספרו של הבדלי ביטוח ימי) ותוספת לחוות דעתו של השמאי יצחק תלמור מיום 01.08.05. ראיות שהוגשו בהסכמה במהלך שמיעת הסיכומים בישיבה מיום 27.12.05 שני ספרי הדרכה של היצרן סידו לשנת 2000 ולשנת 2004. "בסופו של יום", לאחר שנשמעו העדויות, הסמיכו אותי כאמור הצדדים לפסוק בפשרה, ולאחר שכל אחד מהם רשאי היה להגיש לי אסמכתאות משפטיות הקשורות לטיעוניו, אלו אכן הוגשו (הנתבעות ביום 02.01.04 והתובע ביום 17.01.04 בפקס). פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום (דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני פד"י נ (4) 661 , פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג. פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, הינו להחיש לסיים בהקדם האפשרי את הסכסוך מצד אחד ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט. בית המשפט הדן שלא על דרך פשרה, בייחוד במקרה של עימות משפטי בין מבוטח לחברת ביטוח כפי שמתקיים בענייננו, פוסק ביהמ"ש על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך בצד זאת, אין ביהמ"ש מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך לפי הדין), גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק. גם בפסק דין בדרך הפשרה, שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך ביהמ"ש לשנות את סדר העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו , ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעיניו" (הציטוט והעקרונות המפורטים לעיל, נקבעו בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337). דיון 7. שאלת המחלוקת בקשר לפרשנות פוליסות, מעסיקות את בתי המשפט מדי יום ביומו, ותילי תילים של פסקי דין והחלטות נכתבו בעניין זה. ההלכות בעניין הפרשנות פוליסה הינן ידועות ברורות, ודי אם נחזור בקצרה על העקרונות לפיהם יש לפרש את הפוליסה כנגד המנסח שהוא לרוב המבטח, ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח (ראה ד' שוורץ שלזינגר פרשנות "חוזה הביטוח, פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח", קרית משפט ג' תשס"ג 2003 עמודים 345, 351). כאמור, מן המפורסמות הוא, כי בבוא בית המשפט ליתן פירוש למי מתניות חוזה הביטוח, הרי שיש להעדיף את הפירוש שלטובת המבוטח (בנוסף לעיקרון שיש לנסחו לחובת המנסח). ברוח דברים זו יש לבחון את הפוליסה בצירוף הכלים שמעניק חוק החוזים בעניין זה. פרשנות הפוליסה- כחוזה 8. כידוע, הפוליסה הינה חוזה שיש לפרשו לפי כללי הפרשנות הרגילים של חוזה. על פי חוזה הביטוח ובלאו הכי הוראות הדין (חוק חוזה ביטוח), זכאי המבוטח לקבל תגמולי הביטוח משקורה אירוע ביטוחי. האירוע הביטוחי אכן קרה וכל השאלה היא, האם נהג המבוטח בהתאם להוראות הפוליסה או הדין, כדי למנוע את הנזק שארע לאחר מכן. התובע הציג את הוראות היצרן שהיו בידיו מיום 11.4.02 בעת האירוע (נספח ב' לתצהירו). תצהירו של התובע לא נסתר ולא הוכח, כי היו בידיו הוראות אחרות, ולפיכך על בית המשפט לצאת מתוך נקודת הנחה, כי אלו הוראות היצרן שהיו בידיו (כפי שיוכח בהמשך, גם אם היו בידיו הוראות היצרן שהוצגו על ידי הנתבעת, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה). הוראות היצרן נחוצות כדי לבדוק אם התובע נקט באמצעים סבירים, ואם היה נוקט באמצעים אלו, האם היה בכך כדי למנוע את הנזק הנתבע כאן. התובע אכן פעל בהתאם להוראות היצרן שהיו בידיו, והוראות אלו קובעות מפורשות מה עליו לעשות, ושם נאמר מפורשות, כי לאחר ביצוע כל הפעולות ובמידה והתנעת הסירה אינה מצליחה, יש להעביר בהקדם האפשרי למוסך שרות מורשה, אך לא כתוב בשום מקום באותן ההוראות, שאם הטיפול מצליח (דהיינו - מצליחה ההתנעה) יש להעביר גם במקרה כזה את הסירה למוסך שרות. עוד לא נאמר בהוראות היצרן, כי על המבוטח לעשות פעולה נוספת כלשהי אם ההתנעה של המנוע מצליחה. שמאי הנתבעת, גם הוא מסכים בפועל, עם מסקנה זו, וזאת לאחר ולנוכח קריאת הוראות היצרן שהיו בידי התובע (שלא היו בידי השמאי בעת עריכת חוות הדעת הראשונה). אותו שמאי מעלה סברה, כי: "אם המנוע היה מותנע בעומס ולאורך זמן רב יותר, קיימת אפשרות שלא היה נגרם נזק כפי שנגרם והוא יכול היה להמשיך לפעול" (מכתבו של השמאי תלמור מיום 13.11.03). שמאי הנתבעת אינו פוסל את פעולת התנעת המנועים על ידי התובע ואינו כורך את הנזק באי העברתה של הסירה למוסך מורשה, אלא שהוא כמקצוען ובעל ניסיון של כ- 40 שנה, מעלה אפשרות של דרך הפעלה שונה של המנוע, כשהפעלה כזו, אין זכרה בא בהוראות היצרן. יש לחזור ולהדגיש, כי לפי תצהיר התובע, הוא הפעיל את המנועים במשך כחצי שעה (ולא ברור לאיזה זמן רב יותר מתכוון השמאי תלמור) וכי הימים היו ימי ראש השנה, בהם המוסכים מטבע הדברים סגורים, ובנסיבות אלו גם לא ברור לאיזה מוסך יכול היה התובע להעביר את הסירה בהקדם האפשרי. העברת הסירה למוסך מורשה, כשלא מצליחים להפעיל את המנוע סמוך לאחר הצפתו, הינה פעולה רצויה ואין חולק שאף סבירה, אך זאת כאשר יש אפשרות כזו ולא במהלך ראש השנה בהם המוסכים סגורים. בענייננו, לא רק שהמוסכים היו סגורים, אלא שהתובע גם הצליח להתניע את המנועים מייד בסמוך לאחר ההצפה, ולכן לא היה כל טעם והוראה בנסיבות אלו, להעביר את הסירה למוסך, אך גם אם היה מקום לביצוע העברה כזו, הדבר היה בלתי אפשרי מפאת ימי החג. בנסיבות אלה, ברור כי אילו לא היה נוהג התובע, כפי שנהג, היתה הנתבעת מעלה (בצדק) טענות כלפיו, כי היה עליו בהתאם להוראות להפעיל את המנוע מיידית לאחר ההצפה (שכן לא מדובר בסירה שהתהפכה ליותר מחמש דקות או מקרה שבו המנוע אינו מסתובב, שאז בהתאם להוראות היצרן, חל איסור מלהניע את הסירה). הנתבעת מצידה ניסתה להציג את הוראות היצרן משנת 2000 ו- 2004 (במ/1 ו- במ/2). הגם ששתיהן אינן רלבנטיות למועד האירוע, הרי שגם בהן אין הוראות מפורשות המורות לתובע במקרה כזה, בו הצליח להתניע את המנועים, קיימת לו חובה להעביר את הסירה למוסך מורשה, אך גם אם היתה הוראה כזו, הרי שאין לצפות ממבוטח סביר שעושה ביטוח או ממי שמחזיק סירה יידע, כי הוראות טכניות מפורטות ומסובכות, יהוו חלק מתנאי הפוליסה וכי כל סטייה מהן, תעניק למבטח פטור מתשלום תגמולי הביטוח, כאשר הפוליסה עצמה אינה מפנה לאותם פרטים ואינה מתנה מפורשות שאי עמידה בהן, תגרום לאי חלות הפוליסה. החרגה של הפוליסה בהתאם לדין, צריכה להיות ברורה חד משמעית ואף מודגשת, ומקום שאין הדגשה והבלטה כזו, החרגה, גם אם היא קיימת, לא תחייב. חובת הקטנת הנזק אינה מטילה על מבוטח, ביחסיו עם המבטח, לפעול בהתאם להוראות היצרן כאילו היו "תורה מסיני". נסיבות מסוימות ושכל ישר, מחייבים לעיתים לסטות מאותן ההוראות כמו בענייננו, שגם אם היה נקבע, כי קיימת חובה להעביר את הסירה למוסך, הרי עצם העובדה כי האירוע ארע בראש השנה, אינה מאפשרת קיום חובה כזו, או במקרה בו הוראות היצרן היו מחייבות למשל שימוש בשמן ספציפי, ואם אין בידי המבוטח את אותו השמן, ונעשה שימוש בשמן מקביל (שאינו מצוין בהוראות היצרן), אין זה אומר כי המבוטח התרשל או לא קיים את חובתו להקטין את הנזק. כאמור, התובע פעל בדיוק לפי הוראות היצרן ,וגם אם נתעלם מהן או ייקבע, כי לא ברור אלו הוראות חלות, הרי שבנסיבות העניין פעל התובע בצורה אחראית וסבירה בכל קנה מידה, וכל שעשה היה במטרה ובניסיון להקטין את הנזק, וגם אם לא הצליח בכך בסופו של דבר, אין הדבר מטיל עליו אחריות ואין הדבר פוטר את הנתבעת מחבותה כלפיו. יש לחזור ולהדגיש, כי גם שתי הגרסאות של הוראות היצרן, שהוצגו על ידי הנתבעת, אינן זהות ביניהן בקשר להנחיות, כיצד לנהוג במקרה כזה של הצפת המנוע במים. לאור האמור, האם יעלה על הדעת לטעון, כי במקרה בו היה המשתמש - המבוטח פועל לפי אחת מהגרסאות, האם היה מוחזק כרשלן או כמי שלא הקטין את הנזק, למרות שפעל לפי אחת מהגרסאות של הוראות היצרן. יש לחזור ולזכור, כי אין כל הוכחה כי הפעולה שעשה המבוטח (להבדיל ממה שלא עשתה) היא זו שגרמה לנזק, ואין להניח כי הפעלת המנועים היא זו שגרמה לנזק, וגם לפי טענות הנתבעת הגורם האפשרי לנזק היה אי הבאת הסירה למוסך מורשה - חובה שלא היתה קיימת על התובע והיתה גם בלתי אפשרית בנסיבות העניין והזמן. אפילו בהוראות היצרן (במ/1) שהוגשו על ידי הנתבעת, קיימות הוראות מפורשות של היצרן, כי במקרה של איחור במספר שעות של הגעה למוסך (ובענייננו לנוכח ראש השנה האיחור היה של ימים), המליץ היצרן ללקוח לבצע את הטיפול בעצמו. יש לחזור ולהאיר, כי המלצותיו של שמאי הנתבעת הינן של איש מקצוע המצוי 40 שנה בתחום, וכל ביקורתו של אותו איש מקצוע נתונה בעיקרה להוראות היצרן ולא למבוטח עצמו, ואין לצפות ממבוטח, שהינו "אזרח הסביר", כי ינקוט באותן פעולות אותן היה נוקט אותו מומחה (שגם על דעתו אולי יהיה מומחה אחר שיחלוק). גם אם נקבל את טענות שמאי הנתבעת, לפיהן הוראות היצרן אינן טובות ואינן ראויות, אין בכך כדי להטיל חבות כלשהי על המבוטח ובוודאי שאין בכך לפטור את המבטחת ביחסיה למול המבוטח (אם כי תיתכן אולי תביעת שיבוב כנגד היצרן, אם טענות השמאי בקשר למקצועיות הוראות היצרן, יתבררו כנכונות). אני סבור, כי בדין, טוען ב"כ התובע כנגד ניסיונות הנתבעת לטעון, כי הפוליסה אינה מכסה נזקי חלודה, שהרי זו טענה שלא נטענה בתשובה שמסרה הנתבעת בסירובה לשלם למבוטח את התגמולים, וכידוע לפי הוראות המפקח, כבולה הנתבעת בטענות אלו ואינה יכולה לסטות מהן ויש בטענה זו הרחבת חזית אסורה. מה עוד, שחריג כזה לא נכלל בכלל בפוליסה עצמה, אלא הוא עולה לתוך קטע של ספר שצורף לתצהירו של מר גיורא כדר (נספח א' מתוך ספרו של הרדלי ביטוח ימי). חובת הקטנת הנזק של המבוטח בהתאם לסעיף 4.1 לפוליסה, הנוקט במונח "אמצעים סבירים", קוימה כאן מעל ומעבר לנדרש ולמתחייב. גם מהבחינה האובייקטיבית וגם מהבחינה הסובייקטיבית, עמד התובע בדרישות ולא הוכח לי מנגד, כי פעולות התובע היו בלתי סבירות. כל שמצאתי היה, כי בפעולות אלו, בהן נקט התובע, בנסיבות העניין והזמן, לא רק שתאמו את הוראות היצרן אלא שאלו היה סבירות, הגיוניות ומתבקשות, ואם התובע היה נוהג אחרת, אזי היה מקום לבוא אליו בטענה. חברת הביטוח המצפה ממבוטחה, כי ינהג בסבירות, אינה יכולה לצפות שינהג שלא בהתאם להוראות היצרן. אם היה פועל התובע ועושה את אותן הפעולות עליהן ממליץ שמאי הנתבעת (היה מכניס את הסירה למוסך לאחר החג) אין כל ערובה והוכחה, כי בחלוף מספר הימים היה נמנע הנזק. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי בנסיבות העניין ובייחוד לאור העובדה שהאירוע התרחש במהלך החג (ראש השנה), והוראות היצרן שהיו בידי התובע תאמו את פעולותיו, הרי שהתובע פעל באורח סביר, נכון, זהיר ובהתאם להוראות היצרן ולהוראות הפוליסה והדין. סביר בעיניי, כי אם כתוב בהוראות היצרן (ולא משנה של איזו שנה), כי על המבוטח להפעיל את המנוע שהוצף, והמנוע מופעל, זו פעולה סבירה ונדרשת שבוצעה. גם אם קיים הבדל בנוסח האנגלי של הוראות היצרן לבין הנוסח העברי, והנוסח העברי מצוי בידי המבוטח, ברי, כי בהתאם למבחן הסבירות וההיגיון הצרוף, הנוסח העברי הוא המחייב. למעלה מן הצורך יש לציין, כי גם בנוסח האנגלי נכתב, שמומלץ להביא למוסך, אך אם אי אפשר יש הוראה להפעיל את המנוע וכאן כאמור, לאור החג, אין מחלוקת שהיה זה בלתי אפשרי, ואני סבור, כי הנתבעת שינתה מעט טעמיה כאשר נוכחה, כי הוראות היצרן אינן מתיישבות בקנה אחד עם חוות הדעת הראשונית של המומחה שלה. הגישה הפרשנית בסוגיית פרשנות חוזה בדרך כלל, היא כי "בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה" (ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, הוצאת דין, תשנ"ה, עמ' 303 וכן ד' פרידמן, נילי כהן, חוזים כרך א', הוצאת אבירם, עמ' 270). על פי גישה זו אין פרשנותו של סעיף בחוזה מתמצית בבחינת משמעותן הלשונית של המילים הכתובות, ובבוא בית המשפט לפרש חוזה, אל לו להיות כבול למובן המילולי של המילים, מקום שתכלית החוזה ונסיבות כריתתו מצביעים על כונה אחרת מזו העולה מהמילים בלבד (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט' (2) 265; דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נו' 348 והאזכורים שם). ע"א 3001/02 קופרשטוק מרים נ' הגב' שרה אשכנזי [ פדאור (לא פורסם) 02 (6) 286]. בע"א 4628/03 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991), מט' 265 נקבע כי, חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. התכלית הסובייקטיבית היא אומד דעתם של הצדדים - המטרות, האינטרסים והתכליות שהצדדים גמרו בלבם ונתנו לכך ביטוי חיצוני בהתנהגותם. באומד דעת זה עוסק סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973. עם זאת אין להגביל את פירושו של החוזה אך לאמת המידה של אומד דעת הצדדים. כאשר ניתן לחשוף את כוונתם המשותפת "האמיתית" של הצדדים, הלא היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה, תועדף כוונה זו על פני התכלית האובייקטיבית. ברם, מקום שאומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף, והחוזה יפורש על פי תכליתו האובייקטיבית, דהיינו - המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מסוג זה או מטיפוס החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת, מתוך אופייה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים. היא נלמדת מסוג ההסכם והיא נקבעת על פי מבחן אובייקטיבי המושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא ונגזרת משיקולים של היגיון ומשיקולי יעילות עסקית. מכל הטעמים האמורים לעיל, אני מגיע למסקנה, כי גם על פי המבחן הסובייקטיבי וגם על פי המבחן האובייקטיבי, התובעת לא התכוונה לצמצם את היקף הפוליסה ולהגביל את אחריותה, ולהטיל על מבוטחה לבצע פעולות הצלה למנוע המוצף, שאינן מפורטות ואף הנוגדות את הוראות היצרן. אשם תורם בהיבט החוזי 9. כפי שכבר נאמר, הנתבעת טוענת לאשם תורם של המבוטח, הן במובנה של פקודת הנזיקין והן במובנו החוזי. דוקטרינת האשם החוזי התורם אומצה ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 3912/90 EXIMIN S.A נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64 (להלן: "פס"ד EXIMIN"), וכן על ידי א. פורת, "הגנת האשם התורם בדיני חוזים 1997" , בתזה שהוצגה על ידו בספרו, "חלוקת האחריות בדיני חוזים", אוניברסיטת ת"א 1989. פס"ד EXIMIN החיל את הדוקטרינה ביחס להפרות של חובות זהירות חוזיות, תוך שימוש בעקרון תום הלב. "ההתנהגויות בגינן חולקה האחריות - אי שיתוף הפעולה, אי הגילוי, אי ההבהרה ואי האזהרה - אינן הפרות של תניות הקבועות במפורש בחוזה או של תניות שנקראו בעבר ע"י בתי המשפט אל תוך החוזה כתניות מכללא. הגדרתן של התנהגויות אלה כהפרות החובה של קיום החוזה בתום לב אינה אלא הכרה בכך שהן מהוות אשם תורם להפרת החוזה ולנזק שבא בעקבותיה" (א. פורת, שם עמ' 48). החלת דוקטרינת האשם החוזי התורם ביחסים בין חברות ביטוח למבוטחים יש בה לבטא את הרעיון, כי המבטחת והמבוטח אינם ניצים הנתונים במערכת יחסים של יריבות, אלא שותפים שכרתו חוזה להשגת מטרות הדדיות, ועליהם לחתור להגשמת מטרות אלה מתוך שיתוף, אמון וסולידריות. אי עמידה בחובות הזהירות ההדדיות תשליך במישרין על חבותה של המבטחת, וזכותו של המבוטח, לתגמולי הביטוח בעת קרות מקרה ביטוח. הגם שמצאתי, כי התובע פעל באורך סביר וזהיר וקיים את חובתו להקטנת הנזק ובהתאם להוראות היצרן, אני סבור כי מידה גבוהה יותר של זהירות, חייבה אותו לפנות למוסך לשם בדיקת הנזקים שנגרמו עקב ההצפה ויתכן, כי פעולה כזו אכן היתה מונעת או מקטינה את הנזק שאירע. יחד עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מקביעתי, כי בנסיבות העניין הוא פעל באורח סביר ואין כל ערובה, כי פעולה כזו של מידת זהירות גבוהה מהרגיל, היתה מונעת את הנזק שנגרם. סוף דבר 10. הצדדים כאמור הסמיכו אותי לפסוק בפשרה בהתאם להוראות סעיף 79 א'. לאור האמור ומכוח הסמכות הנתונה לי, ובהתייחס גם לראיות שהוצגו לי בקשר לנזקים הנטענים, החלטתי כי יש להפחית מסכום התביעה סך של 15%. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 18,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1.8.04, אגרת משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 2,000 ₪ + מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פוליסהביטוח ימי / הובלה ימיתתביעת ביטוח