החלטה התובע עותר לביטול החלטתי מיום 11/5/08 בה נעתרתי לבקשת הנתבעת, והוריתי כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב בשתי פלוגתאות- האם יש לדחות את התביעה לאור שתי העובדות שאינן שנויות במחלוקת והאם יש לדחות את התביעה מפאת התיישנות. שתי העובדות הנטענות כעובדות שאינן שנויות במחלוקת הן- (א) מתן פסק הדין מיום 20/12/07 בת"א 594/94 , שלטענת הנתבעת, מגבש מעשה בית דין בין הצדדים. (ב) מימוש יתרת ניירות הערך שהיו מופקדים בחשבון נשוא התביעה והעברת יתרת הסכום בחשבון אל הנתבעת. בבקשה הנוכחית, טוען התובע כי אין המדובר בעובדות שאינן שנויות במחלוקת, שכן מתן פסק הדין בת"א 594/94 אינו בהכרח משליך על המשך ההליך הנוכחי. לטענת התובע, יש להמשיך בבירור ההליך על דרך הבאת ראיות. התובע טוען, כי הכספים שהיו מופקדים בחשבון נשוא התביעה, היו למעשה כספים שלו, והסכמת הנתבעת לכך שהם ישמשו לפירעון הסכום האמור, היא הודאה שלה בכך שמדובר בכספיו. בתגובתה, טוענת הנתבעת, כי מדובר בעובדות שאכן אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית לגבי משמעותן, ולגביה יש להגיש סיכומים בכתב (הנתבעת צירפה את סיכומיה לתגובה). בתשובתו לתגובה, טוען הנתבע כי פסק הדין בת"א 594/94 אינו מכריע בסוגיות השנויות במחלוקת, ואינו מתייחס כלל לשאלה למי שייכים הכספים בחשבון המשותף, אלא רק נקבע בו סכום החיוב של התובע לנתבעת. על פי כתב התביעה, התובע הוא ארגון שמטרתו לפעול למימוש האמנה שבין ישראל לגרמניה, על דרך קבלת פנסיה מגרמניה, והנתבעת היא חברת ביטוח, המשמשת כחליפתה של שמשון חברה לביטוח בע"מ. החברות B.G. Financing Ltd. (BGF) ו- B.G. Assistance Ltd. סיפקו אשראי לזכאי פנסיה, על מנת שיוכלו לממש את זכותם לפנסיה מהרשויות בגרמניה. על פי הנטען, אשראי זה, ניתן לחברת BGF מהבנק הגרמני BHF , ועל מנת להבטיח את פירעונו, נערך על ידי התובע ביטוח אצל הנתבעת בהיקף של 125% (100% בוטחו אצל מבטח המשנה- חברת Marcantile and General, ו-25% שולמו על ידי הנתבעת ישירות לתובע). ביום 20/3/85 נערך בין הצדדים הסכם ביטוח המסדיר את אופן תשלום תגמולי הביטוח. ביום 2/2/92 הודיע התובע לנתבעת על סיום ההסכם. לאור זאת, הגישה הנתבעת את תביעתה בת"א 594/94, בה עתרה, בין היתר, להורות על אכיפת ההסכם, בטענה שביטולו אינו כדין. התביעה נדחתה בפסק דינו מיום 25/8/03 של כב' השופט ד"ר גבריאל קלינג, בו נקבע כי התובע היה זכאי לבטל את ההסכם, והביטול היה כדין. בתביעה הנוכחית נטען, כי הנתבעת המשיכה להחזיק בחשבון מסויים (שכונה- "החשבון המשותף") תגמולי ביטוח ששימשו כביטחון לתשלום פרמיות ביטוח עתידיות. לטענת התובע, מאחר שעם ביטול ההסכם לא היתה עוד חובת תשלום פרמיות, הרי שלא היה מקום להמשך החזקת הכספים בחשבון המשותף, והיה על הנתבעת לחתום על שחרור מלוא הכספים המופקדים בחשבון לטובתו, אלא שהנתבעת מסרבת לעשות כן. הסכומים הרלוונטיים פורטו בסעיפים 21 ו-22 לכתב התביעה. ביום 20/12/07 ניתן פסק דינה של כב' השופטת רות רונן בת"א 594/94, וזאת לאחר שבית המשפט העליון קיבל את ערעורה של הנתבעת באופן חלקי, וקבע כי התובע לא היה זכאי לבטל את ההסכם ביחס לתקופה שקדמה ליום 2/2/92, וביטול ההסכם לא נכנס לתוקף באופן מיידי. בפסק דינה, דנה כב' השופטת רונן בגובה הפיצוי לו זכאית הנתבעת בגין התקופה שלגביה ביטול ההסכם מצד התובע, לא היה כדין. מכאן, כי הסכום שהיה על התובע לשלם לנתבעת כפיצוי בגין ביטול ההסכם, אכן הוכרע בפסק הדין. מטיעוני הצדדים עולה, כי תלוי ועומד ערעור על פסק הדין בבית המשפט העליון. בתגובתה, הנתבעת אינה מציינת מהם הסכומים שמומשו והועברו מהחשבון, כך שקשה להתרשם, אפילו באופן לכאורי, האם מדובר בסכום שווה ערך לסכום הפיצוי, שהעברתו מייתרת את בירור ההליך. מכאן, כי המחלוקת בין הצדדים אינה בהכרח משפטית בלבד, וקיים חוסר בהירות לגבי מקור הכספים שהופקדו בחשבון המשותף, סכומם ובעלי הזכויות בהם. ההכרעה בסוגייה זו עשויה להיות מושפעת מתוצאת פסק הדין, אך היא אינה מוסקת ממנה באופן חד משמעי, המייתר את בירורו הראייתי של ההליך. לפיכך, ולאור התנגדותו המפורשת של התובע, לא ניתן להכריע בטענה זו על סמך סיכומים כתובים, ללא שמיעת ראיות. סוגיית התיישנות היא מקדמית מטיבה, לעיתים ניתן להכריע בה על סמך הכתוב ולעיתים יש להכריע בה לאחר שמיעת ראיות. ההליך הנוכחי מצוי בשלב מתקדם, בו הוגשו זה מכבר תצהירי עדות ראשית. לפיכך, אין טעם בהגשת טיעונים כתובים בסוגייה זו, שעה שהנתבעת לא הגישה בקשה לדחייה על הסף במועד הראוי לכך, והתובע מעוניין להותיר סוגייה זו להמשך ההליך. הבקשה מתקבלת. מאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית, אני סבור כי ניתן לקדם את בירור התביעה, ולקבוע את התיק להוכחות. ככל שלא יתבקש אחרת עד יום 20.9.08, ינותב התיק בהתאם. סיכומיםמסמכים