החלטה בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעת ב"סדר דין מקוצר", נטען על ידיה כי כספים שהועברו על ידיה לנתבעת, חברת ביטוח, כפרמיות עבור פוליסות "ביטוח מנהלים" לעובדיה, לא נרשמו בספרי הנתבעת כנדרש ובמלוא הסכומים והיא או עובדיה לא זוכו על ידי הנתבעת במלוא סכומי הכספים שהועברו על ידיה לנתבעת. התביעה היא, בין היתר, להחזר אותם סכומים; סעד חילופי לתביעה הוא הצהרתי באופיו ואין הוא מתיישב לכאורה עם הגשת התביעה בסדר הדין הנ"ל אולם לאור תוצאות החלטה זו והנמקתה איני צריך להידרש לשאלה זו, שגם היא הועמדה על ידי הנתבעת לדיון במסגרת הבקשה נשוא החלטה זו. עניינה של החלטה זו הוא בבקשות סף של הנתבעת וראשונה שבהן היא למחיקת התביעה על הסף אולם למעשה משמעותה היא בקשה להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה, שלו הסמכות לדון לגישת הנתבעת, לפי הוראות סעיף 24(א)(3) לחוק ב הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969. לפי הסעיף הנ"ל מוקנית לבית הדין האזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון ב: "תובענות של חברים...או של מעבידים...נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 [ להלן: "חוק הגנת השכר" - צ.כ. ], או תובענות של קופות גמל נגד חבריהן...או נגד מעבידים..., הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של המעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תביעה לקצבה הנובעת מייחסי עובד ומעביד". מספר תנאים לסמכותו של בית הדין לעבודה במקרה זה: ראשית, על התביעה להיות תביעת "מעביד"; אין חולק על כך שהתובעת היא בגדר "מעביד" [ סעיף 9 לתשובת התובעת לבקשה זו ]. שנית, על הנתבעת להיות "קופת גמל"; לעניין זה טענו הצדדים כל אחד לשיטתו אולם לגישתי, אכן הנתבעת היא "קופת גמל" לצורך התביעה וזאת מנימוקים השונים מנימוקי הנתבעת התומכים באופן עקרוני בעמדה זו. "קופת גמל" לצורך העניין, היא זו המוגדרת בחוק הגנת השכר; לאור כך, אין משמעות לפסיקה שהובאה על ידי ב"כ הנתבעת להראות שבתי המשפט, לפחות בשתי הזדמנויות, ראו "ביטוח מנהלים" לצרכים שונים כ"קופת גמל", ובצדק, בכל הכבוד, ככל שמדובר בגישה עקרונית/כלכלית; גם הגדרתה של "קופת גמל" בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה - 2005 [ להלן: "חוק קופות הגמל" ] אין בה כדי לסייע לטענותיו. אלא שלצורך בחינת סמכות בית הדין לעבודה, אין אלא להתייחס להגדרה הספציפית של "קופת גמל" והיא זו שבחוק הגנת השכר. "קופת גמל" מוגדרת בחוק הגנת השכר כך: "קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל, וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד". בכתב תשובתו לבקשה התייחס ב"כ התובעת באריכות לרכיבים של הגדרה זו מחוק הגנת השכר על מנת להראות ש"ביטוח מנהלים" אינו נכנס לגדר מי מהם [ סעיפים 14 עד 19 לכתב התשובה ] אולם נראה לי שהוא התעלם מאותו חלק של ההגדרה המפנה להוראות סעיף 47 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) [ להלן: "הפקודה"] ובאופן פרטני, להוראות סעיף 47(א)(2) לפקודה, שם הייתה מצויה הגדרת "קופת גמל" שהיא בגדר אחת האופציות שלפי חוק הגנת השכר. וכך נקבע בסעיף 47(א)(2): "'קופת גמל' - קרן או קופה לתגמולים, לקיצבה, לפיצויים, לחופשה, להשתלמות או למטרה אחרת כיוצא באלה, וכן קופה מרכזית להשקעות של קופות גמל, שהמנהל אישר אותן לענין פקודה זו בהתאם לכללים שנקבעו בתקנות, וכל עוד הן מתנהלות בהתאם לתקנות, למעט קרן או קופה שמנהלת אותן חברת ביטוח שלא למטרת תגמולים, קיצבה או פיצויים [ הדגשות שלי -צ.כ. ]". הביטוי "קרן" או "קופה" בוודאי סובל גם את הפרשנות לפיה פוליסת ביטוח מנהלים המוצאת על ידי חברת ביטוח גם היא בגדר "קופת גמל" אולם אם יש ספק בעניין, הרי שהוא מותר בהוראות הסיפא של ההגדרה אשר מכלל "הלאו" שבו, ניתן להבין את ה"הן". סעיף 47(א)(2) בוטל על ידי חוק קופות הגמל; אין בכך כדי להשפיע על התוצאה. לביטול ההגדרה שבסעיף 47(א)(2) יכולות להיות שתי תוצאות: האחת, ההגדרה שבחוק קופות הגמל תבוא במקומה [ סעיף 25 לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הפרשנות"); עמ"ש 5228/04 דן תיכון - יו"ר הכנסת לשעבר נ. חשב הכנסת, בתוקף תפקידו כממונה על גמלאות חברי הכנסת, לפי חוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט-1969, פד"י נט6 עמ' 944 ]; במקרה כזה הגדרת "קופת הגמל" תכלול בחובה גם את ביטוח המנהלים באופן ברור עוד יותר כפי סעיף 1 לחוק קופות הגמל המגדיר "קופת גמל" כ - "קרן או תכנית ביטוח, שניתן לגביהן אישור קופת גמל לפי הוראות סעיף 13". אוסיף במוסגר כי אין טענה לגבי הנתבעת שלא קבלה את כל האישורים הדרושים לתכנית הביטוח המדוברת. תוצאה אפשרית אחרת, אם כי רחוקה, היא שיש לראות בהפניה שבחוק הגנת השכר אל הוראות סעיף 47 לפקודה הפניה שהיא בגדר "הוראת קליטה" והגדרת סעיף 47 לפקודה נקלטה בה, יהיו אשר יהיו השינויים שתביא חקיקה חדשה, לרבות זו שבחוק קופות הגמל [ ראה: סעיף 1 לחוק הפרשנות וע"א 5773/95 רמי נבולסי ואח' נ. אנטון אבונמה ואח' פד"י נג5 עמ' 542 ]. כך או כך המסקנה אליה אני מגיע היא שמעמדה של הנתבעת לצורך התביעה הוא כשל "קופת גמל" [ לא נטען דבר באשר לכך שהנתבעת היא חברת ביטוח הממלאת, מעצם טיבה, פונקציות נוספות ואחרות, ואינה "רק" בגדר של "קופת גמל"]; מכאן שמתמלא גם התנאי השני שבסעיף 24(א)(3) הנ"ל לעניין סמכות בית הדין לעבודה. לטענת הנתבעת לא התמלא תנאי שלישי, והוא שבסיפא לסעיף 24(א)(3) לפיו רק תביעות של קופות גמל נגד מעבידים מצויות בסמכות בית הדין לעבודה ולא להיפך שכן התובענה אינה נובעת "...מהחברות בקופות..." הואיל ואין התובעת, או כל מעביד, חבר בקופת הגמל. זו בעיני פרשנות מצמצמת שאינה עולה בקנה אחד אם מטרת סעיף 24(א)(3) הנ"ל, להכניס לגדר סמכות בית הדין לעבודה את כל אותן תביעות הקשורות לתשלומים מקופות גמל ולקופות הגמל. התביעה נובעות מה"חברות בקופה", גם אם אין זו חברותה של התובעת, ולא נאמר שהחברות צריכה להיות דווקא של התובע, אלא שהתביעה תנבע מהחברות בקופה. תפיסה אחרת תביא לידי כך שהוראת הרישא לסעיף הנ"ל המאפשרת תביעה של מעבידים נגד קופות גמל תהיה ריקה מתוכן שכן התביעה לעניין חבותם של מעבידים לקופות, כפי הסיפא לסעיף, היא בעיקרה תביעת הקופות נגד המעבידים ולא להיפך, ולכך מסכימה גם הנתבעת [ סעיף 9ב.(2) לתשובתה לבקשה ]. מכאן, שהתמלאו הוראות סעיף 24(א)(3) ודין התביעה להיות מועברת לבית הדין האזורי לעבודה ואני מעבירה על כן לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לאור כך, איני דן ביתר השאלות שהועלו על ידי הנתבעת, חלקן [ כמו מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" ] הפך להיות בלתי רלבנטי ממילא. התובעת תשא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.5,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין. סמכות ענייניתפרמיה