פסק דין מונחת בפני תביעה אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" לתשלום סך של 8,840₪. ציון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברת ביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים הפיקה פוליסת ביטוח מספר 8085003379/03 לביטוח עסק ברחוב החשמונאים 115 תל -אביב (להלן:"העסק") הפוליסה אשר הוצאה לתקופה מיום 24/09/03 ועד ליום 25/01/04 (להלן: "הפוליסה"). הרצנו לירון (להלן:"הנתבע") הוא אשר הזמין את הפוליסה לצורך ביטוח עסק אשר היה בבעלותו. עקב אי תשלום הפרמיה על- פי הנדרש בפוליסה ביטלה התובעת את הפוליסה 4 חודשים לאחר תחילתה. יתרת החוב אשר נותרה הינה סכום התביעה. לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החובה האמור עלו בתוהו, לא נותרה בידיה כל ברירה אלא מלהגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה. הנתבע מודה כי בזמנים הרלוונטיים היה הבעלים של העסק, אך עם זאת לא היה מעורב בכל פעילות ניהולית הקשורה לעסק. לגישתו גב' דקלה גליל היא אשר ניהלה את העסק בפועל. הנתבע הכחיש כי חתם או ביקש לקבל הצעת ביטוח מן התובעת בתקופה האמורה, ומשכך לגישתו לא קיים כל חוב שהוא. דיון בתאריך ה- 24/03/08 התקיים דיון המקדמי בתיק, בנוכחות ב"כ התובעת והנתבע. במהלכו, הבהיר ב"כ התובעת כי לאור הכרות מוקדמת של סוכן הביטוח עם חמו של הנתבע הוצא סוקר מטעם חברת הביטוח לעסק ורק לאחר מכן הונפקה הפוליסה הנדונה. הנתבע לא ידע להשיב האם אכן נשלח סוקר לעסק, שכן אין הוא מעורה בנעשה בעסק. לגישתו לאור העובדה כי לא הוצג הסכם חתום אין כל משמעות לבדיקת סוקר אשר מהווה חלק מהצעת הביטוח. באשר לטענת התובעת כי התקבלו שקים טוען הנתבע כי לא הוצגה כל קבלה המעידה על כך . בהחלטה שניתנה במהלך דיון ביום 24/03/08 קבעתי כי התובעת תמציא תצהיר מסוכן הביטוח אשר בו תצוין המערכת העובדתית אשר הביאה להנפקת הפוליסה וכי הנתבע יגיב על טענות אילו בתוך 14 יום. מתצהיר סוכן הביטוח מר ניסים ארביב עולה כי הנתבע העביר מספר שקים לשם עריכת הפוליסה אולם ביקש לאחר מכן מסוכן הביטוח אשר מוכר לו אישית, לא להעבירם לחברת הביטוח והבטיח לשלם את הפרמיה באמצעות הוראת קבע או שקים חלופיים, אולם אמצעי תשלום אלו לא הועברו ולכן הפוליסה בוטלה לאחר ארבעה חודשים. הנתבע, על אף החלטת בית המשפט, לא הגיב על תצהירו של סוכן הביטוח. הגרסה המובאת בתצהיר קוהרנטית ומתאימה למסמכים שהוגשו לבית המשפט. הנתבע, כנראה, השלים עם האמור בתצהיר ולכן לא הגיב עליו. משכך, לא מצאתי כל טעם בהמשך ההליך, ויש לסיים את ההליך באיבו כבר בשלב זה ולא לקבוע אותו להוכחות. את סמכותי לסיום ההליך כבר בשלב מקדמי זה שואב אני מכוח הוראת תקנה 214יא (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי המפנה לתקנה 143 (וראה לעניין זה את הספר, ראה "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" בהוצאת נבו הוצאות לאור בע"מ, עמ' 44) תקנה 143 דנה בסמכויותיו של שופט בקדם משפט בסדר דין רגיל. הוראת תקנת 143(9) קובעת שבקדם משפט מוסמך שופט ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני תביעה. משהסמיך המחוקק את בית המשפט ליתן פסק דין מלא או חלקי בסדר דין רגיל קל וחומר כי בית המשפט רשאי ליתן פסק דין בתובענה בסדר דין מהיר אשר מוגבלת בתביעות עד לסך של 50,000 ₪ כבר בשלב המקדמי ולא להאריך את הדיון ע"י קביעתו להוכחות, תוך גרימת הוצאות ובזבוז זמן מיותרים לצדדים. עניין זה אף עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון התקנות והכנסת פרק מיוחד בקשר ל"סדר דין מהיר". מתקין התקנות הושפע מהרפורמה באנגליה בעקבות דו"ח הלורד WOOLF אשר הגיש את המלצותיו ב: Draft Civil Proceedings Rules "ACCESS TO JUSTICE" וכך נקבע בסעיף 14.2: 14.2 The court may give summary judgment on the whole of a claim or on a particular issue if- (a) it considers that- (i) the claimant has no realistic prospect of success on the claim or issue; or (ii) the defendant has no realistic prospect of success on his defence to the claim or issue; and (b) there is no other reason why the case or issue should be disposed of at a trial. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה כבר בשלב זה. מאחר וקיבלתי את התביעה כבר בשלב המקדמי של הדיון הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות המשפט וכן סך של 360 ₪ + מע"מ כשכ"ט עו"ד. פוליסהחברת ביטוח