פסק דין תביעה לפיצוי על נזקי רכוש בגין תאונת דרכים. הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך של פשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 לאחר חקירת העדים. התובעת הייתה במועד הרלוונטי לתביעה המבטחת של רכב מסוג גולף מ.ר. 4241535 (להלן: "הגולף"). הנתבע 1 היה במועד הרלוונטי לתביעה הבעלים והמשתמש של רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 3376520 (להלן: "המיצובישי"). הנתבעת 2 הייתה במועד הרלוונטי לתביעה המבטחת של רכב המיצובישי . בתאריך 13/4/04 (בטעות נרשם בכתב ההגנה כי מועד התאונה היה ב-13/4/05), בשעה 10:00 ברח' אוליפנט בת"א, שהינו רח' חד סיטרי ואשר מכוניות חונות בו משני צידיו, ארע מפגש בין הרכבים הנ"ל (להלן: "התאונה"). לטענת התובעת בכתב התביעה שעה שנסעה הגב' שרון אללוף (בדיון התברר שלא מדובר בגבר אלא באשה בניגוד לאמור בכתב התביעה), ברח' אוליפנט ובעוד היא חולפת על פני המיצובישי, שחנה בצד ימין, פתח הנתבע 1 את דלת רכב המיצובישי, בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב לרכבים שבדרך ופגע ברכב הגולף והסב לו נזק רב. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה אכן רכב המיצובישי היה בחניה בצד ימין של הדרך והנתבע 1 פתח את דלת הרכב על מנת לצאת ממנו אלא שאז הבחין כי פנקס העבודה הנדרש לעבודתו נותר על כסא הנוסע שלידו ולפיכך, הוא נשען פנימה על מנת להוציאו ואז הגיח רכב הגולף ופגע ברכב המיצובישי בדלת השמאלית קדמית שהייתה כל אותה עת פתוחה. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים סבור אני שיש להטיל את האחריות לקרות התאונה על הנתבע 1. עדותה של נהגת רכב הגולף הגב' אללוף הייתה אמינה בעיני מה שאינני יכול לומר על עדותו של הנתבע 1. עיון בצילומי רכב הגולף מעיד כי הפגיעה ברכב הגולף כתוצאה ממצב דלת המיצובישי הינה בחלק הצדדי ימני של הרכב החל מהכנף הקדמית ואחורה. סוג כזה של פגיעה מתיישב יותר עם גרסת התובעת שכן אילו הייתה הפגיעה שעה שהדלת של רכב המיצובישי הייתה פתוחה הרי שמוקד הפגיעה ברכב הגולף היה צריך להיות יותר בחזית. דווקא עדותה של גב' אללוף כי אמר לה הנתבע 1 כי אין לו בטוח מקיף אלא רק ביטוח צד ג' ולכן הוא ביקש שיממנו לו מחצית מגובה ההשתתפות העצמית על מנת שיודה באחריותו לתאונה, כאשר מתברר מן העדויות שלנתבע 1 יש ביטוח מקיף, היא המחזקת את גרסתה של התובעת שכן בעניין זה אין ספק שהגב' אללוף ניזונה רק ממה שהנתבע 1 אמר לה. יתכן ואמר את מה שטענה שאמר בשיחת הטלפון על מנת לנסות ולשפר את מעמדו בחלוקת הנזק. מנגד, טען הנתבע 1 כי כאשר פתח את דלת רכב המיצובישי לראשונה לא הבחין ברכב הגולף. הוא אישר כי שדה הראיה לאחור הוא כ-30-40 מ'. הנתבע 1 לא ציין לא בכתב ההגנה ולא בעדותו את פרק הזמן שחלף מרגע ש"הבחין" שאין רכב כאמור ועד לרגע הפגיעה. יחד עם זאת, מאופן ניסוח כתב ההגנה ועדותו ניתן להסיק כי מדובר בפרק זמן קצר מאוד שכן, הנתבע 1 ממקם את מועד הפגיעה בזמן שנשען פנימה כדי להוציא את אותו פנקס עבודה שלו. על מנת שרכב יגיע מקצה שדה הראיה של נתבע 1 כפי שציין עד אליו הוא אמור היה לנסוע במהירות של יותר מ-100 קמ"ש (יותר מ-27 מ' לשנייה). עסקינן, בשטח בנוי וגב' אללוף העידה כי נסעה במהירות המתאימה 40-50 קמ"ש כאשר מנגד נתבע 1 לא יכול היה כלל לציין או להעריך את מהירות נסיעתה של גב' אללוף. יאמר גם שהתאונה ארעה באפריל 2004 דהיינו לפני כשנתיים לערך והנתבע 1 כמו גם המבטחת שלו לא מצאו לנכון להגיש תביעה מטעמם ואף לא תביעה שכנגד בעקבות התביעה הנוכחית ומנגד, בנוסף לתביעה הנוכחית הגישה גב' אללוף תביעה בתביעות קטנות לפיצוי נזקיה העקיפים כשנתבע 1 לא טרח להתייצב לדיון שנתבע ואף חויב בהוצאות. על כן, מוצא אני כי גרסתו של הנתבע 1 לוקה בחסר ולכן הנני דוחה אותה ומקבל את גרסת התובעת לתאונה. התובעת צרפה חוות דעת שמאי והוראת תשלום המוכיחים את נזקיה לרבות שכ"ט שמאי. הנני מחייב את הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובעת את הסך של 6,968 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 21/9/05 ועד התשלום המלא בפועל. הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת אגרת בית משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 792 ₪ (כולל מע"מ) והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבביטוח רכבביטוח מקיף