פסק דין תביעה לפיצוי על נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים שאירעה כנטען בכתב התביעה בתאריך 12/7/06 שעה 19:00 לערך בדרך לוד פינת הטייסים במסגרתה פגע רכב טנדר מסוג מיצובישי מ.ר. 3484102 בחלקה האחורי של מונית מסוג סיטרואן קסארה מ.ר. 5535525 בה נהג מר בראל אברהם התובע (להלן: "התובע"). המונית ניזוקה בתאונה זו לטענת התובע ועל כן הגיש הוא תביעה זו כנגד מר מזרחי שי יהודה, הנתבע 1, מאחר ולטענתו הוא זה שנהג ברכב המיצובישי, כנגד הגב' מסיקה סועד, הנתבעת 2, בתוקף היותה הבעלים של רכב המיצובישי וכנגד כלל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת 3, בתוקף היותה המבטחת של רכב המיצובישי מפני תביעות צד שלישי. הנתבעת 3 בכתב הגנתה מעלה מספר טענות שעניינן מרמה כנגדה וניסיון להוציא ממנה כספים שלא כדין. לטענת הנתבעת 3, התאונה לא אירעה כמדווח וקיים חשש כבד שהנתבע 1 לא היה נהג רכב המיצובישי בזמן התאונה; לא היה כיסוי ביטוחי למי שנהג בפועל ברכב המיצובישי והוא נהג בהעדר רשיון נהיגה תקף. למרות טענה אחרונה זו טוענת הנתבעת 3 כי אין בידה כל ראיה מי נהג ברכב ו/או האם היה לו רישיון נהיגה בר תוקף. באשר לעצם קרות התאונה סבור אני שהתובע הוכיח כי אכן זו התרחשה כנטען על ידו. גרסתו בעניין זה לא נסתרה. הפגיעה מאחור במונית יכולה היתה להתרחש גם בנסיבות אותן תיאר הנתבע 1 דהיינו שהוא נסע בנתיב האמצעי ונפגע מאחור ע"י רכב שנסע בנתיב הימני, אשר עזב את המקום, והוא נאלץ לסטות שמאלה וכך פגע במונית שעמדה בנתיב השמאלי לפניה שמאלה. על מנת להוכיח כי התאונה מבויימת היה על הנתבעת 3 להוכיח זיקה בין התובע לבין הנתבעים 1-2 וזיקה כזו לא נטענה ולא הוכחה. אמנם התובע לא לקח את שמו של נהג המיצובישי במקום האירוע ורק בשיחת טלפון מאוחרת יותר קיבל זאת אולם אין זה מחזה חריג במקומותינו. הדברים מתרחשים כך מפעם לפעם. בידי התובע היו תעודת חובה ורשיון רכב וזה מה שהיה חשוב לו באותה עת כטענתו עקב כך שזו לו תאונת הדרכים הראשונה שהוא עובר. הוא ציין כי שאל לשמו של נהג המיצובישי וזה אף אמר לו את שמו אך זה לא היה רלבנטי בהעדר תעודת הזהות. בעדותו אישר התובע כי הנתבע 1, שאותו ראה בבית המשפט, הוא זה שנהג ברכב המיצובישי. הנתבע 1 מצידו העיד כי הוא זה שנהג ברכב המיצובישי והיה מעורב בתאונה. הנתבעת 2 העידה כי היא מסרה לנתבע 1 את מפתחות הרכב לאותה נסיעה, היא ראתה אותו מתניע את הרכב. חשדה של הנתבעת 3 נובע מאמירה של התובע לחוקר מטעם הנתבעת 3 שמי שפגע בו גדול מידות ממנו וכן שהתבטא בפניו שאמו היא בעלת הרכב. מן העדויות עולה כי הנתבעים 1-2 שכנים יותר מ-10 שנים. הנתבע 1 בחור בגיל 33 הינו נכה 100% מוכר בביטוח הלאומי כחולה סכיזופרניה. נתבעת 2 הינה אישה מבוגרת הם נוהגים לאסוף ברזל בשעת אחה"צ והנתבעת 2 רכשה הרכב כדי לסייע בענין זה לנתבע 1 המטפל באימו הסיעודית. הנתבע 1 העיד כי הנתבעת 2 היא כמו אמא בשבילו. באשר למימדי גופו של נהג המיצובישי הרי בדיון נתברר כי הנתבע 1 גבוה מהתובע. עוד יאמר כי פרטי הזיהוי שנשאל התובע ע"י החוקר הם מעטים ואין בהם כדי להבדיל באופן ממשי בין הנתבע 1 לבין מישהו אחר. החוקר מר שטייר פנחס בעדותו מציין כי לפגישה הראשונה עימו הגיעו הנתבע 1 ובחור גדול מידות שהוא בעצם בנה של הנתבעת 2 ולאור תיאור התובע את נהג המיצובישי התעורר בו החשד כי הנתבע 1 לא נהג ברכב. דא עקא החוקר לא מצא לנכון לחקור או לבקש לחקור את אותו אדם אחר. הוא גם לא ידע לומר בחקירה את פרטיו של אותו אדם אחר והוא לא שאל לשמו. לבסוף מציין "אני לא יכול לדעת מי נהג ברכב" (ע' 25 ש' 13). גם הסקת המסקנות של החוקר שגויה. בעוד התובע מדבר על כך שנהג המיצובישי בעל מבנה גוף בריא יותר ממנו מצא לנכון החוקר לציין כי התובע ציין בפניו שהנהג שמן. למרות החשדות לא מצא לנכון החוקר לחקור את הנתבעת 2 בעלת הרכב. הנימוק שנתן לכך, שמדובר באישה מבוגרת מאוד מגוחך. הוא עצמו מציין כי גילה 60 להערכתו. מעבר לכך, מדוע לא נפגש איתה והתרשם תוך כדי החקירה כי אכן גילה המתקדם אינו מאפשר למצות את החקירה. נתבעת 2 העידה בבית המשפט והרושם הוא שהיא צלולה בדעתה ובעלת יכולת ליצור אינטראקציה עם הסביבה. הנטל להוכחת העדר הכיסוי הביטוחי עקב אי מסירת פרטים נכונים ומרמה מוטל על הנתבעת 3 וספק בענין זה פועל לרעתה. מלבד העלאת חשדות בדבר זהות נהג המיצובישי מבלי אף לציין מי כן נהג ברכב לא הובאה כל ראיה ממשית לאישוש חשדות אלה. אשר על כן הנני סבור כי ישנו כיסוי ביטוחי תקף בקשר לתאונה הנדונה. באשר לנזק - התובע מפרט מספר מרכיבי נזק בתביעתו. 19,921 ₪ - שווי בניכוי ערך שרידים בהתאם לחוות דעת שמאי. 1,281 ₪ - שכ"ט שמאי. 7,642 ₪ - שכירת מונית חלופית. 2,200 ₪ - הפסד הכנסה עד ליום 1/8/06. 5,000 ₪ - ירידה בהכנסות, עד היום. הפסד ההכנסה בסך 2,200 ₪ אמור היה להיתמך בעדות רו"ח ומסמך נספח ו' לכתב התביעה שנערך על ידו. רו"ח לא העיד ובדיון ויתרה ב"כ התובע על הגשת מסמך זה ועל כן ראש נזק זה לא הוכח. בעקבות זאת ניתן לומר כי גם ראש הנזק של ירידה בהכנסות בסך 5,000 ₪ לא הוכח. התובע אף לא צירף אסמכתא המעידה על השתכרותו כשכיר ב"מוניות פיקס בע"מ" לאחר התאונה. באשר לראש הנזק של שכירת מונית חלופית עד ליום 10/9/06 בסך 7,642 ₪ התובע צירף חשבונית של "מוניות פיקס בע"מ". ב"כ הנתבעת 3 התנגד להגשת מסמך שלא באמצעות עורכו. לא הובא להעיד מי מטעם מוניות פיקס בע"מ בקשר לחשבוניות הנ"ל. מנגד לא ברור אמצעי התשלום של חשבוניות אלה. האם במזומן או שמא בשיק ואם בשיק מדוע לא צורף העתקו ודף חשבון בנק המעיד על פירעונו?! על כן סבור אני שהתובע לא הוכיח הוצאה זו. באשר לנזק למונית עצמה - חוות הדעת היחידה שיש בתיק היא מטעם התובע. הנתבעת 3 לא מצאה לנכון לצרף חוות דעת מטעמה על אף שב"כ הנתבעת 3 מצא לנכון לחקור את השמאי. חקירת השמאי לא סתרה את האמור בחוות דעתו ולא סתרה את ההגיון העומד מאחורי קביעת השווי. אמנם התובע ציין כי רכש המונית כחודשיים לפני התאונה במחיר של 18,000 ₪ (כולל מע"מ) כשהוא מזדכה על המע"מ וכך יוצא כי השווי שנקבע ע"י השמאי גבוה ממחיר הקניה אולם לא מצאתי שיש בכך סתירה לכלל בדבר השבת המצב לקדמותו. השבת המצב לקדמותו משמעה השבה לפי שווי הרכב בשוק החופשי ערב התאונה ולא השבה לפי מחיר הקניה הספציפי אשר תלוי בגורמים שונים המיוחדים לעיסקה הספציפית. סיכום לאור כל האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעים לשלם באמצעות הנתבעת 3 לתובע את הסך של 21,202 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 7/5/07 ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, הוצאות השמאי כפי שנפסק וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ. מונית