תאונת דרכים בין סובארו לבין סיטרואן - נזקים לרכב

פסק דין תביעה לפיצוי על נזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים. התובעת היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים של רכב מסוג סיטרואן. הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים לתביעה הנהג של רכב מסוג סובארו והנתבעת 2 המבטחת של רכב זה. בתאריך 17.6.05 בסמוך לצומת מרומזר ברחוב יגאל ידין ברמות ירושלים אירע מפגש בין כלי הרכב הנ"ל. לטענת התובעת עת היה רכב הסיטרואן בעצירה מוחלטת בהתאם למופע האור האדום פגע בו רכב הסובארו מאחור. לטענת הנתבעים רכב הסיטרואן נסע לפני רכב הסובארו באותו הנתיב ורכב הסיטרואן סטה מנתיבו בנסיון לעבור לנתיב מקביל ולפתע ללא כל התראה חזר בו לפתע לנתיב הנסיעה בו נסע רכב הסובארו ועצר שם ללא כל סיבה מוצדקת וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. לאחר ששמעתי את הנהגים המעורבים והעד הנוסף מטעם הנתבעים והתרשמתי מעדותם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה שהנתבעים אחראים לקרות התאונה ללא רשלנות תורמת מצד נהג הסיטרואן. מהימנה עלי עדותו של נהג הסיטרואן והנני מעדיפה על פני עדותם של עדי הנתבעים. הפגיעה אירעה כאשר רכב הסיטרואן נמצא בנתיב הימני כאשר משמאלו נמצא רכב נוסף. נהג הסיטרואן העיד כי עמד לאור האור האדום ברמזור ועדי הנתבעים טוענים כי הסיטרואן וגם הרכב שלידו רכב מסוג גולף שחור עמדו שניהם בירוק כאשר נהג הסיטרואן מנסה להכנס לנתיב השמאלי ביותר ונהג רכב הגולף מונע זאת ממנו. לא ברור כיצד יכלו עדי הנתבעים לראות התרחשות שכזו שעה שהם מגיעים לצומת מעיקול ימינה במרחק של כ-15 מטר לערך " ולא יכולים לראות את הרמזור" (ע' 5 ש' 4). גם לא הובהר די צורכו הביטוי "מנסה להכנס". האם נהג הסיטרואן רק מדבר עם נהג הגולף או שמא גם נע קדימה בהטיה לשמאל. גם אין כל הגיון בתיאור התרחשות שכזו. מה מונע מנהג הסיטרואן להמשיך בנתיבו בירוק ולאחר מכן לנסות לעבור לנתיב השמאלי. גרסת הנתבעים כפי שצוינה בכתב ההגנה גם אינה מתיישבת עם עדות עדי הנתבעים בפני. התיאור בכתב ההגנה מרמז כי הסטיה חזרה לנתיב נסיעת הסובארו והפגיעה אירעו בתכוף ובסמיכות זמנים קרובה זה אחר זה . אלא שמעדויות עדי הנתבעים אין הדבר כך שכן כאשר יצא רכב הסובארו מהעיקול כבר היה בצומת בנתיבם רכב הסיטרואן. נהג הסיטרואן תיאר את אופן בלימתו המדורגת עד לכדי עצירה בצומת באור האדום. הפגיעה בצד ימין אחורי של רכב הסיטרואן יכולה להתיישב עם מצב בו נהג רכב הסובארו מגיע ביציאה מעקומה ימינה לצומת נוכח שיש רכב בצומת בנתיבו ומנסה ככל הנראה לשבור ימינה מאחר וישנו רכב נוסף בנתיב השמאלי. מנסיבות הענין עולה כי נהג רכב הסובארו הגיע במהירות לא מתאימה לצומת מבלי לקחת בחשבון שהאור האדום יכול לדלוק ברמזור. נהג הסובארו ציין כי הוא והנוסע עימו התכוונו להגיע לקרית יובל אך הנוסע שהיה עימו ביכר להיות זהיר מחשש שיסתור את דברי הנהג וטען שהתכוונו להגיע לכל מיני מקומות. באשר לנזק. לטענת ב"כ הנתבעים הנזק עומד על שיעור של 36% משווי הרכב על כן לא היה מקום להכריז על הרכב כאובדן להלכה והיה צריך לתקן את הרכב להשאירו בידי המבוטח ולתבוע את שווי התיקון וירידת הערך. לטענתו בחישוב האחוזים כדי לשקול אם להשבית הרכב לא לוקחים בחשבון את ירידת הערך אלא רק את הנזק הישיר ומסתמך הוא על ההגדרה בתקנה 266 לתקנות התעבורה,תשכ"א - 1961(להלן: "התקנות"). צודק ב"כ הנתבעים כי הקובע לענין ההכרזה על רכב כאובדן גמור או להלכה הוא גובה הנזק הגולמי שאינו כולל את ירידת הערך בהתאם להגדרות שבתקנה 266 לתקנות. ברם, במקרה דנן אין הנתבעים נפגעים מההכרזה על הרכב כאובדן להלכה לאור הנתונים שבתיק. אילו לא היה מוכרז הרכב כאובדן להלכה והנתבעים היו נדרשים לפצות אזי על פי חוות הדעת מטעם התובעת חישוב סכום הנזק הגולמי יחד עם ירידת הערך הם היו צריכים לפצות בסך של 54,201 ₪ . מאידך במסלול של הכרזה על הרכב כאובדן להלכה הם היו צריכים לפצות לפי חישוב שווי הרכב בניכוי שווי השרידים בסך של 53,138 ₪. דהיינו, ההכרזה דווקא מטיבה עם הנתבעים. מוסיף וטוען ב"כ הנתבעים כי שווי הרכב עומד על 96,615 ₪ וערך השרידים עומד על 43,477 ₪ כעולה ממסמכי התובעת והיא תובעת 53,138 ₪ כאשר התובעת עצמה מצרפת שיק שקיבלה בגין השרידים על סך 50,868 ₪. רוצה אני להאמין שב"כ הנתבעים נתפס כאן לכלל טעות ולא מעבר לכך. השיק שצורף כולל מע"מ בשיעור 17%,כשיעורו אז, כך שאם נוסיף את המע"מ ל- 43,477 ₪ נגיע לסכום השיק. התובעת נשאה בשכ"ט שמאי בסך 282 ₪ (לא כולל מע"מ). אשר על כן נזקה עומד על 53,420 ₪ וסכום זה על הנתבעים לשלם לתובעת. לפיכך, הנני מקבל התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם באמצעות הנתבעת 2 את הסך של 53,420 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 23.5.05 , אגרת בית משפט כפי ששולמה , הוצאות עד התובעת כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 10% בצירוף מע"מ. נזק לרכבתאונת דרכיםרכב