פסק דין ביום 2.9.03 אירעה תאונת דרכים בכביש הכניסה, מכביש חוצה שומרון (כביש 5) לתוך פארק סיביל-אפק. רכב התובעת, מסוג מזדה, נהוג ע"י מר חיים פרנקו (להלן: "רכב ונהג התובעת") נסע בכביש, נכנס לתוך איזור התעשיה ולטענתו, אוטובוס שעמד בתחנת איסוף מצד ימין, הגיח לפתע שמאלה לתוך נתיב נסיעתו, פגע בדופן ימין של רכב התובעת שמעוצמת הפגיעה בו, נהדף שמאלה ונפגע מגדר הבטיחות. נהג הנתבעת, שנהג באוטובוס דן - מר בדש צבי, טען מנגד, כי הוא נסע בנסיעה ישרה ואיטית בכביש ורכב התובעת הוא שניסה לעקוף את האוטובוס, למרות שהמרווח בין האוטובוס לבין קיר הבטון שמשמאל היה מרווח צר ביותר ובעת העקיפה, שנעשתה במהירות גבוהה, נתקל רכב התובעת בקיר הבטון שמשמאל, נהדף חזרה לעבר האוטובוס, שכבר היה בעצירה מוחלטת, וכך אירעה התאונה. שמעתי את עדותו של נהג התובעת מחד, מר פרנקו חיים, ומאידך את עדותם של עדי הנתבעת, הנהג מר בדש והעד שנסע באוטובוס, מר איליה אברבוך. לאחר ששמעתי את העדים והוצגו לי הראיות, הגעתי למסקנה כי האשם המירבי לקרות התאונה, רובץ לפתחו של נהג האוטובוס מר בדש. למעשה, עיון בעדויות של שני הצדדים מגלה כי אין מחלוקת ממשית ביניהם,וקיימת הסכמה כי האוטובוס היה בימין הדרך והחל סוטה שמאלה לכיוון מרכז הדרך. המחלוקת היחידה ביניהם, האם האוטובוס היה בימין הדרך בתוך המפרץ (כטענת התובעת) או שמא נצמד לימין הדרך ולא נכנס לתוך המפרץ (כטענת הנתבעת) והאם קודם פגע באוטובוס ואחר כך בגדר הבטיחות (כטענת התובעת) או קודם פגע בגדר הבטיחות ואחר כך נהדף לאוטובוס (כטענת הנתבעת). כך או כך, נהג הנתבעת, מר בדש, והעד איליה אברבוך, הודו בסופו של דבר, כי האוטובוס תחילה סטה לכיוון ימין הדרך, ואולי אף במעט, נכנס עם הגלגלים הימניים לתוך המפרץ ורק כשנוכח, שאין אף נוסע שמבקש לעלות על האוטובוס, החליט נהג הנתבעת להמשיך בנתיב נסיעתו תוך כדי איתות וסטייה שמאלה. בתחילה, עמד נהג הנתבעת בתוקף על כך כי לא סטה מנתיב נסיעתו, ואף הסביר כי כשאמר שהוא לקח את הנתיב הימני לא התכוון לצד ימין של הדרך, אלא נתן הסבר כי הנתיב ימינה משמעו הכניסה, מתוך כביש חוצה שומרון לתוך פארק אפק. רק בהמשך הודה נהג האוטובוס, כי הוא נצמד לימין הדרך ואחרי שראה "שאין נוסעים", המשיך לטעון בתוקף כי לא חזר שמאלה. כשנשאל העד מדוע, אם לא חזר שמאלה, הדליק וינקר, דהיינו איתות שמאלה כדבריו, השיב כי ככה הוא נותן "סימן שאני בכביש". ברור שתשובה זו של נהג הנתבעת אינה מתקבלת ואינה מתיישבת עם נסיבות התאונה ועולה גם מדבריו, וגם מדבריו של העד מטעמו, כי האיתות שמאלה היה מאחר וקודם לכן הוא היה בצד ימין של הדרך וכשחזר למרכז הנתיב, תוך כדי סטייה שמאלה, הוא אותת. העד איליה, העיד מפורשות כי לאחר שנהג הנתבעת הבחין שאין נוסעים בתחנה והוא לא צריך לעצור "אז הוא זז לכיוון מרכז הנתיב", ובהמשך אמר "האוטובוס היה צריך לסטות שמאלה, הוא היה בצד ימין של הנתיב ואחר כך הוא סטה שמאלה לכיוון מרכז הנתיב...קשה לי להגיד אם הוא עבר את הפס של התחנה, קשה לי לומר אך הוא לא עבר עם הגלגלים בצד ימין של האוטובוס". לאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה כאמור, כי לנהג האוטובוס אחריות לקרות התאונה, אפילו לפי גרסת, עדי הנתבעת. האוטובוס נצמד לימין הדרך והחל סוטה במעט, לתוך מפרץ החניה, אלא כשנוכח נהג האוטובוס כי אין נוסעים בתחנה, לא השלים את הסטייה והחליט לחזור למרכז הכביש תוך כדי כך שהוא מאותת שמאלה. סטייה זו שמאלה של נהג האוטובוס, נעשתה מבלי לבדוק שהדרך פנויה ורק לאחר שסטה הבחין ברכב התובעת, אך היה זה מאוחר מדי ורכב התובעת, בין אם פגע בו ובין אם סטה שמאלה קודם לכן ורק אחר כך פגע בו, נאלץ לבצע את הסטייה הבלתי צפויה, עקב נהיגתו חסרת הזהירות של נהג האוטובוס. נהג האוטובוס, בטרם סטה שמאלה ובטרם חזר למרכז הכביש, היה עליו לוודא שאין רכב מאחוריו וכי הדרך פנויה בטרם ביצע את הסטייה, אלא שכאמור, בדיקה זו נעשתה על ידו רק לאחר שביצע את הסטייה והיה זה מאוחר מדי. בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה, כאמור, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג האוטובוס אלא שאני סבור כי לנהג התובעת אשם תורם לא קטן במקרה זה. נהג התובעת הבחין באוטובוס קודם לתאונה וראה אותו מתחיל לסטות לכיוון התחנה ובטרם זה השלים את הסטייה, החל נהג התובעת לבצע את העקיפה של האוטובוס מצד שמאל. בנסיבות אלו, עקיפת האוטובוס הייתה חסרת זהירות ותרמה תרומה גבוהה להתרחשות התאונה. אם לא הייתה אצה הדרך לנהג התובעת, הוא היה ממתין ומתאזר בסבלנות עד שהיה ברור לו אם האוטובוס נכנס לתחנה ואם לאו. כיוון התנועה של האוטובוס ימינה, יצר אצל נהג התובעת את המסקנה כי זה אחרון מתכוון להיכנס לתוך התחנה, אלא שכאמור הסתבר כי מסקנה זו הייתה מוטעית ונהג האוטובוס חזר בו, וכך אירעה התאונה. בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 50% ולפיכך אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 6,087 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 2.11.03וכן הוצאות משפט יחסיות בסך של 400 ₪ ובתוספת שכ"ט בסך של 780 ₪ כולל מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אוטובוסכביש