פסק דין חלקי (לענין האחריות לתאונה בלבד) התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שארעה ביום 12.10.98 ברחוב ירושלים ברחובות. כלי רכב, המבוטח על ידי התובעת, נפגע מאחור על ידי כלי רכב, הנתבע 1, שהיה אותה עת קטין, ולא היה לו רשיון נהיגה. כלי הרכב היה שייך להורי הקטין, הנתבעים 2-3. לטענת התובעת, רכב הנתבעים לא שמר מרחק מרכב התובעת ולכן פגע בו עם חזיתו, בחלק האחורי של רכב התובעת. הנתבעים הכחישו את אחריותם לתאונה ואת נסיבותיה כפי שתוארו על ידי התובעת, אך לא נמסרה גרסה פוזיטיבית, כיצד ארעה לטענתם ההתנגשות בין כלי הרכב. בדיון שנקבע ליום 12.7.06 התייצבו רק עדי התביעה. ביום 11.7.06, יום לפני הדיון, הוגשה בקשת דחיה מטעם הנתבעים ולא נעתרתי לה. קבעתי בהחלטתי מיום 11.7.06 כי "בדיון הקבוע למחר תשמענה עדויות הנהגים, לענין שאלת האחריות. אם יהיה בכך צורך - טענות אחרות תשמענה לאחר מכן". למרות זאת, עדי ההגנה לא התייצבו, ובא כוחם התייצב בגפו. פרוטוקול הדיון מפורט, כמו גם החלטתי לשמוע את העדים, ועל כן לא אחזור על דברי. לפיכך, בבואי לתת היום פסק דין חלקי, בנושא האחריות לתאונה, עומדות בפני ראיות התביעה בלבד. עדי התביעה נחקרו, כמובן, גם בחקירה נגדית. לאחר ששמעתי את הראיות שהובאו בפני, מסקנתי היא שהתאונה ארעה כדלקמן: הנהג ברכב התובעת (להלן - הנהג) הגיע לרחוב ירושלים מרחוב צדדי. הוא פנה ימינה והספיק לנסוע כ-15 מטר, כאשר לפתע נפגע מאחור, מעט יותר בצד השמאלי של הפגוש האחורי, על ידי רכב הנתבעים, שפגע עם חזיתו ברכב התובעת. רכב התובעת נזרק כמה מטרים קדימה. הנתבע 1, שהיה קטין באותה עת, נהג ללא רשיון נהיגה. ברכבו של הנתבע נסעו גם מספר חברים (שגם הם לא הגיעו להעיד ואינני יודעת אם זומנו). הנהג לא הבחין ברכב הנתבע כאשר פנה וזאת, לדבריו - למרות שוידא טרם כניסה לפניה, שהצומת פנוי. הנהג נפגע בתאונה ואיננו זוכר היטב מה קרה לאחר מכן. לדבריו, הוא נלחץ והיה בהיסטריה. לענין מיקום ההתנגשות על פני הכביש, אני מעדיפה את גרסת הנהג, על פני גרסת אביו, שהגיע למקום מאוחר יותר והסיק מסקנות לגבי מקום התאונה על סמך מיקום כלי הרכב לאחר התאונה, ואמר שהתאונה ארעה כ-50 מטר מהפניה. לאור העדויות ותמונות הנזק ברכב התובעת, ולאור כלל חומר הראיות הנמצא בפני, אני קובעת שעיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1, שפגע ברכב התובעת מאחור. עם זאת, מאחר שהתאונה קרתה כ-15 מטר בלבד לאחר שהנהג ברכב התובעת פנה ימינה, ולאור מיקום הנזק ברכב התובעת, אני קובעת שהנהג לא בדק כראוי את מצב הכביש לפני שפנה, ואפילו הנתבע נסע מהר מאד - נהג התובעת יכול וצריך היה לראותו מתקרב לצומת, ואם היה עושה כן - היה יכול למנוע את התאונה, או להקטין את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה ממנה. לכן אני מייחסת רשלנות תורמת בשיעור של 20% לנהג ברכב התובעת, וקובעת שהנתבע אחראי לתאונה ב-80%. עד כאן ההכרעה בנושא האחריות לתאונה. כפי שעולה מהתיק וכפי שקבעתי גם בדיון ביום 12.7.06, בתיק זה הועלו מספר טענות נוספות, שצריכות להדון: טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים 2-3 (סעיף 8 לכתב ההגנה המתוקן); טענת הנתבעים 2-3 לענין העדר יריבות בין התובעת לנתבעים 2-3 (סעיף 7 סייפא לכתב ההגנה המתוקן); טענת הנתבעים כי יש כיסוי ביטוחי לארוע בשל קיומה של פוליסת ביטוח מקיף אצל "נגה" חברה לביטוח בע"מ ולכן "נגה" צריכה לשפות את התובעת (סעיפים 13-19 לכתב ההגנה המתוקן); טענת הנתבעים שקיים הסכם "מכה תחת מכה" בין התובעת ל"נגה", ולכן התובעת מנועה מלהגיש תביעתה כנגד מבוטחי "נגה" (סעיף 20 לכתב ההגנה המתוקן); טענות הנתבעים לענין הנזק (סעיפים 25-27 לכתב ההגנה המתוקן); לטעמי, מבין הטענות הנ"ל, הטענות המרכזיות שראוי לדון בהן תחילה הן אלה שבסעיפים 1, 2 ו-5 לעיל. לענין הטענות בסעיפים 3-4 הנ"ל: לא ברור לי כיצד, בחלוף יותר מ-3 שנים מאז הארוע, מבקשים הנתבעים להגיש עתה תביעה כנגד המבטחת, וזאת לאור תקופת ההתיישנות של 3 שנים הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, אך איני מחווה דעה כרגע בענין זה. לא ברור לי גם, אפילו היתה לנתבעים פוליסת ביטוח בחברת "נגה" במועד הרלוונטי, המכסה את הארוע, מדוע קם בסיס לטענה האמורה בסעיף 4 הנ"ל. גם בענין זה אינני מחווה דעה, אך מכל מקום - נראה לי שראוי תחילה להכריע בטענות האחרות. אבקש מהצדדים להגיש לי הצעה מוסכמת להמשך ניהול התיק. בהצעה מוסכמת שכזו, יהיו רשאים להציע גם להוסיף או לגרוע נושאים, לעומת חמשת הסעיפים שקבעתי אני. אם לא יגישו הצעה מוסכמת, וזאת בתוך 21 יום מהיום, אבקש מהצדדים לסכם בכתב את טענותיהם בשלושת הסוגיות הנ"ל, אקצוב לכך זמן וסדר הגשה, המועדים יהיו קצרים יחסית, ואז אכריע בטענות הללו. כאמור: הצדדים יודיעו בתוך 21 יום מהיום (למרות הפגרה) כיצד הם מציעים להתקדם, לאור הערותי הנ"ל, ואם לא יעשו כן - אחליט אני, כפי שאמרתי. תאונת דרכיםירושלים