הנאשם מואשם בתיק זה בעבירות של אי הפעלת מונה, אי קיום חובת רשיון ואי מתן חשבונית. לגבי העבירות של אי הפעלת מונה כפי שתואר בעבודה מס' 8 לכתב האישום, מודה הנאשם כי אינו נוהג להפעיל מונה בעת ביצוע נסיעות מיוחדות. ההוכחות התנהלו - איפוא - בקשר למקרה שאירע ביום 19.7.01, בו ביצע ע.ת. 1 נסיעת פיקוח במונית הנאשם משדרות ועד לאשקלון. יצויין כי אין מחלוקת כי המונית שבנדון שייכת לנאשם והוא היחיד שנוהג בה. טענתו העיקרית של הנאשם כי ביום 19.7.01 הוא לא עבד כלל אלא היה בנסיעה עם משפחתו. מטעם התביעה העידו ע.ת. 1 , שהוא הפקח שערך נסיעת פיקוח במוניתו של הנאשם ואילו ע.ת. 2 גבה את הודעת הנאשם (ת/4). ע.ת. 1 תיאר בדו"ח הביקורת שלו (ת/1) כי עלה עם נוסעים נוספים למונית מסוג פג'ו בעיר שדרות כאשר הנהג צועק כי נוסע לאשקלון. העד שילם 11 ₪ עבור נסיעה וכאשר ביקש קבלה מאת הנהג נענה תחילה בסירוב ואחר כך "זכה" ב"חבילת" קבלות מיום קודם (ת/2). העד רשם את תיאורו של הנהג שדומה להפליא למראה החיצוני של הנאשם כפי ראה אותו בית המשפט בעת הדיונים. לנאשם לא היה כל הסבר איך הגיעה חבילת הקבלות לידי הפקח. אומנם במהלך המשפט ניסה הנאשם ב- "חצי פה" לטעון כי יש לו מתחרים שאולי ניסו להפלילו. אולם, לא הובאו כל ראיות של ממש כדי לתמוך בטענה "סתמית" זו, וממילא לא הובא כל הסבר איך אותם "מתחרים" הצליחו להביא את הקבלות של הנאשם לידיו של ע.ת. 1. למעשה, הנאשם אינו זוכר את היום ספציפי של ביצוע העבירה, קרי 19.7.01 אלא מסתמך על פנקס הרישומים שלו , בו הוא רשם כי באות ויום לא עבד. צר לי אבל אין בכך כדי להביא לדחיית עדותו של ע.ת. 1 . משמעות טענתו של הנאשם כי אם הוא בוחר לרשום כי לא עבד, אז הוא יזוכה בדין ואם הוא מסכים שעבד, אז עובדה שעבד. אין אני יכול לקבל טענה כזו ואם הנאשם רצה להוכיח כי לא עבד, היה צריך להביא ראיות הרבה יותר חזקות כדי לתמוך בגירסאה זו. מה עוד וכפי שציינתי לעיל תיאור הפקח דומה עד מאוד למראה הנאשם וכל הנסיבות אחרות, כולל תיאור הרכב, מסלול הנסיעה ועוד, מובילות למסקנה יחידה וסבירה כי אכן הנאשם הוא זה שנהג במונית שלו, בעת ביצוע נסיעת הפיקוח של ע.ת. 1 . גם בענין היכרות של הנוסעים בנהג ושימוש בשם "משה" או "בוהדנה" כפי שהעיד ע.ת. 1 , יש בו כדי לתמוך בגירסאת התביעה ולא היה בידי הנאשם הסבר מניח על הדעת כדי להראות כי לא מדובר בו. לא רק זה, אלא בהתחשב כי אין מחלוקת כי המונית בנדון בבעלות הנאשם ומקובל על בית המשפט כי העד לא טעה ברישום מס' המונית, אז יוצא כי אם הנאשם הוא לא זה שנהג בפועל אז זה היה נהג מטעמו ולכן לפי החזקה שבסעיף 39 א ו - ב לחוק הפיקוח על המצרכים, תשי"ח - 1957, חלה אחריות על הנאשם בתור המורשה של כל עבירה שתבוצע על ידי אותו נהג אלא אם יוכיח אחרת. הנאשם לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו בסיפא לסעיפים הנ"ל. בענין אי זיהוי ע.ת. 1 בפני הנאשם, מקובלת עלי ההסבר שלו וההגיון כי מדובר בפיקוח סמוי שלפי מדיניות המשרד, עדיף שהפקחים לא ייחשפו בפני הנהגים. לכן, כאשר נדחית טענת הנאשם כי הוא לא הנהג שביצע את הנסיעה, ממילא נותרת בעינה בלתי מעוררת גירסאת התביעה לגבי ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם. מכל האמור, אני מקבל את גירסאת התביעה הנתמכת בקבלות ומסמכים שנתפסו במהלך החקירה, ומרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בתיק זה.משפט פלילימשפט תעבורהעבירת תעבורהמוניתאי הפעלת מונה