פסק דין בפני תביעה על סך כ- 16,000 ₪ ותביעה שכנגד על סך כ-22,500 ש"ח שיסודן בתאונת דרכים מיום 20.4.02. התאונה אירעה בכביש שבין הישוב זיקים לחוף זיקים, בצומת טי, כשהאופנוע עליו רכב הנתבע הגיע מכיוון מזרח לכיוון מערב וביקש לפנות שמאלה בצומת טי, ואילו רכב התובעת הגיע מכיוון חוף הים, וביקש לפנות שמאלה מן הזרוע הימנית של הצומת לכיוון הכביש ממנו הגיע האופנוע. התובעת טוענת, כי רכב התובעת הגיע לצומת וכאשר החל בפניה שמאלה, הגיח האופנוע משמאלו אל תוך הצומת ופגע בחלק הקדמי של המכונית. בטופס ההודעה של נהג רכב התובעת נרשם, כי הנהג הבחין באופנוע בשניה האחרונה ושבר שמאלה ואז החליק, כשהחלק הקדמי ימני של המכונית פוגע באופנוע והמכונית ממשיכה את הפניה ונעצרת בצד הדרך בניגוד לכיוון הנסיעה אליו התכוונה לנסוע. לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על רוכב האופנוע, אשר לא נתן זכות קדימה לרכב התובעת הבא מימין. הנתבע טוען, כי האופנוע היה בעצירה מוחלטת בצומת טי, לפני פניה שמאלה. רכב התובעת הגיע במהירות גבוהה מהזרוע הימנית של הצומת ופנה שמאלה כשהוא "חותך" את הפניה ותוך כדי כך פגע באופנוע שהיה בעמידה לפני כניסה לצומת. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד. אני סבור שהאחריות לתאונה מוטלת על נהג מכונית התובעת. מעיון בהודעות הצדדים למשטרה ועדות נוסעת שנסעה במכונית התובעת, עולה, כי נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת, בכל הנוגע לגורמי התאונה העיקריים. שני כלי הרכב הגיעו לצומת, כמעט בו זמנית, כששדה הראייה במקום מוגבל. האופנוע הגיע מהרגל של הטי והמכונית הגיעה מכיוון חוף הים, מהזרוע הימנית של הטי. האופנוע התקדם לכיוון הצומת כשהוא נוסע במרכז הכביש ונעצר על קו הצומת הדמיוני, כשהוא מבחין ברכב התובעת המגיע מימינו. אינני מקבל את עדות הנתבע לפיה, הוא עצר את האופנוע במרחק מה מקו הצומת והמכונית פגעה בו וגררה אותו לתוך הכביש ממנו הגיעה, ועדיין מיקום כלי הרכב בסיום התאונה, ומוקדי הנזק בשני כלי הרכב מלמדים, כי האופנוע עדיין לא נכנס לצומת בעת התאונה ורכב הנתבעים "חתך" את הפניה תוך חדירה לנתיב הנסיעה של האופנוע. אני מעדיף את התרשימים שאושרו על ידי כל העדים, במסגרת חקירת המשטרה, לפיהם בסיום התאונה האופנוע היה זרוק בפינת הצומת ולא בעומק הכביש ממנו הגיע האופנוע. מיקום האופנוע בסיום התאונה מלמד, כי האופנוע נכנס עד לקו הצומת ושם עצר. אמנם, שדה הראייה לא איפשר לרוכב האופנוע לראות כלי הרכב המגיעים מימין, אך אין מחלוקת, כי האופנוע נעצר בטרם נכנס לצומת. על כך מעידים רוכב האופנוע עצמו וגם העדה מטעם התובעת. מנגד, נהג רכב התובעת, אשר גם בכיוון נסיעתו היה שדה ראייה חסום, התקרב לצומת במהירות שאינה מאפשרת לו להגיב לכלי רכב שיגיע משמאלו, כפי שאירע בפועל, ואף "חתך" את הפניה ולא ביצע פניה רחבה, כנדרש על פי חוק. מסיבה זו, מצא עצמו נהג המכונית נוסע לכיוון האופנוע, כשהאופנוע מול הפינה הימנית קדמית של המכונית. לו היה האופנוע בתנועה כטענת נהג המכונית, העומדת בניגוד לעדות רוכב האופנוע ולעדות הנוסעת במכונית, כי אז היה האופנוע נזרק מעבר לצומת ולכל הפחות למרכז הכביש בכיוון נסיעת המכונית. בפועל, כזכור, האופנוע נזרק לפינת הצומת בכיוון ממנו הגיע. אכן, מיקום כלי הרכב, האחד ביחס לאחר, בעת שהאופנוע נגלה לעיני נהג המכונית ומהירות הנסיעה של המכונית, לא איפשרו עוד לנהג המכונית לבלום או לסטות ימינה וכל שנותר לו הוא להחריף את הסטיה שמאלה, בתקווה שהאופנוע יחלוף מימינו. דא עקא, עצירתו של האופנוע על קו הצומת גרמה לכך שהפינה הימנית קדמית של המכונית תפגע בחלק האחורי של האופנוע, ותטיל אותו לעבר פינת הצומת. אני מאמין לעדי התביעה אשר העידו שהמכונית לא הוסיפה לגרור את האופנוע לעומק הכביש, וכן העידו שלא ניסו להזיז את הרכב לאחר התאונה. בעניין זה אין הגיון בגרסת רוכב האופנוע. לו ביקשו נהג המכונית והנוסעת, לטשטש את נסיבות התאונה, יכולים היו להסתפק בהזזת הרכב מהמקום והעמדתו בהמשך כיוון נסיעתם. אין הגיון בטענה שביצעו פרסה ועמדו מעבר לכביש. אדרבא, אופן עמידת רכב התובעת בסיום התאונה, מחזקת את המסקנה בדבר נסיבות התאונה המתוארות לעיל. סוף דבר, בהתחשב במיקום כלי הרכב בסיום התאונה ובמוקדי הנזק בשני כלי הרכב, אני קובע, כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג מכונית התובעת, ועל כן אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבל את התביעה שכנגד. לענין הנזק, הרי שלאופנוע נגרם נזק של אובדן כללי בסכום של 17,100 ₪, נכון ליום 6.5.02, ועל סכום זה יש להוסיף את עלות חוות הדעת בסך 924 ₪ ועלות גרירה בסך 299 ₪, בהתאם לקבלות שהציג התובע שכנגד. הנתבעת שכנגד תשלם לתובע שכנגד את הסכומים הבאים: 18,323 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.5.02; אגרת משפט בסך 455 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 19.2.07; אם ידרש התובע שכנגד לשלם מחצית שניה של האגרה, יוסף הסכום לחוב הפסוק. שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% ומע"מ מהסכום הפסוק, ושכר בטלת התובע שכנגד בסך 500 ₪. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. רכבתאונת דרכיםנזקי רכושנזק לרכב