פסק דין התביעה : 1. בפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי נזקי רכוש אשר אירעו לרכבי הצדדים בעקבות תאונת דרכים מיום 26.12.03 בצומת הרחובות שד' בני ברית ומנחם בגין באשדוד (להלן: "התאונה"). בתאונה היו מעורבים רכב מבוטח התובעת (להלן: "המבוטח") ורכב הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"). גרסאות הצדדים : 2. לגרסת המבוטח הוא הסיע את רכבו בשד' מנחם בגין, מכיוון מערב למזרח, בנתיב שמאלי מבין השניים המורים ישר. המבוטח עצר את רכבו בהוראת האור האדום ברמזור, משהתחלף הרמזור לירוק, החל בנסיעה או אז הבחין ברכב הנתבע מגיע מימינו, בשד' בני ברית, במהירות גבוהה, חודר לצומת באור אדום, וכך ארעה ההתנגשות. רכבו של המבוטח הוכרז כאובדן כללי והתובעת שילמה לו את תגמולי הביטוח כמתחייב על פי הפוליסה ביניהם. סכום זה, ביחד עם שכר טרחת השמאי והוצאות משפט, הוא הנתבע בתביעה העיקרית. 3. לגרסת הנתבע, הוא נסע בנתיב אמצעי מבין שלושה נתיבים בדרך בני ברית, לכיוון היציאה מאשדוד. הנתבע חדר לצומת בנסיעה רציפה לאחר שהאט את נסיעתו עם כניסתו לצומת, כשהאור ברמזור מורה, לטענתו, ירוק, או אז הבחין ברכב המבוטח מגיח משמאלו, ולמרות ניסיונות למנוע את התאונה, זו התרחשה. רכבו של הנתבע הוכרז אף הוא כאובדן כללי וסכום הנזק, בניכוי שרידים ובתוספת שכר טרחת השמאי הוא הנתבע במסגרת התביעה שכנגד. המחלוקת הדורשת הכרעה : 4. השאלה הדורשת הכרעה בתיק זה הינה מי מהנהגים המעורבים חצה את הצומת באור אדום. הראיות אשר הונחו בפני בית משפט זה לצורך מתן הכרעה הינן עדויות הנהגים המעורבים כפי שנמסרו במשטרה ; הודעותיהם לתובעת ולנתבעת ; תרשים הצומת ; תוכנית הרמזורים בצומת ; חוות דעת מומחה, מר מליחי עזריה (להלן: "מומחה התובעת"), אשר הוגשה על ידי התובעת ; ועדויות הצדדים כפי שנמסרו בבית משפט בדיון אשר התקיים ביום 24.5.06. ההכרעה : 5. לאחר שעיינתי בראיות שהונחו בפני והתרשמתי מעדויות הצדדים, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לתאונה 80% לחובת הנתבע ו- 20% רשלנות תורמת למבוטח. אפרט מסקנתי זו. 6. נטל ההוכחה במשפט האזרחי עומד על 51% - די שבית המשפט מגיע למסקנה, לאחר שקילת מאזן ההסתברויות, כי גרסה אחת עדיפה על פני רעותה, כדי להביא לקבלת התביעה. 7. במקרה הנדון, אמנם מדובר בגרסאות סותרות, לא הובאו עדם חיצוניים לאירוע ותיק המשטרה נסגר ללא הגשת כתב אישום כנגד מי מהנהגים, אולם בכל זאת, במכלול הראיונות מצאתי שהכף נוטה לטובת התביעה : ראשית, המבוטח העיד כי עמד ברמזור אדום ורק כשהתחלף הרמזור לירוק נכנס לצומת ; הנתבע נכנס לצומת בנסיעה רציפה. מתוכנית הרמזורים עולה שהן הרמזור ישר והן הרמזור שמאלה בכיוון נסיעת המבוטח מתחלפים יחדיו, כך שאין אפשרות להתבלבל. על פניו, ה"חשד" לגניבת רמזור נופל על נהג שנכנס לצומת בנסיעה רציפה. שנית, חשד זה מתאמת לאור תוכנית הרמזורים שצורפה. ניתוח תוכנית הרמזורים הובא ע"י מומחה התובעת ונזכר גם במסמכי המשטרה. מהתוכנית עולה שכשמקבל הנתבע אדום מכיוון נסיעתו, 5 שניות מאוחר יותר מקבל המבוטח ירוק, דהינו יש רצף בין רמזורים אלו ; לעומת זאת, כשמקבל המבוטח אדום, נפתח הירוק למסלולי נסיעה אחרים ורק בחלוף 46 שניות מקבל הנתבע ירוק - כך שאין רצף בין הרמזורים. המסקנה המתבקשת היא שאם "גונב" הנתבע רמזור - הוא יעשה זאת "על חשבון" המבוטח, אולם אם המבוטח "גונב" רמזור, אין חפיפה לנתיב נסיעת הנתבע. שלישית, תוצאות התאונה ומיקום הרכבים לאחר התאונה מתיישבים יותר עם גרסת התביעה ולא עם גרסת ההגנה. הנתבע טרח לציין הן בעדותו במשטרה, הן בעדותו בפני הנתבעת והן בפני, כי לא נסע במהירות גבוהה (50 קמ"ש בהילוך שלישי בלבד), ואף הפחית ממהירות בכניסה לצומת. יתרה מזו, ציין הנתבע כי הבחין 5 מטר לפני הכניסה לצומת ברכב המבוטח ולכן בלם ועשה ניסיונות למנוע את התאונה. דהיינו - לשיטתו היה במהלך בלימה בעוד רכב המבוטח מגיח במהירות משמאלו. אם תיאור זה היה נכון, אזי לפי חוקי הפיזיקה דווקא רכב הנתבע הוא זה שאמור היה לסוב על צירו ורכב המבוטח להמשיך בנסיעה קדימה. התוצאות היו הפוכות : כתוצאה מהמפגש, רכב המבוטח הסתובב לכיוון השני ורכב הנתבע המשיך לצידו האחר של הצומת ואף נפגע מעמוד. תוצאות אלו מלמדות על כך שמהירות נסיעתו של הנתבע היתה גבוהה יותר מהמתואר על ידו וממהירות נסיעת המבוטח וספק אם בלם כלל. רביעית, התרשמתי שהנתבע עשה מאמצים בעדותו להציג גרסה שתעיד על חפותו - הנתבע הדגיש כי הפחית את מהירות נסיעתו לפני הצומת, הבחין ברכב השני וניסה לבלום, כי וידא שהאור בכיוונו ירוק הן לפני התאונה (ראה טופס גביית העדות בעמ' 2, שו' 26-25) והן לאחריה (פרו' עמ' 5,שו' 20). לעומת זאת, המבוטח הודה בחקירתו כי לא הבחין בנתבע לפני התאונה (עמ' 2, שו' 10), וכן עם התחלפות הרמזור לירוק "נתן גז" (עמ' 2, שו' 21). עדות המבוטח הותירה בקרבי רושם אמין יותר, ומתיישבת יותר עם דרך נהיגתו של הנהג הממוצע. מעבר לכך - ספק בעיני אם אכן הספיק הנתבע לבדוק את האור הירוק ברמזור לאחר התאונה, כאשר בנ/1 העיד שבעקבות התאונה נפתחו לו כריות האויר, שדה ראייתו הוגבל ומשקפיו עפו (דף 1 לעדות, שו' 23-22). 8. די בכל האמור לעיל, כדי להטות כאמור את הכף במשפט האזרחי ולכן קובעת אני כי סביר והגיוני יותר שהנתבע הוא שחצה את הצומת באור אדום ומכאן הוא האחראי העיקרי לתאונה. 9. עם זאת, ולאור עדותו של המבוטח כי "נתן גז" עם התחלפות המופע לירוק, ועובדה כי רכב מימינו החל בנסיעה אחריו ולא נפגע (ראה עדותו עמ' 2, שו' 14), החלטתי ליחס לו רשלנות תורמת בשיעור 20%. סוף דבר : 10. בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים 80% מהנזק המוכח, סה"כ 38,334 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום 3.2.04 ועד התשלום המלא בפועל. כן ישלמו הנתבעים הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה, שכר עד התביעה בסך 250 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בשיעור 10% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ כדין. 11. בתביעה שכנגד ישלמו הנתבעים שכנגד 20% מהנזקים המוכחים בסך 8,349 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בשיעור 10% בתוספת מע"מ כדין. התשלומים יבוצעו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםשאלות משפטיותנסיעה באור אדוםצומתנזק לרכב