פסק דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אתי באום ניקוטרה) מיום 27.3.08. בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כבערעור. משיב 1, המוסד לביטוח לאומי (להלן - המשיב), הגיש תביעת שיבוב לבית משפט קמא בגין תשלום גמלאות לתלוייו ועזבונו של המנוח וולדיסלב בלן (להלן - המנוח), שמצא את מותו בתאונת עבודה בשנת 1999. נגד הנתבעים בתביעת השיבוב הוגשה גם תביעה נזיקית בבית משפט השלום בבאר שבע (להלן - התביעה הנזיקית), שבה הם נתבעים (חלקם כנתבעים וחלקם כצדדים שלישיים או רביעיים) לשלם פיצויים לתלוייו ועזבונו של המנוח. במהלך דיון שהתקיים בתביעת השיבוב ביום 10.3.08 ציין המשיב כי נודע לו כי הצדדים לתביעה הנזיקית קרובים לחתימה על הסכם פשרה וביקש כי ככל שהסכם מעין זה אכן ייחתם, הוא יובא לעיונו. המשיב טען כי הסכם הפשרה בתביעה הנוספת רלוונטי לתביעת השיבוב וכי זכותו לעיין בהסכם קיימת גם מכוח מעמדו כמי שבא בנעלי המנוח לצורך תביעת השיבוב. חלק מהנתבעים התנגדו לבקשה בציינם כי ההסכם חסוי וכי הצדדים לו אף התחייבו שלא להמציאו לבית המשפט שדן בתביעת השיבוב. בית משפט קמא, בהחלטתו נשוא הבקשה הנוכחית, קבע כי האינטרס של המשיב בגילוי המסמך, שהנו בעל רלוונטיות להליך, גובר על האינטרס הכלכלי של הצדדים לתביעה הנוספת שלא לגלותו. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי המבקש זכאי לקבל את הפרטים המופיעים בהסכם גם מהטעם שמדובר במי שבא בנעלי המנוח, שהנו אחד הצדדים להסכם. לפיכך החליט בית משפט קמא להיעתר לבקשה, והורה, בסוברו כי הסכם הפשרה כבר נחתם, כי ההסכם יועבר לעיון המבקש תוך 14 יום מיום שיינתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית משפט השלום בבאר שבע. המבקשות (שהנן שניים מבין הנתבעים בבית משפט קמא וצדדים שלישיים בתובענה הנוספת) לא השלימו עם ההחלטה והגישו את הבקשה הנוכחית. לטענת המבקשות, בית משפט קמא טעה כשסבר כי הסכם הפשרה כבר נחתם, שכן בשלב זה אין מדובר בהסכם חתום, אלא בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים בלבד. לפיכך, ממילא לא ניתן להורות על העברת הסכם הפשרה, שלא נחתם, לעיון המשיב. המבקשות מוסיפות וטוענות כי לצורך הוכחת טענותיו בתביעת השיבוב המשיב אינו יכול להסתמך על הסכם הפשרה, שכן אם אכן ייחתם הסכם פשרה יהיה זה לצורך סיום המחלוקת בתביעה הנזיקית בלבד, "מבלי להודות באחריות ו/או בנזק ו/או בכל טענה אחרת". מטעם זה, לטענתן, לא ניתן לומר כי הסכם הפשרה רלוונטי לתביעת השיבוב. עוד טוענות המבקשות כי הצדדים לתביעה הנזיקית הסכימו ביניהם שההסכם לא ייחשף במסגרת תביעת השיבוב וכי גילוי ההסכם יסכל פשרות. המשיב מצדו חזר על הטענות שהעלה בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא וביקש לסמוך את ידיו על החלטת בית משפט קמא. המשיב הוסיף כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות שעניינן גילוי מסמכים. עוד טען המשיב כי בשלב זה, בטרם ראה את הסכם הפשרה, הוא אינו יכול לדעת את תוכנו, אך יתכן שמדובר בהסכם הכולל הודאות בעל דין וקביעות בעניין ניכוי תגמולי המל"ל, שעשויות להיות רלוונטיות להליך הנוכחי. אשר לטענה לפיה ההסכם טרם נחתם, המשיב ציין כי אין בה ממש, שכן בקשתו היא כי ההסכם יועבר לו לאחר שייחתם ולא לפני כן. לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. מעיון בחומר הרלוונטי עולה כי החלטת בית משפט קמא אכן התבססה על ההנחה המוטעית לפיה הסכם הפשרה כבר נחתם. משלא נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, ממילא לא קיים הסכם שאותו ניתן להעביר לעיון המשיב, וכבר מהטעם הזה דין הערעור להתקבל. מכל מקום, אף אם היה נחתם הסכם פשרה בין הצדדים לתביעה הנזיקית, ומקבל תוקף של פסק דין, לא הייתה להסכם מעין זה רלוונטיות לצורך תביעת השיבוב. כפי שציינו המשיבות, סביר להניח כי הסכם הפשרה, אם ייחתם, יכלול תניות לפיהן מדובר בהסכם שמטרתו היא סיום ההתדיינות בתביעה הנזיקית בלבד, ואף זאת תוך שכל צד שומר על טענותיו ומבלי להודות בטענות כלשהן. כאמור, הצדדים לתביעה הנזיקית אף הסכימו ביניהם כי הסכם הפשרה, ככל שייחתם, לא יוגש בתביעת השיבוב. בנסיבות אלה, בהן ברור כי הצדדים לתביעה הנזיקית אינם מתכוונים כי הסכם הפשרה, ככל שייחתם, יכריע לגוף המחלוקות ביניהם, אלא יביא לסיום ההתדיינות בתיק הנזיקי בלבד, ההסכם לא יהווה יותר מאשר "הודאה פורמלית", אשר אינה יכולה לשמש הוכחה לעובדות הכלולות בה (ר' י. קדמי, על הראיות חלק שלישי, תשס"ד-2003, עמ' 1192). בנוסף, בנסיבות האמורות, פסק הדין בתביעה הנזיקית, שייתן תוקף להסכם הפשרה, אינו יכול ליצור השתק פלוגתא בתביעת השיבוב (ר' רע"א 682/07 לבייב נ' גילר (פסק דין מיום 20.6.07)). כל זאת, אף אם נניח - הנחה שאיני צריכה להכריע לגבי נכונותה - כי לצורך תביעת השיבוב יש לראות את המשיב כמי שבא בנעלי הניזוק. ממסקנה זו, לפיה לא ניתן יהיה להסתמך על ההסכם, אם ייחתם, לצורך תביעת השיבוב, נובעת המסקנה כי ההסכם אינו רלוונטי לתביעת השיבוב. מנגד, גילוי ההסכם למשיב במסגרת תביעת השיבוב, לא כל שכן הגשתו בתביעת השיבוב, עלול לסכל את המשא ומתן לפשרה המתנהל בתביעה הנזיקית. נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל והחלטת בית משפט קמא לפיה הסכם הפשרה יועבר לעיון המשיב מבוטלת. המשיב יישא בהוצאות המבקשים בסכום של 7,500 ₪. תביעת שיבובקצבת תלויים