השופט י' עמית: 1. העותר טוען כי הוא מסייע לכוחות הביטחון הישראלים מזה כ-30 שנה, וכי בשל כך נמנעת חזרתו לשטח הרשות הפלסטינית, וקיימת סכנה ממשית לחייו. בעתירה מתבקש ליתן לעותר אזרחות ישראלית או רשיון לישיבת ארעי (א/5), וכן להורות למשיבים לסייע בשיקום חייו על ידי סיוע כלכלי, סיוע בתעסוקה, סיוע בדיור וסיוע בכל עניין אשר נחוץ לעותר. 2. דין העתירה להידחות על הסף. פניה של העותר לועדת המאוימים נדחתה ביום 25.7.2005. עניינו של העותר הובא בפני בית משפט זה, שבפסק דינו מיום 17.7.2007, אפשר לעותר לפנות תוך שלושים יום לועדת המאוימים, לבחינת טענתו בדבר הסכנה הנשקפת לו (בג"ץ 7139/04). ביום 3.3.2010, כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין הקודם בעניינו של העותר, פנה העותר לועדת המאוימים. ביום 23.8.2010 התקבלה החלטת הועדה לדחות את בקשתו של העותר כלהלן: "הערכת הסיכון העדכנית שהתקבלה על סמך התשתית העובדתית שהוצגה בפני הוועדה הינה כי לא נשקפת סכנה לחייו של הנדון באזור בשל חשדות בשת"פ עם גורמי הביטחון של ישראל. יתרה מזאת, בהתאם למידע שהוצג בפני הוועדה, לא נמצא כל אימות לטענותיו בדבר עזרה לסייעני שב"כ. בנסיבות אלו, הוחלט לדחות את הבקשה". מתגובת המשיבים עולה כי החל מחודש אוגוסט 2010 לא הוגשה על ידי העותר בקשה נוספת לועדת המאוימים, והעותר אף אינו תוקף החלטה ספציפית של ועדת המאוימים. משכך, יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי-מיצוי הליכים (השוו בג"ץ 5801/14 פלוני נ' מדינת ישראל (8.9.2014)). גם העתירה, ככל שהיא מתייחסת למתן מעמד בישראל, דינה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים מול הגורמים הרלבנטיים, והעותר אף לא טרח לציין אם פנה לגורם כלשהו. 3. לנוכח האמור, העתירה נדחית על הסף, ולפנים משורת הדין אין צו להוצאות. צו הביניים מיום 1.12.2013 - בטל. משפט פליליעבירת הסיועמשרד הפניםאזרחותפלסטינים