בקשה "לעיכוב הדיון" נוכח הגשת הערעור ובקשת רשות הערעור בהחלטתו מיום 5.1.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי "לאור העובדה שהוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אני מעכבת את המשך הדיון עד החלטה שם" וכן קבע כי בשלב זה לא תינתנה החלטות נוספות. בית המשפט קבע דיון במעמד הצדדים ליום 26.3.2014, והוסיף כי על הצדדים ליידע את בית המשפט אם תינתן החלטה של בית משפט זה במועד מוקדם יותר. לאחר שניתנה החלטת כב' הרשמת בבית משפט זה הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון מחדש בהחלטה מיום 5.1.2014, בה עדכנה כי ההליך סווג כערעור בזכות, וכן כי המשיבים השכירו בינתיים את המקרקעין לצדדים שלישיים וכי עיכוב הדיון מסב לה נזקים רבים. בהחלטתו מיום 20.1.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי "אין הליך של "עיון חוזר" וגם לגופו של ענין- אין מקום לשינוי ההחלטה". 4. מכאן הבקשה שלפניי המופנית כלפי ההחלטות בבקשה לעיכוב הליכים ובבקשה לעיון חוזר. המבקשת טוענת כי החלטות בית המשפט אינן מנומקות והיא מוסיפה וטוענת כי לא הייתה לו סמכות לעכב את הדיון לאחר שהוגש ערעור על החלטתו וכי שגה בית המשפט כאשר עיכב את המשך ההליכים רק משום שהוגש הליך ערעורי על ההחלטה. יתר על כן טוענת המבקשת שהמשיבים לא הוכיחו כי סיכויי הערעור טובים או כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם יעוכבו ההליכים וכן כי לא צרפו לבקשתם תצהיר. כמו כן טוענת המבקשת כי המצאת החשבונות תוביל לסיום ההליכים בתיק, ולכן נכון יהיה שבית משפט זה ידון בערעור במכלול הטענות. לטענת המבקשת, המשיבים מנסים לעכב את מסירת המקרקעין ככל הניתן, כי הם השכירו אותם לצדדים שלישיים, וכי מדובר בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי. 5. המשיבים מתנגדים לבקשה ולטענתם דינה להידחות על הסף בהתאם להוראות סעיפים 1(1) ו-1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), הקובעות כי אין ליתן רשות ערעור בהשגה על החלטה בעניין שינוי מועדי דיון ובעניין שלבי הדיון בתיק. המשיבים מוסיפים כי הסמכות להענקת הסעד ניתנה לבית המשפט המחוזי שכן בבקשתם עתרו להארכת מועד ולעיכוב הדיון ולא לעיכוב ביצוע פסק הדין, מה גם שלא ניתן סעד אופרטיבי כלשהו שאת ביצועו ניתן לעכב. הם טוענים כי על כל פנים הגישו את הבקשה טרם שהגישו את הערעור. לטענת המשיבים צדק בית המשפט כאשר עיכב את ההליך שכן קביעת סך התמורה החוזית תגזול זמן שיפוטי יקר לשווא אם הערעור יתקבל. ועוד טוענים המשיבים כי אם יימשך הדיון ותינתן החלטה משלימה, ממילא יגישו בקשה לעיכוב ביצועהּ, ויש להניח כי זו תתקבל כיוון שהעברת המקרקעין למבקשת תסב להם נזק בלתי הפיך. לבסוף, עותרים המשיבים לכך שאם ייקבע כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בבקשה, יובהר כי הם רשאים להגישה כבקשה לעיכוב ביצוע בגדר ע"א 7591/13. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת אף שהמשיבים מתנגדים לכך, משלא מצאתי כי הדבר פוגע בזכויותיהם הדיוניות (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); רע"א 3762/11 עיזבון רחימי נ' חריזי (16.1.2012)). דין הערעור להתקבל. תחילה יש לדחות את טענת המשיבים כי דין הבקשה להידחות לנוכח סעיפים 1(1) ו-1(4) לצו בתי המשפט. כבר נפסק כי סעיפים אלה עוסקים בהוראות דיוניות וכי החלטות שעניינן בעיכוב הליכים, המשליכות על ניהול ההליך כולו, אינן באות בגדרם (ראו רע"א 7471/09 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע, פיסקה 3 (20.10.2009); רע"א 10083/09 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, פיסקה 3 (9.8.2010); רע"א 5385/10 מגן נ' אופק א. אחזקות (2005) בע"מ, פיסקה 4 (21.9.2010)). לגופם של דברים, משעתרו המשיבים לעכב את הדיון בעניין גובה התמורה, אין מקום להתייחס לבקשתם כבקשה לעיכוב ביצוע, על-פי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי שעניינה במקרים בהם מתבקש עיכוב ביצוע הסעד האופרטיבי שניתן בפסק הדין. אשר לעיכוב הדיון יש לבית המשפט הדן בהליך שיקול דעת אולם, החלטתו לעכב את הדיון בתובענה במקרה דנן אינה מנומקת כלל, ולא ניתן להתחקות אחר הסיבות שהובילו אותו למסקנתו. לטעמי, יש מקום להתחשב בכך שעל פי החלטת כב' הרשמת סווג ההליך הערעורי שהגישו המשיבים כערעור בזכות והדיון בו נקבע לחודש ינואר 2015. משכך, עלול עיכוב הדיון בבית משפט קמא לגרום להתמשכות רבה של ההליך שבפניו תוך פגיעה משמעותית במבקשת - המעוניינת להשלים את העסקה לאחר שבפסק-הדין נתקבלה עמדתה ונקבע כי נקשר חוזה בין הצדדים. לפיכך, סבורני כי מטעמי יעילות ושלמות הדיון, אין הצדקה להמתין עד אשר יוכרע הערעור בבית משפט זה, לצורך קיום הדיון בגובה התמורה שעל המבקשת לשלם כתנאי לאכיפת הסכם המכר. אני מורה, אפוא, להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שימשיך בו ויכריע ביתרת המחלוקות בין הצדדים. 7. אשר על כן, הערעור מתקבל כאמור לעיל. המשיבים ישלמו למבקשת שכר טרחת עורך-דין בבקשה בסך של 10,000 ש"ח. דיוןערעור