עתירה לבית המשפט העליון להורות לגנוז דוח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת (להלן: מרכז המחקר) ביום 6.1.2014 שכותרתו "ניתוח עליית מחירי מוצרי המזון ובחינת הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ג-2013" (להלן: הדוח) אשר הוגש לוועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכספים (להלן: הוועדה המשותפת) שדנה בהצעת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ג-2013, ה"ח הממשלה 770. לחלופין מבוקש להורות על החזרת הדוח למרכז המחקר לבדיקה ועריכה מחודשת. הדוח מפרט נתונים על אודות מדדי מחירי המזון בישראל בהשוואה למדינות אירופה ואלה עיקרי מסקנותיו: "מהנתונים בלוח עולה כי מדד מחירי מוצרי המזון בישראל גבוה בשיעור של 25% בהשוואה למדינות האיחוד האירופאי ( יש לציין כי בולטים במיוחד בפער המחירים תתי-ענפים בהם קיימת ריכוזיות גבוהה, לרבות משקאות קלים, מוצרי חלב וגבינות). כמו כן, מדד מחירי מוצרי המזון בישראל עלה בשיעור ראלי של 16% בהשוואה לעליה של 1.8% במדינות האיחוד האירופי בין שנת 2005 לבין נובמבר 2013; יש לציין כי מחירי מוצרי המזון בישראל עלו ריאלית בתקופה זו בשיעור הגבוה ביותר מקרב המדינות המפותחות שנסקרו. מניתוח הגורמים לעליית מחירי המזון עולה כי העלייה במחירי התשומות העיקריות (סחורות, חשמל, מים ועבודה) ושיעורי המס אינה יכולה להסביר את הפער בין ישראל למדינות אירופה, והסבר עיקרי הוא המבנה הריכוזי במקטע הייצור ובמקטע הקמעונאי" (עמ' 1 לדוח). הדוח מוסיף ומפרט כלי מדיניות אפשריים להפחתת מחירי מוצרי המזון בישראל. העותרת טוענת כי הדוח שטחי ובלתי תקף; כולל שגיאות מתודולוגיות; שימוש בנתונים גולמיים שגויים; שימוש בנתונים חסרים; והתעלמות מנתונים רלוונטיים וחיוניים לחישוב. העותרת הציגה למרכז המחקר את הכשלים שנפלו, לטענתה, בדוח, אך האחרון דחה את הטענות ללא התייחסות עניינית בנימוק שהדוח מבוסס על נתונים ומתודולוגיה ממחקרים קודמים שבוצעו בנושא. התנהלות זו של מרכז המחקר נגועה, לטענת העותרת, בשורה של פגמים מינהליים ובהם התבססות על תשתית עובדתית לקויה החורגת מעקרון עצמאות שיקול הדעת; קבלת החלטות לא מנומקות ולא סבירות לגופן, העולות כדי שרירות מינהלית; באופן שמקים חשש לניגוד עניינים ולשקילת שיקולים זרים. העותרת טוענת כי הישענות על הבסיס העובדתי המופיע בדוח תגרום נזק עצום ובלתי הפיך לתעשיית המזון שהעותרת משמשת נציגתה, שכן הדוח נועד לשמש בסיס למהלך רגולטורי שמטרתו להוזיל את מחירי המזון בישראל. לשיטתה, הישענות על הדוח תוביל לצמצום רווחיות ואף להפסדים לתעשייה זו. בצד האמור, העותרת מבהירה כי אינה מבקשת להתערב בהליכי החקיקה ואינה מעלה טענות בעניינם. טענתה היא כי הפעולה המינהלית של פרסום הדוח והגשתו לוועדה היא כשלעצמה נגועה באי-תקינות מינהלית כאמור, ומטרתה למנוע את השפעת הדוח על דיוני הוועדה המשותפת, שבמועד הגשת העתירה (3.3.2014) ישבה על המדוכה לצורך דיון בהצעת החוק כהכנה לקריאה שנייה ושלישית. יצוין כי ביום 19.3.2014 התקבל בכנסת חוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד-2014 (להלן: החוק). החוק פורסם ברשומות ביום 27.3.2014. דין העתירה להידחות על הסף. העותרת מבקשת כי נורה על גניזת הדוח כדי שלא ישמש תשתית עובדתית לקבלת החלטות מינהליות עתידיות או להליכי חקיקה ראשית. ככל שמדובר בהשפעתו הפוטנציאלית של הדוח על הליכי חקיקה ראשית, הרי שדין העתירה להידחות בהיותה תיאורטית. משהתקבל החוק ביום 19.3.2014 והסתיימו הדיונים בוועדה המשותפת בעניינו, אין בנמצא חוק קונקרטי שעומד על הפרק ושהדוח עשוי להשפיע על הליכי חקיקתו. העותרת עצמה טוענת כי אין היא תוקפת את הליכי החקיקה של החוק דנן, וממילא לא ביקשה לתקן את העתירה לאחר שנחקק. אשר על כן, הסעד המבוקש בעתירה - ככל שהוא נוגע לחשש מהשפעה על חקיקת החוק - הפך תיאורטי. די בכך כדי לדחות את העתירה. מעבר לנדרש יצוין כי הדוח הוכן עבור הוועדה במסגרת הליכי חקיקה ראשית של הכנסת. הלכה היא כי בית משפט זה נוהג ריסון רב בהתערבות בהליכי החקיקה, ולא קמה עילה להתערבות בנסיבות דנן גם לגופו של עניין (ראו השוו: בג"ץ 325/85 מיערי נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 122, 128 (1985); בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 14 (2004)). גם החשש להשפעה פוטנציאלית של הדוח על קבלת החלטות מינהליות מחוץ לתחומי הרשות המחוקקת אינו מבסס עילה להתערבותנו. כידוע, רשות מינהלית מחויבת לקבל החלטה על בסיס תשתית עובדתית ראויה (בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 50-48 (1983); בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 424 (1994); בג"ץ 8467/10 זיק דינור בע"מ נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, פסקה 12 (29.11.2011)); ולאחר שנתנה למי שעלול להיפגע ממנה זכות טיעון הכוללת אפשרות להציג נתונים שמטרתם למנוע את הפגיעה, כנגזר מנסיבות העניין (בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב 1493, 1508 (1958); בג"ץ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 304-303 (1994)). בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטה מינהלית, בוחן בית המשפט אם ניתנה לנפגע זכות טיעון, ואם ההחלטה שהתקבלה נמצאת במתחם הסבירות, דהיינו: אם נלקחו בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים וניתן להם משקל ראוי (בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 440-439 (1980); בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485, 513 (1990)). לעניין מועד הפעלת הביקורת השיפוטית, הכלל הוא שלמעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, יימנע בית המשפט מלקיים ביקורת שיפוטית על הליך קבלת ההחלטה לפני שנתקבלה, ובכלל זה על הדרך שבה הרשות אוספת נתונים שישמשו לצורך קבלתה. הטעם לכך כפול: ראשית, יתכן שתוכן ההחלטה שתתקבל (או שלא תתקבל) ייתר את הצורך בביקורת שיפוטית (למשל, אם המתנגד להחלטה ישכנע את הרשות בטענותיו). שנית, משום שדרך המלך להתמודד עם התשתית העובדתית או המקצועית שהרשות שוקלת להתבסס עליה (למשל, דוח שערך מומחה מטעמה) היא להגיש לרשות חוות דעת מקצועית שמסקנתה שונה. לשם כך, בין היתר, נועדה זכות הטיעון. החלטת הרשות נדרשת להתבסס על מכלול הנתונים הרלוונטיים שנאספו, לרבות חוות הדעת הנוגדת, ולייחס לכל אחד מהם משקל הולם. או אז זכאי אדם שנפגע מהחלטה קונקרטית שנתקבלה לתקוף אותה בעילה מינהלית, ובכלל זה לטעון שלא ניתן משקל מתאים לנתונים שעליהם הצביע ועל כן היא אינה סבירה. זהו אפוא השלב המתאים לתקיפת ההחלטה - לאחר שניתנה - ולמעט במקרים חריגים ויוצאי דופן, יימנע בית המשפט מלקיים ביקורת שיפוטית על הליכי איסוף התשתית העובדתית במנותק מהחלטה מינהלית קונקרטית (השוו: עע"ם 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון (17.11.2010)). כך גם בענייננו. העתירה אינה מכוונת להחלטה מסוימת שרשות מינהלית כלשהי שוקלת לקבל. די בכך כדי לדחותה. ככל שתתקבל החלטה מינהלית קונקרטית על בסיס התשתית העובדתית שנאספה, פתוחה הדלת לפני העותרת להעמידה לביקורת שיפוטית. אשר על כן, העתירה נדחית. העותרת תשא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח. בית המשפט העליון