תקנה 26 האפשרות לפיצול סעדים בבית הדין לעבודה מוסדר בתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 הקובעת כי: "(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד. (ב) מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם. (ג) תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה: (1) התביעה קנטרנית או טורדנית; (2) התביעה הוגשה שלא בתום לב; (3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות. (ד) רשות כאמור בתקנת משנה (ג) אפשר ליתן ללא תנאי, ואפשר להתנותה בתנאים ככל אשר ייראה לבית הדין.". כלומר, מדובר על "סעדים" שנובעים מאותה "עילה". כאשר הכלל הוא כי יש לתבוע באותה תובענה את כל הסעדים הנובעים מאותה "עילה" וכי אם לא עשו כך - ניתן לתבוע סעדים נוספים הנובעים מאותה עילה, רק אם התקבלה רשות על כך, בהתאם לתקנה שמצוטטת לעיל. פיצול סעדיםבית הדין לעבודה