ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, קביעת דרגת אי כושר, אשר קבעה ביום 16.8.12 כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר. 2. הצדדים הגישו סיכומים וצרפו מסמכים ופסק הדין ניתן על סמך כתבי הטענות וסיכומי הצדדים כאמור בהנחיה בהסכמה מיום 25.10.12. 3. עיקר טענות ב"כ המערער הם כי: א. המערער בן 60, עסק עשרות שנים ועד לסוף שנת 2010 במכולת שלו. ב. המערער חדל לעבוד במכולת בדצמ' 2010, עקב מצבו הרפואי הכולל בעיות רפואיות מגווונות כגון הפרעות במתן שתן מגבלה בעמוד שדרה מותני, מגבלה בכתף ימין, דום נשימה בשינה, קוצר נשימה וסוכרת. בגינם נקבעו לו 63% נכות החל מיום 1.4.11. ג. בהחלטה נשוא הערעור נקבע כי המערער לא איבד יותר מ50% מכושר השתכרותו אולם טעתה הוועדה מחמת שלא התייחסה לחוות דעתו של הרופא המומחה ברפואה התעסוקתית ד"ר אפרים ברודסקי מיום 5.9.11, ובפרט לפרק הערכה התפקודית בחוות הדעת לפיה הסיק ד"ר ברודסקי כי המערער איבד כושר השתכרותו לצמיתות. ד. המערער טען כי הוועדה לא התייחסה להשכלתו של המערער ולגילו ולמצבו הרפואי בהחלטתה בעניין כושרו להשתכר. כך גם לא קבעה מהן האפשרויות המתאימות לתעסוקה בהתחשב במגבלות אלה ובהעדר יכולתו לרכוש מקצוע חדש. ה. המערער טען כי הוועדה טעתה בקובעה שאינו מחפש עבודה כשכיר שעה שדברים אלה לא נאמרו על ידו לטענתו. כל שאמר הוא כי לו היה מתאפשר לו לעבוד כעצמאי לא היה מגיש נכות. (המערער תמך טענתו זו בתצהיר). 4. מנגד טוען ב"כ המשיב כי: א. המערער סובל ממספ' ליקויים בשיעור לא גבוה אשר ורבם אינם בעלי משמעות תפקודית ולכן אין טעות בהחלטת ועדת אי הכושר. ב. חוות דעת ד"ר ברודסקי מתבססת על נכות רפואית בשיעור של 65% בתחום הסוכרת אשר לא הוכרה על ידי הו ועדה הרפואית שאישרה 10% בלבד בתחום זה. כך גם אישרה הוועדה רק 10% בתחום הריאות ולא 20% כפי שהמליץ ד"ר ברודסקי. משכך, המלצתו התעסוקתית אינה מתבססת על הנכות אותה קבעה ועדת הנכות. ולכן לא היה על הוועדה להתייחס לזה. ג. הוועדה התייחסה לגילו ולאפשרויות התעסוקה המתאימות לו ובכך לא נפלה טעות משפטית לעניין ההשכלה הוצעו עבודות שאינן דורשות השכלה ולכן מעשית התחשבה לעניין זה. ד. הוועדה התייחסה לטענת המערער כי אינו רוצה לעבוד, אינו מחפש עבודה, ואינו רואה עצמו כעובד שכיר. לוועדה עומדת חזקת התקינות המנהלית והעובדה כי הדברים נרשמו על ידי הוועדה ומפי המערער , על פי חזקת התקינות, מצביעה כי אכן נאמרו על ידו. לטענת המשיב אין בתצהיר שצורף כדי לסייע למערער שכן הכחשתו כיום אין בה תועלת שכן בהליך ערעור לא מוגשים תצהירים ולא מתבררות עובדות ולא נחקרים על תצהירים. מעבר לכך טוען בא כח המשיב כי בתצהיר עצמו אין אימות או הכחשה לנכתב בדברי הוועדה כי "אינו מחפש עבודה". משכך, גם לטענת בא כח המשיב מוטב לולא השתמש המערער במילים "הוועדה לוקה במשוא פנים" בהקשר זה. 5. א. הסמכות לקבוע אם דרגת כושר ההשתכרות של המבוטח נתונה, מכח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. ב. הסמכות לקבוע אם העבודה אשר הוצעה למבוטח מתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטה: מובן שלא כל מבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח אם לאו. 6. בפנינו שאלת אי כושרו של המערער כפי שנקבעה על ידי הוועדה. בפרו' הוועדה לעררים בפרטי הנכות והערר מפי המערער כתוב "עבדתי הרבה שנים בחיים. עבדתי 45 שנים עבודה פיזית. היום לא יכול לקום בבוקר. יש לי דיסק בגב, מאד קשה לי, אם יכולתי לעבוד כמה שנים, ולא הייתי צריך לבוא, הגשתי ערעור ודחו לי. עבדתי עצמאי במכולת וסגרתי. שנה וחצי לא עובד. יש כל מיני מחלות. סוכרת, שבר, בעיות בשתן, רגל מתעקמת, הולך על הקירות". (דגש שלי .ש.ש) הוועדה בנימוקיה לקביעה כותבת: "התובע בן 60, עבד מרבית חייו כעצמאי בעל מכולת. מזה כשנה וחצי אינו עובד. סובל מסכרת בעיות בנשימה, אסטמה, הפרעה במתן שתן. כן בעיות במערכת השלד. התובע איננו מחפש עבודה (טוען כי היה עצמאי כל הזמן, לא מתאים להיות שכיר), איננו מחפש להיות שכיר". (דגש שלי .ש.ש) ברי כי הוועדה כותבת מה שנשמע בפניה, גם אם לא נכתב מפי התובע, זאת הייתה התרשמותה. ובכך כשלעצמו אין להקים טעות משפטית. 7. בתצהיר המערער הוא אומר "במהלך הוועדה נשאלתי אם ברצוני לעבוד כשכיר, אז השבתי שאם הייתי מסוגל לפי מצבי הרפואי לעבוד לא הייתי סוגר את החנות שלי, ומגיש תביעה זו, הייתי ממשיך לעבוד כעצמאי". (דגש שלי .ש.ש) דווקא מתצהיר התובע ניתן להבין כי נשאל שאלה ישירה האם ברצונו לעבוד כשכיר, ומשכך, בנימוקי הוועדה אכן יש בסיס למה שנכתב, שכן אם היה עונה "כן" לשאלה ישירה זו, לא הייתה כותבת הוועדה שאינו מחפש להיות שכיר. משמעות סעיף 4 לתצהירו היא כי לא נתן תשובה חיובית לרצונו להיות שכיר, ודי בכך כדי לקבוע שלא נפלה טעות בהחלטת הוועדה, ודאי שלא משוא פנים, ואכן מוטב לולא נעשה שימוש בביטוי זה. בעניין זה, הערעור נדחה. 8. באשר להתייחסות להשכלתו וגילו ויכולתו הפיזית קובעת הוועדה "התובע מוגבל בעבודות הדורשות מאמץ פיזי. יכול לעבוד בכל עבודה בישיבה, כגון אריזות, עבודות חרושתיות, קופאי, לא איבד את כושרו להשתכר, הוועדה דוחה את הערעור". 9. אכן לעניין זה לא התייחסה הוועדה לגילו, באופן מפורש. ובכך נפל טעם לפגם שכן, גם עבודה חרושתית דורשת הכשרה וגם לא בהכרח עבודה כקופאי במכולת של עצמו דומה לקופאי במקום אחר עם מערכות ממוחשבות כאלה ואחרות. לכן, היה מקום להתייחס גם להשכלתו גם לגילו, דבר שלא נעשה. בעניין זה הערעור מתקבל. 10. נדחה הערעור בעניין אי התייחסות לכושרו הפיזי שכן לעניין זה הוועדה מתייחסת ספציפית למגבלותיו. על פי הוועדה הרפואית לעררים אכן מדובר באחוזי נכות נמוכים גם לעניין הפרעת מתן השתן (20%), הגבלה בעמוד שדרה מותני (10%), כתף ימין (10%), השמנת יתר (10%), דום נשימה בשינה (10%), מחלת ריאות (10%) וסוכרת (10%). משכך טענת המשיב כי לא מדובר בפגימות חמורות המגבילות תפקוד כליל ,יש לה על מה לסמוך. 11. באשר למסמך ד"ר ברודסקי אפרים, על פי פרו' וועדת אי הכושר, סעיף ה' "המסמכים המוגשים", אין רישום למסמך זה. דהיינו, המערער לא הגיש אותו בפני הוועדה ולכל הפחות אין רישום להגשתו זו. משכך, לא היה עליה להתייחס למסמך שלא הוגש לה ולא נפל פגם בעבודתה. יודגש כי מסמך זה גם אינו מופיע במסמכים שעמדו בפני הרופא המוסמך בעניין אי הכושר. גם במסמכים בפני הוועדה הרפואית לעררים (נספח ב' לערר), המסמכים שהועמדו לרשות הוועדה זו, שישבה ביום 9.2.12, לא כוללים את חוות הדעת של ד"ר ברודסקי שניתנה ביום 5.9.11, אלא רק מסמך של אולטרא סאונד ומעבדות שינה. כך שאין למסמך זה איזכור בועדות השונות כלל. 12. נוכח האמור משמסמך זה לא מופיע כמסמך שהוצג בפני ועדת קביעת דרגת אי הכושר, לא נפלה טעות משפטית בקביעתה זו שלא התייחסה לחוות הדעת הרפואית הנ"ל. לפיכך גם בעניין זה דין הערר להידחות. 13. למעלה מהצורך יצוין כי אכן יש בסיס לטענת המשיב כי ההנחות הרפואיות המונחות בבסיס חות הדעת של ד"ר ברודסקי אינן עולות בקנה אחד עם אחוזי הנכות שנפסקו למערער בוועדת הנכות, ואחוזי הנכות שקבע ד"ר ברודסקי גבוהים במידה ניכרת, ולכן בהתאמה גם המסקנה לעניין הערכה התפקודית אין בה להצביע על הערכה התפקודית הרלבנטית לנכויות שנפסקו על ידי הוועדה לנכות. 14. יחד עם זאת, תיאורו המילולי עולה בקנה אחד עם מסקנת הוועדה. הוא מציין כי המערער "... מגבילים אותו בעבודה הדורשת עמידה, ישיבה או הליכה ממושכת, כיפוף והרמת משאות." 15. ועדת אי הכושר קבעה במילים אחרות אך בדומה את עניין כושרו הרפואי ומגבלותיו וכאמור לעיל דחינו את הערעור בעניין זה, אולם, בעניין גילו והשכלתו כאמור לעיל הוחזר העניין לוועדה לבדיקה נוספת. אין בכך כדי לקבל את חוות דעת ד"ר ברודסקי, ומכל העולה גם לא הייתה מחויבת הוועדה להתייחס לה משאין ציון כלשהו כי הוצגה בפניה. 16. לא למותר לציין כי גם בתצהיר המערער לא נאמר במילה וחצי מילה דבר על הצגת חוות דעת ד"ר ברודסקי בפניה. סוף דבר, 17. הערעור בעניין רישומי הוועדה לגבי דברי המערער נדחה. 18. הערעור בעניין התייחסות הוועדה למצבו הרפואי ומגבלותיו נדחה. 19. הערעור לעניין התייחסות לחוות דעת רפואית של ד"ר ברודסקי נדחית, גם מחמת שלא עמדה בפני הוועדה ולכן לא חייבה התייחסות וגם לגופו של עניין. יחד עם זאת ממילא מוחזר עניינו בשאלת הגיל וההשכלה. לפיכך אין צורך גם בהצגת חוות דעת בפניה. 20. עניינו של המערער יוחזר לוועדה אך ורק לעניין השפעת גילו והשכלתו על יכולתו להשתכר והנמקתה לרבות שאלת האפשרות לרכוש מקצוע חדש או יכולות טכניות ואחרות הנדרשות לתפקידים מסוימים, לרבות אלו שהוצעו על ידי הוועדה כגון קופאי. 21. אין צו להוצאות. 22. צדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. רפואהאי כושר עבודהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר