תביעה לשלם שכר עבודה לחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2005, לשלם לו פיצויי פיטורים וכן - תמורת הודעה מוקדמת. בבסיס התביעה עמדה טענת התובע על כך שהוא עבד אצל נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "העמותה") תקופה בת 12 שנים, עד לפיטוריו שנעשו בלא הודעה מוקדמת על ידי נתבע מס' 2 (שייקרא להלן: "הנתבע"), אשר שלט בענייני העמותה, וזאת - בשל מחלוקת בין התובע לבין הנתבע בשל סרובו של הנתבע לחתום על צ'קים של העמותה שנועדו לתשלום שכר שלושת החודשים שבעדם לא שולמה לתובע משכורת. כן טען התובע כי יש להרים את מסך ההתאגדות של העמותה ולחייב את הנתבע, אישית, לשלם לו את מה שהיה מוטל על העמותה לשלם לו. 2. הנתבעים בכתב הגנתם חלקו על כל הטענות שעמדו בבסיס התביעה; הן בקשר לתקופת העבודה, הן בקשר לאי-תשלום השכר, הן בקשר לפיטורים הנטענים והן בקשר להצדקת הרמת מסך ההתאגדות. 3. נסיונות ממושכים של ב"כ הצדדים להגיע לפשרה ביניהם - לא הניבו פירות, למעט מספר הסכמות דיוניות שבוטלו לאחר מכן. 4. לפיכך, לאחר שהתקיים גם דיון מוקדם בתובענה, שבו גובשו המוסכמות והפלוגתאות, נקבע התיק לישיבת הוכחות, אלא שבפתח הישיבה, הודיעו ב"כ הצדדים שהם מסכימים לכך שהתובענה תועבר לפסיקה לפשרה, לאחר שהם יגישו סיכומים בכתב, שאליהם הם יוכלו לצרף גם מסמכים. הסיכומים אכן הוגשו (אם כי לא במועדים המקוריים להגשתם), וכעת ניתן פסק דין זה. 5. אעיר כי ההסמכה לפסוק לפשרה מתאפשרת מכח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר חל גם בבית הדין לעבודה על פי הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. השיקולים העיקריים שאנו שוקלים אותם בעת הפסיקה לפשרה 6. בענין תקופת העבודה - כבר אין חולק שלמרות האמור בכתב התביעה, אין מדובר בתקופת עבודה בת 12 שנים רצופות. בעת הדיון המוקדם הוברר כי גרסת התובע היא שהוא החל לעבוד אצל העמותה עוד לפני המועד שנטען בכתב התביעה, אך התובע מסכים שהיה מדובר בעבודה עונתית. נעיר כי מהמסמכים שצורפו, ניתן להסיק שעונת העבודה הרגילה היתה מקבילה לשנת הלימודים, ונמשכה בדרך כלל מאוקטובר או מנובמבר עד יוני. אנו סבורים שאילו היתה התובענה נדונה לגופה, לא היה סיכוי ממשי לקבל את גרסת הנתבעים בענין תקופת העבודה (כביכול; רק משנת 1999 עד 2004), וזאת נוכח מסמכים של העמותה בענין העסקת התובע גם לפני כן וגם לאחר מכן. 7. בענין נסיבות סיום העבודה - הדיווח של העמותה בענין העסקת התובע בחודשים שמאוקטובר 2004 ועד יוני 2005 וכן בחודש דצמבר 2005 אינו יכול להתיישב לא רק עם עם גרסת הנתבעים על כך שהעבודה הסתיימה כבר ביוני 2004, אלא גם עם גרסתם על כך שביוני 2004, התובע נענה בשלילה להצעת העמותה לחזור לעבוד אצלה בעונה הבאה. בכל מקרה, לדעתנו נכון להביא בחשבון את העובדה שאם היה מדובר בעבודה עונתית בכל פעם לתקופה קצובה, ולקראת כל סוף עונה היתה העמותה מודיעה לתובע על הפסקת עבודתו, הרי שיש בסיס ממשי לראות את התובע כמי שהיה זכאי לפיצויי פיטורים עם סיום עבודתו. 8. בענין שכר העבודה - אילו אכן העבודה היתה עונתית כפי שצויין על ידינו לעיל, סביר להניח שהתובע לא היה זכאי לשכר עבודה ממילא בעבור חודש ספטמבר 2005 ואולי אף לא בעבור חודש אוקטובר 2005, שהיו מחוץ לעונות העבודה. 9. בענין הרמת המסך - אנו מעריכים שאילו היתה התובענה נדונה לגופה, סיכויי התובע להצליח בטענת הרמת המסך כנגד הנתבע - היו קלושים בלבד או אף נמוכים מכך. הנתבע לא היה אחד ממקימי העמותה, לא היה חבר ועד הנהלת העמותה ואף לא מורשה חתימה בעמותה. הוא חבר עמותה ועבד כמנהל התיאטרון. אכן, למרות שבחוק העמותות, התש"ם-1980 אין הוראה מקבילה להוראה שבסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, אין לשלול את האפשרות שיורם מסך התאגדות בין עמותה לבין אדם כלשהו שמסתתר מאחורי מסך ההתאגדות (ראו בענין זה, למשל, את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב ואח' - שיינפלד ואח' (פס"ד מיום 15/2/12). אולם, כדי להצליח בהרמת המסך בענין כזה יש להוכיח את קיומן של נסיבות חריגות (שלא נפרט אותן כאן), המצדיקות את הרמת המסך, ולדעתנו - הנסיבות שנטענו על ידי ב"כ התובע בעת הדיון המוקדם, אינן מספיקות לשם הרמת המסך, כך שאילו היתה התובענה נדונה לגופה, הרי שאף אם התובע היה מצליח להוכיח את גרסתו, קרוב לוודאי שלא היה נקבע שנכון להרים את המסך כלפי הנתבע. 10. בנוסף לאמור לעיל, אנו מביאים בחשבון את העובדה שלא היתה מחלוקת לגבי השכר הקובע, וכן שיקולים של הפרשי הצמדה וריבית, אל מול שיקולים של השתהות ממושכת של התובע בהגשת התביעה (בין בטרם הגשת התובענה הקודמת שנמחקה, בתיק עב' 1638/08, ובין לאחר מכן). הפסיקה לפשרה 11. על סמך השיקולים האמורים לעיל, אנו מחייבים את העמותה, בפשרה, לשלם לתובע סך של 30,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/13, אם לא ישולם לפני כן. 12. אנו דוחים את התביעה כנגד הנתבע אישית. 13. נוכח הפסיקה לפשרה - כל צד יישא בהוצאותיו. 14. התובע זכאי להשבת סך (קרן) של 303 ₪ מהאגרה שהוא שילם. 15. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. פיצוייםשכר עבודהפיטוריםפיצויי פיטורים