תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, באשר לסמכות בית הדין למחוק או להוסיף שמו של בעל דין שדרוש כתובע או כנתבע על מנת להכריע ביעילות ובשלימות בכל השאלות שבמחלוקת. הנתבע 1 הפנה לפסק-הדין בע"ע 1096/04 בעניין בן שושן, וכן לפסקי דין נוספים אשר מהם עולה, כך לטענת הנתבע 1, כי אין מקום למחיקת הנתבעת 2 בשלב מקדמי זה של הדיון, כאשר טרם הוגשו תצהירים וטרם נבחנו הראיות. לטענת הנתבע 1, התובע נתן שירותי רפואת שיניים לחברי הנתבע 1 במסגרת חוזה ביטוח שנחתם בין הנתבע 1 לנתבעת 2, ובהתאם להסכם התקשרות בין הנתבעת 2 לבין התובע. הנתבע 1 טוען, כי הנתבעת 2 היא זו שהציבה את התובע כרופא שיניים במרפאת הקיבוץ-הנתבע 1, והיא זו ששילמה לו את שכרו. עוד ובנוסף טוען הנתבע 1, כי הוא שילם לנתבעת 2, ולא לתובע, וכי התשלומים ששילם היו תשלומי פרמיה שאין כל קשר בינם לבין השכר שקיבל התובע מהנתבעת 2. אשר על כן, סבור הנתבע 1, כי הנתבעת 2 הינה בעל דין חיוני ונדרש, לצורך הכרעה בשאלות הכרוכות בתביעת התובע. עוד הפנה הנתבע 1 לטענת התובע, כמפורט בכתב תביעתו, שעניינן מעסיקים במשותף. הנתבע אף טוען, כי יש השלכת רוחב משמעותית לפסיקה בתיק זה מעבר לעניינו הספציפי של התובע, ועל כן יש צורך בבירור מעמיק של העובדות, דבר שלא ניתן לעשותו בלא הנתבעת 2. 3. הנתבעת 2 בתגובתה לבקשה, חזרה על טענותיה, כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כנגדה, וכי צירופה על-ידי התובע לתביעה נעשה לשם זהירות בלבד. בנסיבות אלה טענה הנתבעת 2, כי יש למחוק את התביעה כנגדה. הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת, כי קבלת התובע לעבודה נעשתה ע"י הנתבע 1, והוא הדין באשר לקביעת שעות העבודה, סדרי העבודה ואספקת חומרים וציוד לצורכי העבודה. כמו כן, טוענת הנתבעת 2, כי התובע ביצע את שירותיו במרפאה השייכת לנתבע 1 והמצויה בחצריו, וכי התובע לא היה כפוף בצורה כלשהי לנתבעת 2, והיא שימשה, כך לטענת התובע עצמו, כצינור להעברת כספים. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת 2, כי גם אם כל העובדות כנגדה יוכחו, הרי אין בכך כדי להקים עילת תביעה כנגדה כמעסיק. הנתבעת 2 אף טוענת, כי אין הצדקה להותיר אותה כנתבעת בתיק, בנימוק כי יש צורך בעדויות עדים מטעמה, שכן ניתן לזמן כל נציג מטעם הנתבעת 2 לדיון כעד, וזאת בצו שיפוטי, ולא לצורך זאת היא אמורה להיות נתבעת. הנתבעת 2 אף טענה, כי אין ממש בטענות הנתבע 1 ועל פיהן, עניינה של התביעה הינם יחסי עובד ומעביד שנולדו מכח הפעלת פוליסת ביטוח, שכן ספציפית בעניינו של התובע, הטענה לקיומם של יחסי עובד ומעביד, הינה לנוכח מערכת עובדתית נתונה ומתמשכת ביחסים בינו לבין הנתבע 1, ולא מכח הפעלת פוליסת ביטוח. בנסיבות אלה, ביקשה הנתבעת 2, כי התביעה כנגדה תמחק על הסף, בהתאם לתקנה 44 לתקנות דיון והכרעה: 4. בדב"ע תש"ן 61-4 המוסד לביטוח לאומי נ' קופת חולים מכבי, פד"ע כב' 3, נדונה השאלה, האם להתיר את צירופן של שלוש קופות חולים המאוזכרות בתוספת לחוק מס מקביל, כנתבעות נוספות לתביעה שהגישה קופת חולים מכבי כנגד המוסד לביטוח לאומי. הבקשה לצירופן של הנתבעות הנוספות, היתה של הנתבע בנימוק, כי להכרעה במסגרת הסכסוך תהיה השלכה, גם לגביהן. בית הדין פסק, כי הכרעה בתביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, עשויה לפגוע בקופות חולים אחרות ועל כן, יש הצדקה לצרפן. בית הדין שם פסק, כי הפתרון של משלוח הודעה לצד שלישי, אינו הפתרון הראוי שם, שכן שם המוסד לא טען שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי מהקופות האחרות, ואין בינו לביניהן פלוגתא בקשר לחלוקת המס. בית הדין הארצי פסק באותו עניין, תוך הפניה לספרו של זוסמן, סדרי הדין האזרחי, כי בית משפט מוסמך לצרף נתבע על פי בקשת הנתבע המקורי, בניגוד לרצונו של התובע, ככל שפסק-הדין שיינתן עלול לפגוע בעקיפין בזכותו החוקית של הנתבע הנוסף. כמו כן צוין, כי המטרה הינה לסיים את המחלוקת שבין הצדדים באופן ענייני, ולא באופן פורמלי . 5. בענייננו, ספק אם כתב התביעה מציב תשתית עובדתית לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת 2-חברת הביטוח, ואף התובע עצמו בסעיף 45 לכתב התביעה, טען כי מעסיקו היה הקיבוץ - הנתבע 1, וכי רק למען הזהירות, הוא מעלה טענה, כי המדובר במערכת יחסים משולשת של מעבידים במשותף או במקביל. 6. יחד עם זאת לאור טענות הנתבע 1, ולאור מהות הסכסוך שעניינו, קיום יחסי עובד ומעביד, כאשר השאלה, הינה האם התקיימו יחסים כאלה, ואם כן בין התובע לבין מי מהנתבעים, לא תמחק, בשלב זה, הנתבעת 2 מכתב התביעה. יחד עם זאת, ולאור בקשת התובע למחיקת הנתבעת 2, בעלות ניהול הדיון כנגד הנתבעת 2, ככל שהתביעה כנגדה תדחה, ישא הנתבע 1. תשומת לב הנתבע 1, כי עליו לפרט בתצהירי העדות הראשית מטעמו, מדוע הוא סבור, כי אם יקבע שקיימים יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין מאן דהוא מבין הנתבעים, הרי יחסים אלה קיימים, דווקא, עם הנתבעת 2. 7. במעמד הדיון המוקדם שהתקיים ב-11.3.13, ניתנה על-ידינו החלטה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, והתובע היה אמור להגיש תצהיריו עד לתאריך 11.5.13. עד היום, לא הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו, ואף לא ביקש אורכה. לפנים משורת הדין, הנני מאריכה המועד להגשת תצהירי התובע עד לתאריך 10.6.13, ובאם לא יוגשו תצהיריו עד מועד זה, תמחק תביעתו. 8. ככל שיוגשו תצהירי תובע, יגישו הנתבעים את התצהירים מטעמם כדלקמן: הנתבע 1, אשר בהתאם להחלטת בית הדין מ-11.3.13, ניתנו לו 60 יום, ובהתחשב בפגרה, יגיש תצהיריו עד לתאריך 15.9.13; הנתבעת 2, תגיש תצהיריה עד לתאריך 24.10.13. מאחר והתובע ביקש מחיקת הנתבעת 2, ואילו הנתבע 1 עמד על היוותרותה כנתבעת, יגיש תחילה הנתבע 1 תצהירים מטעמו, ורק לאחר מכן, תגיש הנתבעת 2 תצהירים מטעמה. 9. התיק יועלה למעקב תצהירי תובע ב-11.6.13; בהעדר התצהירים שהיו אמורים להיות מוגשים ב-11.5.13, תמחק התביעה. תקנות בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה