"במהלך העבודה בפינוי ארגזים של סחורה הרגל התעקמה ונוצר קרע בשריר, נשמעה רעש מהרגל ולא יכולתי להזיז את הרגל". 3. בטופס בל 250 מיום 20/3/2012 (נ/3), מתואר האירוע מיום 11/12/11, כדלקמן: "כאשר לקחה את הארגזים מהמחסן, יצאה מהמחסן ועיקמה את רגלה". 4. בתצהירה מתארת התובעת את אופן קרות האירוע באופן הבא: "ביום 11/12/11, עת עבדתי כסדרנית של חברת "תנובה", כשפיניתי ארגזים, הרגל התהפכה לי ושמעתי "קליק", לא יכולתי לזוז." 5. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה בלבד; מטעם הנתבע העידו הגב' אליקאשווילי אילנה - סגנית מנהלת סניף ויקטורי וגב' ברונזה לריסה - מנהלת סניף ויקטורי. 6. במסגרת חקירתה הנגדית העידה התובעת בדבר אופן קרות האירוע, וכך סיפרה: "ש. תפרטי בבקשה כיצד התהפכה הרגל? ת. לא יודעת, עבדתי 3 שעות פיניתי ארגזים. ש. את משתמשת במילה התהפכה, מה הכוונה? ת. הרגל התהפכה הצידה. אני לא יודעת מה קרה הרגשתי כאב וקליק עצום ברגל ולא יכולתי לזוז. ש. לאיזה כיוון התהפכה לך הרגל? ת. לכיוון ימין. ש. היה משהו על הריצפה? ת. לא היה שום דבר על הריצפה, תמיד הרמתי כבדים, עבדתי קשה, אני מרימה 40 ארגזים ביום, כנראה הרגל התעייפה. ש. לשאלת בית הדין - האם היה משהו שנתקלת בו? ת. מה שאני יודעת שסחבתי עם הרגל את הארגזים, או שהרגל התעייפה או שהתהפכה, אני לא יודעת איך לקרוא לזה. ... ש. כשלוקחים ארגזים למחסן הם ריקים? ת. הם היו ריקים, כן." (פרוטוקול מיום 8/7/13, עמ' 3, ש' 20 - עמ' 4, ש' 9). 7. לטענת התובעת, מאחר ונפגעה בעת עבודתה יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה, לטענתה - העדויות מטעם הנתבע תומכות בגרסתה ולכן יש להכיר באירוע כתאונת עבודה. 8. מנגד, טען הנתבע, כי לא ניתן לדעת מתי קרה האירוע, אם בכלל; התובעת לא פנתה בתכוף לאירוע הנטען והמוכחש לקבלת טיפול רפואי; לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת התובעת אשר גרמו לתובעת לפגיעה בברך ימין. דיון והכרעה 9. תנאי לקיומו של אירוע תאונתי הינו קיומו של אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן ובמישור השטח. הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא, ונזק או פגיעה מאידך גיסא (ראה לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המל"ל, פד"ע כז' 50; דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי - המל"ל, פד"ע כט 169). על התובעת מוטל נטל ההוכחה להוכיח שנפגעה תוך כדי ועקב עבודתה. 10. לאחר ששמענו את עדות התובעת ואת עדויות הנתבע ושקלנו את מכלול טענותיה של התובעת, הגענו לכלל מסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה, ועל כן מצאנו כי יש לדחות את התביעה. 11. עיון בחומר הרפואי שהוגש לתיק בית הדין, מלמד על אירוע שהתרחש בחודש 11/11, בו נפגעה התובעת בברך ימין לאחר שביצעה תנועה לא נכונה, ר' מסמך רפואי מיום 14/11/11 מאת ד"ר אריאלי אריה; וכן מסמך מיום 22/11/11 ולפיו - "כאבים בברך הימנית לאחר תנוע לא נחונה. הייתה בטיפול ע" אורטופד עקב כאבים בברך. קיבלה היום ETOPAN 600" (סיכום ביקור מיום 22/11/11 ד"ר אוציטל מיכאל) (ראה נ/6). 12. התובעת העידה בפנינו, ולא היה לה הסבר המניח את הדעת אודות האמור ברישומים הרפואיים, בדבר קרות האירוע בחודש 11/11 ולא 12/11 (כפי שטענה בתביעתה בפנינו); מצאנו להציג את תשובותיה כהווייתן: "ש. את בהתחלה דיברת בקופ"ח על תאונה מיום 13/11/11, (נ/7) איך את מסבירה את זה? ת. מה יש להסביר? ש. איך את מסבירה ששינית תאריך? ת. זה אותו תאריך ויש פה עדים, אני לא יכולה לפרט יותר מזה. ש. למה דיווח על תאונה מיום 13/11/11? ת. כי זה בדיוק מה שקרה. ש. אבל בתצהירך את מדברת על אירוע מיום 11/12/11? ת. זה מה שקרה. זה מה שהיה. ש. אותו אירוע קרה גם ב-13/11/11 וגם ב-11/12/11? ת. ב-11/12/11 קרה הכל. ש. יש אישורים בתיק הרפואי שדיווחת על תאונה ב-13/11/11, מה קרה ששינית תאריך ל-11/12/11? ת. באותו היום מה שקרה זה מה שאמרתי לרופאים, מה יש לי לשנות. איפה יש לי לשנות." (פרוטוקול מיום 8/7/13, עמ' 5, ש' 5-17). 13. זאת ועוד, כפי שפירטנו לעיל תאונה מורכבת מגורם או מחולל חיצוני, במקרה שבפנינו התובעת סיפרה בעדותה שבמהלך עבודתה הרגילה חשה שהרגל התהפכה ולא ידעה להשיב בעדותה מה גרם לכך. 14. עוד נדגיש כי עיון בחומר הרפואי מלמד כי אין כל זכר לפניית התובעת לקבלת טיפול רפואי במועד קרות התאונה הנטענת על ידה (11/12/11) או בסמוך לה. 15. התובעת ניסתה לתמוך את טענתה במסמכים רפואיים אשר נרשמו בחלוף זמן ניכר ממועד האירוע הנטען. 16. הלכה פסוקה היא, כי יש לתת משקל מיוחד למסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנתבע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (ראה דב"ע מט/0-23 המל"ל - שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349). 17. במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה התובעת מדוע הוציאה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, 4 חודשים אחרי האירוע הנטען (נ/2) וכך השיבה: "ת. קודם כל לא חיכית 4 חודשים, אני ישר פניתי לרופאים, אני לא יודעת איזה אישורים יש לך, אני פניתי גם למיון. הגיוני ש-4 חודשים לא אוכל לזוז." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 18-21). 18. מעיון בסיכום ביקוריה של התובעת, עולה כי התובעת פנתה פעמיים לטיפול במהלך חודש 11/11 (14/11/11, 23/11/11) ולאחר מכן פנתה לטיפול במועדים 16/1/12, 5/2/12, 5/3/12, 11/3/12. במילים אחרות, התובעת לא פנתה לקבלת טיפול רפואי, במועד האירוע הנטען על ידה(11/12/11), או בסמוך לאחר מכן. 19. זאת ועוד. למעשה, אין עדים של ממש לאירוע עצמו. העדים אשר העידו מטעם הנתבע: גב' ברונזה לריסה וגב' אלקשוילי אילנית לא היו עדות בשעת האירוע הנטען על ידי התובעת, שכן באותה העת הגב' ברונזה שהתה בביתה והגב' אלקשוילי ראתה את התובעת רק לאחר האירוע הנטען. גב' אלקשוילי ציינה בפני חוקר המל"ל כי עוד לפני האירוע הנטען ראתה שהתובעת צולעת (ראה נ/9, עמ' 2, ש' 8-12). 20. מסקנתנו איפוא, כי התובעת לא הוכיחה אירוע תאונתי שהתרחש ביום 11/12/11, אשר בעקבותיו נפגעה בברך ימין. 21. מעבר לדרוש נציין את הדרישה ההלכתית לפיה יש לאתר כל אירוע תאונתי במישור הזמן והמקום. כפי שציינו לעיל, לא ניתן לאתר את האירוע מבחינת זמן, שכן מחד קיימות ראיות על התרחשות אירוע בחודש 11/11 ומאידך התובעת טוענת להתרחשות האירוע ביום 11/12/11. בפסק דין יחיאל דהן (דב"ע נד/0-34 יחיאל דהן - המל"ל), מתייחס בית הדין הארצי למקרה שבו הוכח אירוע תאונתי אך לא ניתן לאתרו מבחינת הזמן: "לא אחת עלתה בפני בית דין השאלה מה דינו של אירוע תאונתי אשר לא הוכח מועדו המדוייק. יובהר: אין המדובר בנסיבות בהן כשלון הוכחת המועד מטיל צל על עצם מהימנות המבוטח בהתייחס לכל עדותו ולרבות לעצם קרות האירוע. אלא, המדובר במקרה - כמו זה הנדון לפנינו - והוכח בפני בית הדין כי אכן התרחש האירוע, אולם לא עלה בידי התובע להוכיח מועד במדוייק אי-מתי. דעתנו היא כי אם גדר הספקות מתמצא בימים בודדים וניתן להראות כי לא אירעו באותם ימים, או לא סביר כי אירעו בהם אירועים דומים מחוץ לעבודה - שגם הם עשויים לגרום פגיעה דומה במבוטח, כי אז אפשר ויהיה סיכוי לתביעה, על אף העדר הוכחה בדבר מועד האירוע המדוייק, והתביעה לא תקרוס תחתיה רק מן הטעם הזה. אולם, שעה שטווח הזמן בו אירעה התאונה, אף אם הוכח, מתפרש על פני חודשים או שבועות וקל וחומר אם אינו ניתן לתיחום כמו במקרה הנדון - כי אז חסר נתון חיוני בתשתית העובתדית שיש להציג ליועץ הרפואי, שהרי הקשר הסיבתי נקבע גם על פי פער בין האירוע והפגיעה." דברים דומים נאמרו בעב"ל 127/98 מוריס בן דוד - המל"ל: "צדק בית הדין האזורי וכך גם נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי מקום שהוכח בפני בית הדין כי אכן התרחש האירוע אולם לא עלה בידי המבוטח להוכיח במדוייק אי מתי וטווח הזמן בו אירע האירוע מתפרש על פני שבועות - כי אז חסר נתון חיוני בתשתית העובדתית שיש להוכיח...". אלא שבעניינינו לא רק שלא הוכח אירוע תאונתי בעבודה אלא שגם מדובר בטווח זמן של מספר שבועות ולא של מספר ימים. 22. סיכומו של דבר, עיון ברישומים הרפואיים לא מסייע בידי התובעת; התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת קרות אירוע תאונתי בעבודה. לא ניתן לאתר את האירוע מבחינת הזמן. בנסיבות המתוארות, בהן לא הוכח אירוע תאונתי בעבודה, כאשר קיימים מסמכים רפואיים המלמדים כי התובעת סבלה מפגיעה עוד קודם למועד האירוע הנטען, בהעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי התובעת בפני הרופאים במועד קרות האירוע הנטען (11/12/11) או מיד בסמוך לו, אין בידינו לקבל את התביעה. 23. אשר על כן, התביעה נדחית. 24. משמדובר בתביעה על פי חוק סוציאלי, אין צו להוצאות. קרעסחורהפינוי