צלקת הינה פגם על פני העור, היכולה להיות שטוחה בולטת או שקועה דומה או שונה מצבע העור. דרך כלל מדובר על פגיעה בגמישות העור, והשאלה אם יש כאב בשעת ביצוע פעולה מסוימת. על כן משמדובר ב"רגישות " עלול לה להיות לכך השלכה מבחינת כאב, או תפקוד כך גם עלולה להיות רגישות לשמש, ובכלל. בסעיף 75 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, (להלן: התקנות), נקבע לעניין צלקות "(1) א. שאינן מפריעות , אינן מכערות ושאינן גורמות להתרופפות קיר הבטן - 0 אחוז. ב. מכאיבות או מכערות עשרה אחוז " מהאמור בתקנות אלה עולה כי לא מדובר רק בצלקות מכאיבות או מכערות וכי גם היותן "שאינן מפריעות" , מהווה פקטור בשיקול הדעת. 1. בפני בית הדין ערעור לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.6.12, בעניין דרגת הנכות הרפואית של המערער, שנפגע בעבודה, והוועדה קבעה לו 9.75 אחוזי נכות. 2. במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור. 3. טענות ב"כ המערער בקליפת אגוז הם: א. הוועדה שלחה את המערער לבצע מבחן כוח גס בשתי הידיים, ביום 13.11.11. בתאריך 1.12.11 ביצע המערערת את בדיקת הכוח כפי שנתבקש. בתאריך 4.12.11 קבעה הוועדה הרפואית למערער נכות זמנית בשיעור של עשרה אחוז על בסיס מבחני הכוח: " עשרה אחוז נכות מיום 1.11.11 עד ליום 31.3.12". בתאריך 3.6.12 בתום הנכות התכנסה הוועדה לעררים אשר קבעה למערער עשרה אחוז נכות עד 31.3.12 ,ו- 9.75 אחוז נכות צמיתה מיום 1.4.12. לטענת המערער אף שהוועדה היא זו שבקשה את מבחני כוח גס, לא הסתמכה עליהם ודחתה את ממצאיהם. על כן היה על הוועדה לנמק מדוע היא דוחה את בדיקות כוח הגס ולא לציין בעלמא כי התרשמה אחרת. לטענתו לא מדובר בבדיקה סובייקטיבית אלא בדיקה במכשיר שאמורה להיות אוביקטיבית ובלתי תלויה לכן נפלה טעונת בהחלטת הוועדה. עוד טען כי על פי מבחני הכוח נקבע כי נותרה ירידת כוח משמעותית ביד שמאל. הבדיקה בוצעה באמצעות דינמומטר לבדיקת כוח גס ובדיקת פנצמטר. לעניין זה הדגיש כי תוצאות בדיקת הכוח מיום 28.5.12 שעמדו בפני ועדת הערר ,היו חמורות יותר מהבדיקה הקודמת בדצמ' 2011 שעל סמכה קבעה הוועדה מדרג ראשון עשרה אחוז זמניים. ב. עוד טען כי בניגוד לממצאי המכון המדגים ירידה בתחושה של 45 אחוז בכוח הגס, קבעה הוועדה חמישה אחוז וכך הפחיתה בשיעור מהותי ללא הסבר מספיק את הממצא. בכך פעלה בחוסר סבירות ויש בכך טעות משפטית בהעדר הנמקה מתאימה. ג. המערער טען לעניין ההולכה העצבית נקבע כי יש פגיעה בהולכת העצב ופגיעה בענף תחושתי של עצב רדיאלי. לטענת המערער בהמלצות ד"ר מיכיילביץ, מומחה לכירורגיה אורתופדית שעמדו בפני הוועדה נקבע "... בשלב זה מוגבל בפעילות ויש לשקול טפול ניתוחי נוסף בגין NEURNA... ". לטענתו נפלה טעות בהעדר התייחסות לאמור במסקנות ד"ר מיכיילביץ. ד. טענה נוספת היא כי הוועדה התעלמה מהממצאים לעניין הצלקת המופיעים במסמכים הרפואיים. כך למשל מסמך מיום 6.11.11 נקבע "... רגישות הצלקת...". ובמסמך מיום 5.7.12 נאמר "... צלקת באורך ... בצורת Z צלקת בולטת לעין, צלקת רגישה, טינל מעל לצלקת...". אשר כאמור הומלץ לגביה ניתוח על ידי ד"ר מיכאל צרנובסקי. לטענת המערער התעלמה מכך הוועדה שהצלקת רגישה ומכערת והיה עליה לקבוע נכות בגין פגימה זו. עוד טען המערער כי הוועדה קבעה לו חמישה אחוז נכות על פי סעיף 35 (1) בין א' לב' בשיעור של 4.75 ללא כל נימוק ואף בכך יש טעות משפטית שכן בין 0 אחוז ל 10 אחוז המחצית היא 5 אחוז ולא 4.75 כפי שקבעה הוועדה. ה. לעניין הצלקת ציין כי בבדיקה מיום 5.7.12 צוין לגבי הצלקת "... אין דופק מעל RA... המעיד לטעמו על פגיעה עצבית ובכלי הדם במקום החבלה...". ו. לטענת המערער התעלמה הוועדה מחוות דעת איגור מנילוב מרפואה תעסוקתית אשר קבע את מוגבלותו של התובע לעבוד לאורך יום עבודה מלא וקבע כי נזקק להפחתת שעות עבודתו, (לא יותר מארבע שעות ליום עד 31.12.12) משכך טעתה הוועדה גם בכך והיה עליה להפעיל את תקנה 15. ז. עוד לעניין הצלקת, בציון "סיכום מחלה", במשבצת המסמכים בראשית דוח הוועדה, לא ציינו איזה סיכום מחלה ולא כתוב התאריך. לטענת המערער בפני הוועדה עמד המסמך מתאריך 6.11.11, בו מצוינת רגישות הצלקת. לכך צרף את מע/1. 4. מנגד טוען ב"כ המשיב כי: א. הטיעון של המערער כי קביעת הוועדה בדבר בדיקה סובייקטיבית ראוי שידחה מאחר ומדובר בטיעון רפואי טהור ובתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. לא ניתן לתקוף את קביעת הוועדה שמדובר בבדיקה סובייקטיבית נוכח העובדה כי הוועדה מסתמכת על ממצאים קליניים של בדיקה שהיא עשתה. ב. הפסיקה ברורה בעניין זה, הממצאים הקליניים הם שקובעים, בדיקות עזר הן כשמן בדיקות עזר, ובתחום שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. ג. העובדה שהוועדה הזמנית קבעה עשרה אחוזי נכות אין בה כדי להעלות או להוריד, מדובר בזמניות אין צורך בנימוק בסטייה, אין המדובר בהחלטה חלוטה ואך טבעי הדבר שמצבו של נפגע הולך ומשתפר ברבות הזמן. יש לדחות גם את טענת המערער לעניין התעלמות לכאורה של הוועדה מהטענה בדבר הצורך העתידי בניתוח, הוועדה קובעת על פני הדברים בהווה ,אינה צופה פני עתיד. ככל שתחול החמרה במצב המערער ויהיה צורך בניתוח פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשת החמרת מצב. ד. יש לדחות את טענת המערער בסעיף 24 לנימוקי הערר מטעמו לעניין כלי הדם, כלי דם לא הוכרו על ידי פקיד התביעות. הטענה לא נטענה בפני הוועדה, ועל כן המדובר בטענה מאוחרת אשר אין להתייחס אליה. ה. המערער מסתמך על שני מסמכים רפואיים וכותב שהוועדה לא התייחסה לכך שהצלקת רגישה, כפי שכתוב במסמך, עיון בפריט ליקוי 75, מצביע כי על הצלקת להיות רק מכערת ומכאיבה. רגישות לא תמיד גובלת בכאב. ו. לטענת המשיב המסמך הרפואי היחיד המצוי בתיק הוא מיום 14.11.11 ולא זה שמציג המערער. (המסמך הרפואי סומן כ-מש/1). לעניין זה הדגיש בא כח המשיב כי בשורה רביעית בסעיף 21 בפרק ממצא רפואי, מציינת הוועדה כי הצלקת "אינה היפוטרופית, אינה דביקה, ואינה רגישה." כך שאף אם נרשם על ידי רופא המערער עניין הרגישות -חלף זה כעבור תקופה. מכל מקום מדובר בעניין רפואי ואין להשיב בגינו לוועדה. הכרעת הדין 5. א. סמכות לקבוע את דרגת הנכות הרפואית של המבוטח ובאיזו מידה הנכות נובעת מפגיעה נתונה, מכח החוק, לוועדה הרפואית לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטה. ב. הסמכות לקבוע את דרגת כושר ההשתכרות של המבוטח נתונה, מכח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד, ואין בית-הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. 6. צלקת הינה פגם על פני העור, היכולה להיות שטוחה בולטת או שקועה דומה או שונה מצבע העור. דרך כלל מדובר על פגיעה בגמישות העור, והשאלה אם יש כאב בשעת ביצוע פעולה מסוימת. על כן משמדובר ב"רגישות " עלול לה להיות לכך השלכה מבחינת כאב, או תפקוד כך גם עלולה להיות רגישות לשמש, ובכלל. בסעיף 75 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, (להלן: התקנות), נקבע לעניין צלקות "(1) א. שאינן מפריעות , אינן מכערות ושאינן גורמות להתרופפות קיר הבטן - 0 אחוז. ב. מכאיבות או מכערות עשרה אחוז ". (דגש שלי ש.ש.) מהאמור בתקנות אלה עולה כי לא מדובר רק בצלקות מכאיבות או מכערות וכי גם היותן "שאינן מפריעות" , מהווה פקטור בשיקול הדעת. 7. הוועדה כותבת בסעיף 21 כי יש צלקת וכי היא אינה "היפוטרופית, אינה דביקה ואינה רגישה, קיים שקע מסוים באזור רגל (?) של הצלקת". משכך אמנם כדברי ב"כ המשיב, נימקה החלטתה אך לא התייחסה לשאלת הרגישות שבמסמכים שבפניה. כמו כן בדקה הוועדה את התנועתיות של שורש כף יד שמאל וציינה את מעלות התנועה. בדיקה קלינית זו היא בדיקה רפואית לכל דבר אשר ממצאיה לא יתערב בית הדין. יחד עם זאת, אין להתעלם מהמסמך הרפואי שהציג המערער מע/1 המדבר על רגישות של הצלקת, וכך גם עולה מהמסמך של הנתבע מש/1. נוכח האמור היה על הוועדה להסביר מדוע סבורה הוועדה שהצלקת "אינה מפריעה" בניגוד למסמכים. עוד יש לקבל את טענת המערער כי בסעיף 1 להחלטת הוועדה במסמכים וחוות הדעת שעמדו בפני הוועדה מצוין "סיכום מחלה" לא כתוב מאיזה תאריך. משכך, נפל פגם שכן ככל שעמד בפני הוועדה מסמך ובו ציון רגישות הצלקת היה עליה לציין כי לטעמה ,שלא כאמור במסמך, הצלקת אינה רגישה וכי היא דוחה את המסמך הרפואי של סיכום המחלה. זאת לא נעשה ובכך נפלה טעות. לא למותר לציין בעניין זה כי בפני הוועדה עמדו מס' בדיקות כוח (כעולה מתוכן החלטת הוועדה - סעיף 23 שו' 4, בדבר הסיכום מיום 20.5.12 ), ובכל זאת באותו סעיף פירוט המסמכים מצוינת רק בדיקת כח אחת מ 1.12.11. גם בכך יש טעות משפטית. 8. לאור זאת מוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס לעניין רגישות הצלקת כעולה מסיכומי המחלה מע/1 ומש/1, וכן לאמור בסעיף 75( 1 ) בדבר היותה מפריעה או בלתי מפריעה וכן ל 75 (2) בדבר היותה מכאיבה. לצורך העניין די בכך שתכאיב קצת כדי להיכנס לגדר הסעיף ועל כן יש לבדוק מה משמעות הביטוי "רגישות " הצלקת המופיע במסמכים הרפואיים ולהתייחס אליו. כך תעשה הוועדה ותנמק. 9. אשר לשאלת הכוח הגס, בצדק טוען בא כח המערער כי אין מדובר בבדיקה סובייקטיבית בלבד, כי אם בבדיקה באמצעות מכשיר. הדבר עולה מפורשות מנספח ו' לערעור שהוא סיכום טפול בריפוי בעיסוק ובו נאמר בין היתר : 10. ברי ממסמך זה אשר ניתן במאי 2012 בסמוך לפני מועד הוועדה ב 3.6 כי מדובר בבדיקה באמצעות מכשיר ולא בדיקה סובייקטיבית לגמרי של מרפאה בעיסוק. עוד עולה כי יש פער משמעותי מאד בין הכוח בי מין לכוח בשמאל. גם לא ניתן להתעלם מהסיכום של המרפאה בעיסוק הגב' שני יעקובי המתייחסת לירידה בכוח. משכך, לא די במה שכתבה הוועדה כי מדובר בבדיקה סובייקטיבית ו"התרשמות הוועדה "שאין ירידה משמעותית בכוח הגס. היה עליה להתייחס ספציפית למסמך ולנמק מדוע התרשמותה שונה מהתרשמות המרפאה בעיסוק, לא למותר לציין כי הועדה עצמה היא ששלחה את המערער לבצע בדיקות אלו. עוד,יש אף בדיקות כוח אחרות של המרפאה בעיסוק מ 1.12.11 ומ- 3.5.11 שעמדו בפני הועדה ואשר אף אליהן לא התיחסה ומהם עולה כי יש ירידה בכוח הגס. במסמכים אלה גם יש התייחסות מפורשות לקושי לחזור לעבוד נוכח העדר כוח והכאבים ויש בהם גם התייחסות לטפול בצלקת. לכל אלה לא התייחסה הוועדה לא לעניין הכוח הגס ולא לעניין הצלקת. ויש בכך משום טעות משפטית. לגופו של עניין בבדיקה במכשיר אין לראות בדיקה סובייקטיבית וככל שכן מבחינה רפואית, היה על הוועדה לנמק זאת ואין בהנמקתה די. המילים "התרשמות הוועדה" אינן מילות קסם. בפרט לא שעה שיש מסמכים מפורשים המתייחסים לתקופה הסמוכה לבדיקת הוועדה ושממצאיהם שונים בתכלית ובאופן מהותי. גם מטעם זה יש להחזיר עניינו לוועדה. 11. בנוסף לאמור לעיל, יש לציין כי הוועדה עצמה קובעת: "21. אמה שמאלית בשליש מרוחק בצד ולטרלי דלקת בצורתL באורך 2.5 ס"מ ובאורך נוסף של 4.5 ס"מ וברוחב מקסימלי של 2 מ"מ. הצלקת אינה היפוטרופית, אינה דביקה, ואינה רגישה. קיים שקע מסויים באזור רגל (?) של הצלקת. (?...) של שורש כף יד שמאל 450, פלייר פלקסיה 800 הטיה אולינרית 450 רדיאלית 300. פרונציה וסופינציה זהים דו צדדית. תחושה שטחית באזור האגודל ובאזור רדיוס גוסטסלי מעט (?). כח גס בלטיפה ובפניצ' תקין למרות בדיקות כח גס שבוצעו ע"י מכון ריפוי בעיסוק המדגימות ירידה בתחושה של 45% (בהיקש?) זאת הינה בדיקה סובייקטיבית והתרשמות הוועדה כי אין ירידה משמעותית בכוח גס. כפות ידיים מיובלת בצורה זהה. 23. בדיקת EMG מיום 23.2.12 הדגימה פגיעה חלקית (ב.ע.ל.? ) תחושתית של עצב רדיאלי באצבע I משמאל יד שמאל. הועדה עיינה בסיכום טפול בריפוי בעיסוק מיום 28.5.12 הועדה קובעת כי נכותו הצמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה העצבית והתחושתית בלבד של העצב הרדיאלי סעיף 31 3 א I במחציתו. בגין מגבלה הקלה מאד וירידה הקלה מאד בכוח הגס 5% לפי סעיף 35(1) בין א' לב'. בעניין הצלקת 0% לפי סעיף 75 1א. הוועדה מותירה את הנכות הפנימית כפי שנקבעה בדרג א' וקובעת נכות צמיתה מ- 1.4.12. " (למען הנוחות יצוין כי החלטת הוועדה הייתה בחלקה בלתי קריאה ולמען הנוחות בית הדין סימן בציטוט את המילים הבלתי קריאות בתוך סוגריים עם סימן שאלה (?) ). ממצאי ה- Emg עולה מפורשות שיש פגיעה תחושתית של האצבע ביד שמאל. גם זה מצביע על שוני בין הידיים ועל שוני ביכולות. הועדה התייחסה לסעיף 31 3 א I במחציתו והעניקה 5%. באותו היקש הועדה לא נימקה עת התייחסה לסעיף 35(1) וקבעה "בין א' לב' "מדוע העניקה 5%. נוסח סעיף א:"אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות 0%" וסעיף (ב):"קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות 10%". ניסוח הועדה עצמו הוא" בגין מגבלה הקלה מאד וירידה הקלה מאד" משכך לא נכנס עניינו בגדר ס' א' כלל והוא נכנס לסעיף ב'. העובדה שהועדה חשבה שהמגבלה "קלה מאד " מוציאה את המערער מהגדרת ס"ק א' "אין השפעה". גם ככל שרצתה הועדה לעשות התאמה ל"קלה מאד" היה זה רק ביחס לס"ק ב'. נקבע מפורשות כי במקרה של מצב ביניים תיקבע דרגת הנכות לפי האחוז הקבוע במבחנים לצד הפגימה ה"קרובה" ואין הועדה מוסמכת לקבוע דרגת נכות גמישה או ממוצעת או דרגת ביניים שאינה מופיעה ברשימה שבתוספת. על הועדה לחפש את הליקוי שהוא לדעתה הקרוב ביותר לממצאים הרפואיים שעלו בבדיקה וליישם אותו על הנפגע.(עב"ל 1137/02 שרון פז נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 443). הועדה לא פעלה על פי הפסיקה כאמור אלא בניגוד לה. משכך גם בעניין זה נפלה טעות משפטית. 12. המערער מסגר במקצועו. אין ספק כי מקצוע זה דורש עבודת ידיים עם כוח. על כן לכל הפחות היה על הוועדה לציין כי לדעתה אין צורך ביישום תקנה 15. אולם לטעמנו לאחר שיבדקו כל הנושאים הרלבנטיים בגינם אנו מחזירים לוועדה גם לעניין הצלקת וגם לעניין הכוח הגס, יהיה על הוועדה , וכך אנו מורים לה, להתייחס גם לתקנה 15 נוכח מקצועו, גילו ומהות הפגיעה. 13. נוכח כל האמור לעיל הערעור מתקבל ומוחזר עניינו של המערער כולו לוועדה, על מנת שתבדוק את המערער ואת מסמכיו הרפואיים ותקבע עמדתה ביחס לצלקת, ביחס לכח הגס וביחס לכושר הפעולה ולמגבלת האצבע - דהיינו לכל הנושאים שנידונו בפניה , ותתן החלטה מנומקת תוך התייחסות למסמכים. כתוצאה עליה להתייחס גם ליישום תקנה 15. 14. המשיב ישלם שכ"ט ב"כ המערער בסך 3,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. 15. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. שאלות משפטיותנכותצלקתאחוזי נכותביטוח לאומי