ביום 22.12.11 הודיע ביטוח לאומי לתובעת על הפחתת הגמלה המשולמת לה בנימוק - "עפ"י המידע שבידנו מסרת למוסד לביטוח לאומי מידע מטעה/נמנעת ממסירת מידע המשפיע על זכאותך לגמלה. המידע המוטעה שמסרת הינו בנושא: עקב מגורים משותפים עם מר סמואל X. כתוצאה מכך ועל פי סעיף 20 א' לחוק הבטחת הכנסה, יפחתו 25% מהגמלה המגיעה לך לתקופה של 3 חודשים." ממכתב הודעה על חוב מיום 22.12.11 (נ/1) עולה כי נוצר לתובעת חוב בסך 89,824 ₪ עקב תשלומים שלא הגיעו לה על פי חוק הבטחת הכנסה כאשר הסיבה להיווצרות החוב הינה - "מגורים משותפים מיום 1.03 ועד 7.05. הקטנת זכאות משיעור מיוחד לשיעור מוגדל מ-1.99 ועד 12.02". 3. הפלוגתא בה יש להכריע בתיק זה הינה - האם כדין הופחתה זכאות התובעת בדיעבד לגמלת הבטחת הכנסה בעקבות המגורים המשותפים עם בן הזוג. 4. בתיק זה העידה התובעת בלבד. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 5. תמצית טענות התובעת כפי שעולה מעדותה לפני בית הדין ומהמסמכים המצורפים - א. לתובעת שולמה גמלת הבטחת הכנסה בין השנים 1998 ועד 7/2005. ב. באותה תקופה התובעת התגוררה יחד עם ידוע בציבור ותמכה בו כספית ואילו לנתבע מסרה כי היא חיה לבד, שכן פרנסה את בנה לבדה. ג. בן הזוג עמו התגוררה התובעת היה עצמאי ולא הצליח לפרנס אותה ואת בנה. התובעת צירפה דוחו"ת רווח והפסד מחנותו של בן הזוג מהם ניתן ללמוד, לטענתה, כי לבן הזוג לא היו הכנסות ולא יכול היה לפרנסה. ד. התובעת ובן זוגה התגוררו יחד משנת 1995 ועד לשנת 2007. ה. בשנת 2005 הפסיק הנתבע לשלם לתובעת גמלת הבטחת הכנסה לאחר שהתברר כי התובעת מתגוררת עם בן זוג. בשנת 2007, כאשר נפרדה מבן זוגה, הגישה התובעת תביעה חדשה ומאז משולמת לה גמלת הבטחת הכנסה. ו. כאשר הנתבע ביטל את זכאותה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בשנת 2005 הוא לא הודיע לה שהיא צריכה להחזיר חוב נוסף מהעבר. רק לאחר שהגישה התובעת תביעה כנגד בן הזוג לשעבר בגין כספים שהיה חייב לה, הודיע לה הנתבע על חוב שלה כלפי הנתבע. 6. במכתב מיום 10.10.11 אשר שלחה באת כוחה של התובעת עו"ד שרון פרץ, במסגרת תיק התביעה שניהלה התובעת כנגד בן זוגה לשעבר (נ/4), ביקשה עו"ד פרץ מן הנתבע למלא אחר צו שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה באשדוד המורה לנתבע לפרט את מלוא התשלומים שהעביר לכל אחד מן הצדדים החל מיום 1.1.95 ועד ליום 31.12.2007. כאשר נתבקשה התובעת, בחקירתה הנגדית, לאשר שעו"ד פרץ פנתה לנתבע ביום 10.10.11 השיבה - "זה היה אחרי שהיינו בבית משפט בתביעה שלי נגד מי שגר אצלי והשופטת אמרה להעביר את הפרוטוקול לביטוח לאומי". לשאלה האם הפרוטוקול משנת 2011 בעצם הודיע לנתבע, לראשונה, על כך שמשנת 1995 התגוררה התובעת עם בן זוג השיבה - "ב- 2005 היה אצלי מישהו מביטוח לאומי ואמרתי לו" וכאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה האם נכון שעד לשנת 2011 לא סיפרה לנתבע שחיה עם בן זוג משנת 1995 השיבה - "ב - 2005 היה אצלי מישהו מהביטוח הלאומי ומצאו שהוא גר אצלי. הם לא שאלו אותי ממתי הוא גר אצלי אז לא אמרתי". 7. בהצהרתה לפקיד התביעות בנתבע (נ/2) הצהירה התובעת - "אני התגוררתי עם סמואל בלומנסל מסוף שנת 1995 ועד 6/2007 ובחודש זה הוא עזב. יש לי דירה שרשומה על שמי, אני מתגוררת כיום בשכירות ודירה שלי מושכרת בקריית גת. חנות שבאשדוד הייתה רשומה על שמו של סמואל בשנת 6/2010 הוא העביר את החנות על שמו של בנו. בכל השנים האלו הוא נקלע למצב כלכלי קשה, היו נגדו הליכי הוצאה לפועל מזונות וחובות רבים אפילו בשוק האפור. הוא לא תמך בי כלכלית כלל, אלא ההפך אני זו שעזרתי לו. אני בזמנו הלוויתי לו סכום כסף לקניית חנות על סך 140,000 ₪ וכיום אני תובעת ממנו להחזיר לי את ההלוואה דרך בית משפט. בשנת 2005 שללו לי את הגמלה עקב מגורים משותפים עם ב"ז. לא היו לי הכנסות אחרות חוץ מה"ה והיה עלי לכלכל את בני". כאשר נשאלה התובעת, בחקירתה הנגדית, האם עבדה במהלך השנים בחנות של בן זוגה השיבה - "היו תקופות שגם עבדתי...גם כשעבדתי בחנות היתה משכורת משם". דיון והכרעה - 8. סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן - החוק) קובע, לעניין הכנסות בני זוג, כי - "מי שיש לו בן זוג תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע". סעיף 1 לחוק מגדיר - "בני זוג - לרבות איש ואשה הידועים כבני זוג ומתגוררים יחדיו". שילוב הוראות החוק מלמד כי החוק רואה בתא זוגי יחידה משקית משותפת אחת וכי ההכנסות המשותפות מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה ביחס לשני בני הזוג. כמו כן גובה הגמלה נקבע עפ"י ההרכב המשפחתי ואין כל נפקות אם בני הזוג נשואים אם לאו. 9. התובעת אינה מתכחשת לכך כי משנת 1995 ועד לשנת 2007 התגוררה ביחד עם בן זוג אשר לא היתה נשואה לו. אולם, לטענתה, בן הזוג כלל לא פרנס אותה אלא היא זאת שתמכה בו. העובדה שבן זוגה של התובעת לא פרנס אותה אלא היא פרנסה אותו איננה שוללת את היותם של בני הזוג ידועים בציבור לצורך בחינת זכאותם המשותפת לגמלת הבטחת הכנסה. מפרוטוקול הדיון שנערך בבית הדין לענייני משפחה (נ/3) עולה בבירור כי השניים ניהלו משק בית משותף ואף עבדו יחד בחנות שהיתה בבעלות בן הזוג. התובעת הצהירה, במסגרת ההליך שם - "גם כשעבדתי במקום מסודר עבדתי גם בחנות, אחרי העבודה עבדתי גם בחנות, כל השכונה יודעת שעבדתי שם קבוע... הייתי גרה איתו והוא היה בחובות והיה אוכל מכסף שקיבלתי מהבטחת הכנסה". לאור האמור, אין ספק כי התובעת ניהלה משק בית משותף עם בן הזוג סמואל בלומנפלד במהלך השנים 1995 ועד לשנת 2007 ועל כן, לא היתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד. האם כדין שלל הנתבע למפרע את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה? 10. סעיף 20 לחוק קובע - "20. המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינו שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגמלה או על שיעורה". 11. יפים לענייננו דברי השופט (בדימוס) צור בעב"ל 1381/01 ויולטה אולחובוק - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.2.04) - "לדעתי, אדם המגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי חייב למסור את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו לאשורם... ביחסים שבין המוסד למבוטח מוטלת על המבוטח, בראש ובראשונה, חובת גילוי מלוא המידע והחובה לנהוג בתום לב. מבוטח שאינו מוסר למוסד את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו או שמוסר חלילה פרטים שאינם נכונים, עשוי להיחשף לדרישה להחזר הכספים מכח סעיף 315 לחוק...". מן המסמכים והעדויות שהוצגו לפנינו עולה תמונה ברורה של אישה אשר הונתה את הנתבע במטרה לקבל קצבה אשר אינה זכאית לה - התובעת הודתה בפה מלא כי לא מסרה לנתבע כי היא מתגוררת עם בן זוג וזאת על מנת לפרנס את בנה. עוד עולה, כי לתובעת היו הכנסות נוספות מלבד הגמלה אשר שולמה לה, אשר לא דווחו לנתבע - התובעת הצהירה, במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרת חקירתה הנגדית לפנינו, כי עבדה בחנות שבבעלות בן הזוג, כי אמה, אשר בינתיים נפטרה, הייתה נוהגת לסייע לה בסכומי כסף מדי חודש וכי יש בידה הכנסה נוספת משכר דירה מדירה אשר מצויה בבעלותה. עוד עולה מחומר הראיות שלטענת התובעת היא הלוותה לבן זוגה סך 140,000 ₪, סכום אותו היא תובעת חזרה ממנו במסגרת הליך המתנהל בבית משפט לענייני משפחה. מן המקובץ עולה כי התובעת הסתירה פרטים מהותיים אודות הסטטוס המשפחתי שלה ואף אודות הכנסתה. כל אלה מביאים למסקנה כי בדין נהג הנתבע שעה ששלל את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה למפרע. 12. באשר לטענת התובעת לפיה כבר בשנת 2005 ידע הנתבע כי היא מתגוררת עם בן זוג ומשידע עובדה זו כבר בשנת 2005, לא היה מקום להפחית את הגמלה למפרע בשנת 2011 וליצור את החוב - איננו יכולים לקבל טענה זו. על הנתבע לא מוטלת החובה לחקור ולבלוש אחר המבוטחים אלא, כאמור, החובה לנהוג בתום לב ולגלות את כל האמת מוטלת על המבוטח. 13. מן העדויות ומן המסמכים שהובאו לפנינו עולה כי רק ביום 10.10.11 הובאו לידיעת הנתבע, לראשונה, מלוא הנתונים אודות מצבה המשפחתי של התובעת וזאת באמצעות מכתבה של עו"ד פרץ אשר מסרה לנתבע את פרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה ועם גילוי הנתונים, פעל הנתבע לגביית החוב. התובעת עצמה, במסגרת חקירתה הנגדית, הודתה כי בשנת 2005, כאשר חוקר הנתבע ביקר בביתה, לא מסרה לו כי היא מתגוררת עם בן הזוג עוד משנת 1995 ובחרה להסתיר עובדה זו. 14. משהתובעת עצמה בחרה להסתיר את עובדת היותה ידועה בציבור משך עשור וזאת על מנת לזכות בקצבה אשר אינה מגיעה לה, אין היא יכולה להלין כעת על כך שכאשר נתגלה דבר הרמייה, פעל הנתבע לתיקון הטעות וחייבה בכספים ששולמו לה על פי הצהרתה שלא שיקפה את המציאות. 15. לאור כל האמור ולאור הוראות סעיפים 1 ו-20 א' לחוק דין התביעה להידחות. 16. אין צו להוצאות. ביטוח לאומי