ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער 25% נכות מיום 31.3.09 2. טענות המערער: 2.1 אוטם שריר הלב בו לקה המשיב הוכר כפגיעה בעבודה במסגרת פס"ד שניתן בעניינו של המערער. חוו"ד של המומחה שמונה על ידי ביה"ד בשלב ההכרה פרופ' קרן חיווה דעתו כי המשיב היה בעל גורמי סיכון להתפתחות טרשת כלילית והיה בסיכון מוגבר לעומת אדם רגיל ללקות בסיבוכי המחלה. כמו כן קבע המומחה כי על רקע גורמי הסיכון התפתחו במהלך השנים מס' מגעים טרשתיים שטופלו על ידי השתלת תומכון בצינתור שבוצע בסמוך לאחר האוטם. המומחה הוסיף כי למשיב היתה מחלת לב כלילית מוכחת עובר לאוטם מיום 17.9.2008. הוועדה נשוא הערעור קבעה כי אומנם למשיב גורמי סיכון (יתר לחץ דם, היפרפולסטמיה ועישון) אך אין באלה כדי להוריד במצב קודם ועל כן העמידה נכות המשיב על 25%. 2.2 הוראות סעיפים 118 ו- 120 לחוק הבטוח הלאומי, מסמיכות את הוועדה ככל שהיא סבורה שעל נכות כוללת של נפגע עבודה השפיעו גורמים נוספים מלבד העבודה, לקבוע לנפגע נכות חלקית ולנכות מהנכות הכוללת את הנכות שהיא כתוצאה מגורמים שאינם קשורים לעבודה. מחובת הוועדה לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מהעבודה וכלל שהיא סברה כי השפעת העבודה על נכות הכוללת היא חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מהנכות אין לייחס לעבודה ולנמק החלטתה. משלא עשתה כך הוועדה, שגתה, כאשר לא שקלה את השפעת גורמי הסיכון המוכחים שהתקיימו במשיב (גיל, עישון כבד, היפרליפידמיה, ייתר לחץ דם) על נכותו הכוללת בפרט משאין חולק כי עובר לאוטם שהוכר סבל המשיב ממחלת לב כלילית מוכחת. 3. טענות המשיב: 3.1 בעובדות המקרה הנדון לא היו ואין כל נתונים המצביעים על פגיעה בלב של המשיב לפני התאונה שהוכרה, והוועדה הרפואית המחוזית אף לא הפנתה למסמכים ונתונים המצביעים על פגיעה בליבו של המשיב לפני התאונה. 3.2 טענת המערער הי יש להפחית מחצית מהנכות הרפואית עקב "גורמי סיכון להתפתחות טרשתית" אינה מתיישבת ואף מנוגדת לפסיקה ענפה שאף קיימת בנושא. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה במסמכים הרפואיים שבתיק ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-5/7/12 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא עייף כל הזמן, מתעייף וכאשר יושב נרדם. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "נראה כפי גילו, ללא כחנ"צ. דופק 68 סדיר, לחד' 164/82. ראש ב.מ.פ. צוואר ללא גודש ורידי לב אין ... או רטט. קולות לב תקינים ללא אוושות. ריאות ב.מ.פ. בטן ב.מ.פ. גפיים ללא בצקות. הנ"ל התאשפז ב- 17/9/08 בבי"ח כרמל בתואנה של STEML קדמי. צונתר ועבר PCI עם שלושה BMS לעורק קדמי .... אוטם זה הוכר כתאונת עבודה לאחר מכן פתח פסקרדיטיס ב- 12/09 צונתר שנית בגלל כאבים בחזה. לא נמצאה מחלה כלילית ה..... משמעותית. אקו לב מ- 9/11 הראה על תפקוד לב תקים עם EF של 65%. צנתור אחרון שבוצע ב- 1/12 לא הראה על מחלה חדשה". (ההדגשה הוספה א.ק). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "האוטם שהוכר כתאונת עבודה מ- 17/9/08 היה ארוע לב ראשון לתובע כשלא היה ידוע כי לוקה במחלה כלילית קודמת אומנם היו גורמי סיכון יתר לחץ דם, היפרקולסטמיה ועישון אך אין בהם בכדי להוריד מצב קודם. הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בשעור 25% לפי סעיף 9 (1) ג' 2 ללא הפחתת מצב קודם. הנכות הזמנית נשארת בעינה". (ההדגשה הוספה א.ק). 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 14. הלכה פסוקה היא כי קביעתה של וועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבת את בית-הדין (עב"ל 9/60 המוסד לביטוח לאומי נ' שאול כליף, פב"ל ו 39) ואין בית-הדין רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית או לעקפה, כן לא ישים בית-הדין עצמו מומחה לרפואה ואל יקבע דרגת נכות (דב"ע לו-6-0 רוחבי אלחטיב נ' הוועדה הרפואית לערעורים והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע א 157 ; פב"ל יא 337) ולא יעמוד דעתו תחת דעתה של הוועדה לעניין ממצא עובדתי מבחינה רפואית (דב"ע ל/11-0 צבי סימן טוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 133). במקרה דנא, ובניגוד לנטען על ידי המערער מציינת הוועדה בממצאיה כי אין כל תיעוד על מחלה כלילית קודמת, די באמור כדי לצאת ידי חובת ההנמקה של הוועדה באשר להעדר מצב קודם. קביעתה זו של הוועדה הינה רפואית וביה"ד לא יתערב בה. בנוסף לאמור קובעת הוועדה כי אין בגורמי הסיכון של המערער כדי להפחית מצב קודם גם קביעה זו של הוועדה הינה קביעה רפואית ועל כן ביה"ד לא יתערב בה. 15. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח המסמכים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס למסמכים אלה - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 16. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 17. על המערער לשלם למשיב הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 18. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר